הדמוקרטים מתכוננים למאבק מקדים ארוך ומתיש לבחירת מועמד המפלגה בבחירות לנשיאות בנובמבר 2020, כאשר ייתכן שהוא יוכרע רק בוועידה שיקיימו בחודש יולי – מדווח וושינגטון פוסט. חלק מן המועמדים כבר מתכננים בריתות אפשריות לקראת הוועידה, מתוך הנחה שלאיש מהם לא יהיה רוב לפניה.
הסיבה המרכזית היא ריבוי המועמדים – 13 נכון להיום – והעובדה שאין מוביל ברור. איש מהם אינו זוכה ליותר מ-30%, לפחות ארבעה מהם יכולים לנצח בבחירות המקדימות במדינה אייווה ומייקל בלומברג עשוי להיכנס למרוץ ולטרוף את הקלפים. הדמוקרטים חוששים, שהאנרגיה שתושקע במאבק הפנימי תפגע באחדותם ובסיכוי לנצח את
דונלד טראמפ בבחירות החשובות באמת; אחרים טוענים, כי מרוץ ארוך דווקא יחזק את מי שיהיה בסופו של דבר המועמד לנשיאות.
מדובר במצב חסר תקדים, הנובע גם מהיכולת לגייס כיום מיליונים רבים בתרומות קטנות באמצעות האינטרנט – וכך יכולים מועמדים להישאר במרוץ זמן רב יותר. נקודתית, יש המצביעים על
ברני סנדרס, אשר הצליח להתאושש מהתקף לב, כמי שצפוי להמשיך במרוץ עד הרגע האחרון ובכך למנוע הכרעה ברורה עוד לפני הוועידה. לעומת זאת, בשני המירוצים הקודמים היו שני מועמדים בולטים בלבד:
ברק אובמה ו
הילרי קלינטון ב-2008, קלינטון וסנדרס ב-2016. אבל ברגע שיש מועמד שלישי, שלא לדבר על עוד עשרה, בהחלט יש אפשרות של העדר רוב לאיש מהם.
הפוסט מדגיש, כי בהחלט לא מדובר בתסריט ודאי. לדמוקרטים יש היסטוריה של התקבצות סביב מי שמנצחים בבחירות המקדימות הראשונות, וקרוב לוודאי שהסקרים ישתנו בשבועות הקרובים, כאשר המצביעים יתחילו לגבש את עמדותיהם. במפלגה יש גם רצון ברור להתאחד סביב מועמד בודד, שיהיה בעל הסיכוי הטוב ביותר להביס את טראמפ. רצון זה עשוי להגביר את הלחץ על מועמדים אחרים לפרוש, ככל שמתברר שאינם יכולים להשיג רוב.
הבחירות המקדימות יחלו ב-3 בפברואר במדינת אייווה, ולאחר מכן יתקיימו בניו-המפשייר, נבאדה ודרום קרוליינה. הרכב האוכלוסייה במדינות אלו הוא מגוון, כך ששלושה-ארבעה מועמדים שונים יכולים לנצח בהן. זה מוביל ל"סופר טיוזדיי" ב-3 במארס, בו יתקיימו בחירות מקדימות ביותר מתריסר מדינות, כולל קליפורניה וטקסס עתירות הנציגים. מטהו של סנדרס פועל מתוך ההנחה, שאחרי בחירות אלו יהיו מועמד בולט או שניים (כמובן כולל סנדרס), ושלכספו של בלומברג תהיה השפעה מועטה בלבד.
עם זאת, ההנחה המקובלת שאחרי "סופר טיוזדיי" יהיו שלושה מועמדים מובילים; ההערכה היא שבכל מקרה, אחד מהם יהיה
ג'ו ביידן – ובמחנהו משוכנעים שהוא יהיה במקום הראשון. בלומברג כבר הודיע שלא יתמודד בארבע המדינות הראשונות אם יתמודד בכלל; יועציו סבורים גם הם, כי בתחילת מארס יישארו שלושה-ארבעה מועמדים ריאליים.
הפוסט מסביר, כי השלב הראשון במרוץ הוא לעיתים קרובות משחק של ציפיות, המבוסס על מרכיבים כמו המומנטום, האנרגיה וה"באז" שמצליחים המועמדים ליצור. כאשר מתחילה ההצבעה, נכנסים לתמונה המספרים והחשוב שבהם הוא 15%. הצירים הדמוקרטיים לוועידה אינם ניתנים במלואם למועמד שניצח בכל מדינה, אלא מתחלקים באופן יחסי בין מי שעברו רף זה, בשיטת חישוב מסובכת המביאה בחשבון את ההרכב הפוליטי של האוכלוסייה בכל מחוז. אם שלושה מועמדים יעברו את הרף הזה לאורך זמן, גדל הסיכון שההכרעה תצטרך ליפול בוועידה.
במצב כזה, ייתכנו מחזות של קרבות לוהטים באולם הוועידה, דילים מאחורי הקלעים וסחר סוסים חסר מעצורים בין המועמדים. אבל במציאות הפוליטית הנוכחית, סביר יותר שהמו"מ יתנהל בשקט בשבועות שלפני הוועידה, כך שכאשר הצירים יתכנסו בעיר מילווקי בין 13 ל-16 ביולי, זהותו של המועמד תהיה ברורה.
בנוסף לצירים הנבחרים במדינות, ישנם "צירי-על" (superdelegates) מנהיגי מפלגה ואישים מכובדים להם יש
זכות הצבעה בוועידה. הם מהווים 20%-15% מכלל הצירים, אבל אינם יכולים להשתתף בהצבעה הראשונה אם קולותיהם אמורים להכריע. כלל זה נקבע אחרי בחירות 2016, בין היתר בשל טענותיו של סנדרס על כך שהמערכת מוטה לטובת מועמד ממסדי (כמו קלינטון). המשמעות היא הסרתו הזמנית של מנגנון ביטחון שנועד למנוע קרבות פומביים מכוערים – לצד הגברת הלחץ על המועמדים להגיע לפשרה לפני הוועידה.
למרות שהסיכוי לוועידה הפכפכה הוא נמוך, מדווח הפוסט, הוא כבר מדאיג כמה אישים במפלגה הדמוקרטית. צירי-העל יכולים להצביע בסיבובים הבאים, ובכך הם מוסיפים מרכיב של חוסר ודאות למו"מ העתידי – במיוחד אם מועמדים בעלי קשרים לממסד המפלגתי עדיין יהיו בתמונה. צוותו של ביידן משוכנע, כי במקרה כזה – צירי-העל יתאחדו סביבו.
כדי למנוע את התממשותו של תסריט פלגני שכזה, מנסים מנהיגי המפלגה ופעיליה להוביל למצב בו המועמד ייקבע לפני הוועידה. למעלה ממחצית מן הצירים ייבחרו בשלושה ימי שלישי רצופים בחודש מארס, מה שצפוי להוביל לקריאה לאחדות לאחר מכן. כמה פעילים מביעים דאגה, שמא האיחור בבחירת המועמד יפגע בסיכוייו לנצח את טראמפ.
