המשבר המתמשך בהונג-קונג הוא סיוט מבחינתו של נשיא סין, שי ג'ינפינג, אשר העמיד במרכז מדיניותו את שיקום כוחה וכבודה של ארצו – וכעת שטח המצוי בריבונותה שקוע באנרכיה אלימה, כותב פייננשל טיימס.

שי יכול לטעון בצדק, כי המשבר הנוכחי אינו באשמתו. הוא פרץ בחודש יוני בשל חוק שיאפשר להסגיר תושבים מקומיים לסין – יוזמה של מושלת הונג-קונג, קארי לאם. אולם שי נושא באחריות הרחבה. בשבע השנים שלו בשלטון, סין הפכה למדינה הרבה יותר סמכותנית, ובכך הוכשרה הקרקע להתנגשות עם הונג-קונג.

המסע נגד השחיתות שמוביל שי הוביל להיעלמות של דמויות מרכזיות מן החיים הציבוריים בסין עצמה ולגל של התאבדויות בקרב פקידים במפלגה הקומוניסטית. למעלה ממיליון בני אדם נכלאו במחנות לחינוך מחדש – והמפגינים בהונג-קונג מציגים עובדה זו כבסיס לחששותיהם מפני היחס הצפוי במחוזם. ובעידן שי אכן גלש להונג-קונג חוסר הסובלנות שמפגין הממשל בסין גופא כלפי חופש הביטוי, ומתנגדים בולטים של בייג'ינג נאסרו.

פייננשל טיימס מזכיר, כי תמיד היו מתחים בנוסחה הבעייתית מיסודה של "מדינה אחת, שתי שיטות" שבבסיס החזרתה של הונג-קונג לסין. אולם ב-15 השנים שבין החזרתה של המושבה מידי בריטניה לבין עלייתו לשלטון של שי, מתחים אלו היו בשליטה. תושבי הונג-קונג יכלו לקוות, כי דווקא סין גופא תיעשה יותר ליברלית עד לשילוב המלא של המחוז בה בשנת 2047.

אולם סין שבה לאחור מבחינה פוליטית בשנותיו של שי. ססמאות מתקופת מאו זכו לתחייה מחודשת ו"החשיבה של שי" שולבה בחוקת המדינה. חופש הדיבור הוגבל עוד יותר, עורכי דין העוסקים בזכויות האדם נכלאו וגופים אנטי-ממשלתיים נסגרו. לכן, אין זה מפתיע שהונג-קונג צופה כעת בבעתה לעבר האיחוד המלא עם סין, שכעת כבר אינו כה רחוק. המפגינים הקיצוניים ביותר הם בני עשרה בו בשנות ה-20 לחייהם; הם יהיו רוב תושבי הונג-קונג ב-2047. לכן, אי-אפשר לבטל כלאחר יד את חששותיהם, גם אם יש החולקים על דרכי פעולתם.

ההתקוממות הנוכחית מעלה שאלות לא רק לגבי הדרך בה מטפל שי בהונג-קונג, אלא גם לגבי כל דרכו. שי שואף בגלוי לאחד את כל חלקי סין, וטייוואן היא היעד הבא. בייג'ינג איימה שוב ושוב לפלוש לטייוואן, אם האי יכריז על עצמאות מלאה. אבל אם בייג'ינג אינה יכולה לשלוט ברחובות הונג-קונג, האפשרות שתוכל לכבוש את טייוואן נראית מופרכת – מסביר העיתון.

זאת ועוד: ההתקוממות בהונג-קונג חותרת תחת אחד מיסודות החינוך הפטריוטי שמובילה המפלגה הקומוניסטית – יש רק סין אחת וכל הסינים רוצים אחדות יותר מכל דבר אחר. אבל כעת ברור, כי מיליוני תושבי הונג-קונג אינם חשים שהזיקה האתנית לסין צריכה לגבור על חששותיהם הפוליטיים ממנה. להפך: הם שואפים יותר לזהות נפרדת, שמרכיב מרכזי בה הוא הסתייגות מהסינים שביבשת.

פייננשל טיימס מסכם: התבוננות באירועים בהונג-קונג יוצרת חשש ממשי מפני טרגדיה בהתהוות. מציאת פתרון של שלום תחייב את שי להפגין ענווה, ראש פתוח וסובלנות כלפי רעיונות העומדים בניגוד מוחלט לתפיסת עולמו ולמערכת שהוא יצר.