כאשר פלשה רוסיה לאוקראינה ב-2014, דחק סגן הנשיא ג'ו ביידן בנשיא ברק אובמה להגיב בתקיפות ולגרום לרוסיה "לשלם בדם ובכסף" על תוקפנותה. אובמה סירב ושיגר את ביידן כשליחו לאוקראינה, עם הוראה ברורה: לא לתת לממשלתה יותר מדי הבטחות. לפיכך, השקיע ביידן את עצמו במה שנראה כמשימה מתאימה לסגן הנשיא: ללחוץ על אוקראינה להילחם בשחיתות הגוברת, כדי שמשקיעים זרים יהיו מוכנים לפעול בה, ולדחוק בה לבצע רפורמה במשק האנרגיה המקרטע שלה.

בכתבה מקיפה על פעילותו של ביידן באוקראינה מציין ניו-יורק טיימס, כי בדיוק במקביל החל הנטר ביידן, בנו של סגן הנשיא, לכהן בדירקטוריון של חברת הגז בוריסמה, שהייתה נתונה לחקירות שחיתות רבות. הוא קיבל 50,000 דולר לחודש, ופקידים בממשל חששו שמצב זה חותר תחת מדיניותו של אביו לגבי אוקראינה.

לטענת הטיימס, בחינת פעילותו של ביידן באוקראינה – כולל שישה ביקורים במדינה ושעות רבות בשיחות טלפון עם מנהיגיה – מציירת תמונה שונה מהשחיתות שמייחסים לו הנשיא דונלד טראמפ ואנשיו. היא גם מאירה את אחד הטיעונים המרכזיים של ביידן בבחירות המקדימות של הדמוקרטים: שמונה שנותיו ביחסי חוץ כמספר שתיים בממשל אובמה.

משימות שאיש לא רצה

ביידן צלל לענייני אוקראינה בתקווה לשקם את מעמדו המדיני, כאשר נדמה היה שהקריירה הפוליטית שלו מתקרבת לקיצה. בנו הבכור, ביו ביידן, גסס מסרטן; הנטר נאבק בהתמכרות ובקשיים כספיים. הזירה הייתה בלתי אפשרית: איומים מצד רוסיה, מנהיגות חלשה וגורמים חיצוניים שקיוו לגזור קופון מן המצב. בסופו של דבר, הייתה זו פעילות חסרת יוקרה, אך היא עלתה בקנה אחד עם גישתו של ביידן לפתרון בעיות ועם תפיסתו את אוקראינה כקו חזית מול ולדימיר פוטין. ויש לזכור, כי באותה עת סברו רק מעטים, כי יש למדינה זו סיכוי לשרוד – ועובדה שהיא שרדה.

נקודת מפתח בכהונתו של ביידן כסגן נשיא הייתה נכונותו ליטול על עצמו משימות שאיש לא רצה – ואוקראינה הייתה כזו. היו לו קשרים נרחבים באירופה, והוא ראה את עצמו כאחד הבודדים בממשל אובמה המבינים את אירופה ומוכנים להתעמת עם פוטין. אבל גם באוקראינה, כמו בזירות אחרות, ביידן היה פחות מעצב המדיניות ויותר המבצע של זו שקבע אובמה.

ביידן התקשה להפעיל את קסמו על נשיא אוקראינה דאז, ויקטור ינוקוביץ, אשר בסופו של דבר נמלט לרוסיה בשל ההפגנות נגדו. בתגובה סיפח פוטין את חצי-האי קרים, וביידן הציע כאמור תגובה אמריקנית חריפה. הוא לא הצליח לשכנע את אובמה למכור לאוקראינה טילי נ"ט מתקדמים, אך אובמה הסכים להציב במדינה 100 מדריכים לצבא המקומי.

במאי 2014 דומה היה שהמצב משתפר, עם בחירתו לנשיאות של פטרו פורושנקו – אוליגרך שמיצב את עצמו כרפורמטור, ונראה היה שייענה לדרישה האמריקנית להילחם בשחיתות. אבל לאחר מספר חודשים החל משרד החוץ לחשוד, כי משרדו של התובע הכללי באוקראינה מקבל שוחד כדי להגן על מיקולה בלוצ'בסקי, בעלי בוריסמה. התובע הכללי פוטר זמן קצר לאחר מכן, אך האמריקנים החלו לחשוד שמחליפו, ויקטור שוקין, משתמש בתפקידו למטרות פוליטיות.

פרקליטו של טראמפ, רודי ג'וליאני, טען – ללא הוכחה – כי ביידן לחץ לפטר את שוקין כדי להגן על בנו. למעשה, אומר הטיימס, ביידן היה רק אחד מכמה אישים שקראו לפטר את התובע הכללי. ברחובות קייב התקיימו הפגנות נגדו, ובין מי שיצאו נגדו היו מנכ"ל קרן המטבע דאז, כריסטין לגרייד, וסנאטורים רפובליקנים. שוקין פוטר, אבל רק חודשים רבים מאוחר יותר ולאחר שקרן המטבע איימה להפסיק את הסיוע למדינה.

נאום בפרלמנט האוקראיני

ענף האנרגיה – מנוע הצמיחה הקריטי של אוקראינה – היה בעל חשיבות רבה במגעים בין ממשל אובמה לבין קייב. ביידן ואחרים לחצו על פורושנקו להכניס רפורמות בפעילותה של חברת הגז הממשלתית נפטוגז, אשר שלטה על כשני שלישים ממקורות האנרגיה של המדינה. בוריסמה, חברה פרטית קטנה בהרבה, כלל לא נזכרה בדיונים שקיים ביידן. בשלהי 2015 היה הממשל כה מתוסכל בנושא זה, עד שביידן נשלח לפרלמנט האוקראיני וחזר בפומבי על דרישה זו. לדבריו, היה זה אחד הנאומים החשובים ביותר שנשא אי-פעם. אבל התוצאות המעשיות נותרו דלות.

גם עניינה של נפטוגז נכרך בחקירת ההדחה נגד טראמפ. שניים מאנשיו של ג'וליאני – לב פרנס ואיגור פרומן, אשר נעצרו בחודש שעבר – היו חלק מן המאמץ להדיח את שגרירת ארה"ב באוקראינה, מארי יובנוביץ, אשר קראה אף היא להכניס רפורמות בפעילות החברה. הנטר ביידן נותר דירקטור בבוריסמה עד סיום כהונתו באפריל השנה. ולמרבה האירוניה, היה זה טראמפ שאישר למכור לאוקראינה את טילי הנ"ט שביידן הציע למכור ונתקל בסירובו של אובמה.

כיום רוצה ביידן לשים מאחוריו את הסיפור: "ביצעתי את מדיניותה של ארה"ב ובזה צריך להתמקד", אמר בעימות הדמוקרטי האחרון. אבל הוא החמיץ כבר לפני ארבע שנים את ההזדמנות לסיים את הסיפור, בתשובותיו לשאלות של הטיימס ואמצעי תקשורת אחרים כאשר טס לאוקראינה לנאום בפני הפרלמנט. ביידן סירב לעסוק בתשובות לשאלות, ועוזריו אמרו שבנו הוא אזרח פרטי. אביו סירב אפילו לדון בצעד המתבקש מאליו: לבקש מ-הנטר להתפטר מדירקטוריון בוריסמה. עוזריו של ביידן אומרים, כי השניים החליטו לפני שנים שלא לדבר על פעילותו העסקית של הנטר. האב סבר, כי מעשיו העצמאיים של בנו הבוגר אינם יוצרים ניגוד עניינים שלו.

רבים מהפקידים שעסקו בענייני אוקראינה סברו אחרת. הם ראו בפעילותו של הנטר במדינה לכל הפחות גורם מפריע, אם לא גרוע מכך. עוזריו של ביידן כה חששו לגבי מראית העין, עד שהם ביקשו ממשרד החוץ מידע כדי להחליט כיצד יש לנהוג, מגלה הטיימס. אבל רק בודדים, אם בכלל, העלו את הסוגיה במישרין בפני ביידן. רובם סברו שהבעיה – עניין של נראות, לא של חוק או אתיקה – אינה מצדיקה להעלות את חמתו של ביידן, שממילא עמד חסר אונים מול קשייו של הנטר. ומעל הכל, אמרו כמה פקידים לשעבר, היה צורך להתחשב במצבו הנפשי הקשה של ביידן לנוכח מחלתו ומותו של בנו הבכור.

כיום, מציין הטיימס, מצב רוחו של ביידן אינו של אבל אלא של כעס. עוזריו טוענים, כי אמצעי התקשורת הם שותפים לדבר עבירה של טראמפ, כאשר הם מכוונים את הסיפור לעברו של ביידן במקום לעברו של הנשיא. מנהלת התקשורת של קמפיין ביידן, קייט בדינגפילד, אומרת: "תזכרו שהסיפור היה בעמוד 22 של ניו-יורק טיימס בשנת 2015, משום שהוא לא חרג מכללי האתיקה של הבית הלבן וזה פשוט לא היה סיפור חשוב. מה השתנה כעת? שדונלד טראמפ משקר לגבי זה מדי יום, בתקווה להביא אותו לעמוד הראשון".