נהרס בית הספר ההיסטורי "אלון יזרעאל"

בשנותיו הראשונות הוא נקרא "בית הספר המחוזי לילדי העובדים" או בשמו המקוצר "בית ספר המחוזי". בית הספר התנהל לפחות בשנותיו הראשונות ברוח תנועת הפועלים - תנועת העבודה. למדו בו מלבד תושבי עפולה גם תלמידים מיישובי הסביבה ובהם: בלפוריה, מרחביה, תל עדשים, כפר יחזקאל, היוגב ועוד. תלמידי ישובים אלה צורפו לבית הספר בעפולה בשל המספר המועט של תלמידים בישובים אלה שלא הצדיק פתיחת כיתות מיוחדות במקום מגוריהם ובוודאי שלא הצדיק הקמת בית ספר נפרד לכל ישוב.

מבנה בית הספר עבר מספר גלגולים. בשנותיו הראשונות היה בן קומה אחת בצורת האות ר', ולאחר קום המדינה אי-שם בשנות ה-50 עם גידול העיר עפולה ומספר התלמידים נוספה לו קומה שניה, וכן הוקמו במתחם בית הספר צריפים כדי לקלוט את מספר התלמידים שהלך וגדל. לבית הספר הייתה חצר רחבת ידיים ובה נערכו מסדרי בוקר ושיעורי ספורט מה שנקרא אז שיעורי התעמלות. כמו בבתי ספר רבים באותה תקופה גם בבית ספר המחוזי בעפולה פעלה גינת ירק בה גידלו התלמידים ירקות והיא שימשה לשיעורי חקלאות. בקומתו השנייה של בית הספר שכן חדר אוכל כשהילדים משמשים כתורנים.

אי שם בתחילת שנות ה-50 שונה שם בית הספר ונקרא "בית ספר יזרעאל". ב-1980 לאחר מותו של יגאל אלון, שהיה שר חינוך ותרבות, הוחלט לקרוא את שם בית הספר על שמו ולשנות שם בית הספר ל"אלון יזרעאל".

יוסי הררי, שהיה מאמן בקבוצות ליגת העל בכדורסל ובנבחרות הצעירות של ישראל ועמד בראש אגף הספורט של עירית עפולה במשך שנים רבות, נמנה עם בוגרי בית הספר (סיים בשנת 1961). ביקשתי ממנו לספר על בית הספר ועל זיכרונותיו משם. מספר הררי: בתקופתי היה מנהל בית הספר מאיר עטיה שהיה גם מורה לתנ"ך וידע את התנ"ך בעל פה, דבר שהרשים אותנו מאד. הוא היה כבד ראיה אבל זיהה כל תלמיד על-פי קולו.

באופן אישי הטביע בי חותם יותר מכל, המורה לספורט עמוס פטר בנדק שהגיע מהונגריה לארץ ושיבצו אותו כמורה לספורט בבית הספר יזרעאל. רוב שיעורי הספורט שלו היו שיעורי כדורסל ומכאן נדבקתי בחיידק הכדורסל. בית הספר עבורי היה בית שני. היינו מגעים לבית הספר בשעה 8 בבוקר. לאחר מסדר בוקר הינו הולכים לכיתות, ומסיימים בסביבות 2 אחרי הצהרים. הייתי מגיע הביתה, זורק את הילקוט וחוזר למגרש הכדורסל בבית הספר ומשחק עם חברי לעיתים עד שעות הלילה עד שהיו מגרשים אותנו. כך גדלנו".

יוסי הררי מציין לטובה את הפעילות החברתית הענפה שהייתה בבית הספר שמעוררת הרבה נוסטלגיה וזיכרונות כמו טיולים שנתיים וכדומה. "הצד החברתי היה מאוד חזק בבית הספר בתקופתי", הוא אומר. אני מבקש מיוסי הררי לציין שמות מורים ותלמידים ידועים שלמדו בבית הספר. הררי: "בכיתה שלי למדו תלמידים שהפכו לימים לאנשי אקדמיה בולטים ובהם יוסי ירום מנהל פקולטה באוניברסיטה ומינה רוזן מרצה באקדמיה. אחד המורים בבית הספר היה שמשון שחורי לימים ראש עיריית עפולה. מורים נוספים שאני זוכר הם אסתר לוסטיג, וציפורה גוטקביץ'. דמות נוספת שאני זוכר וחרוטה בזיכרוני היא חנה אלזה מורה שעלתה נדמה לי מהולנד".

איש ספורט בולט נוסף שלמד בבית הספר יזרעאל בעפולה, הוא אבי חכם, בוגר מחזור 1971 ולימים איש חינוך ומורה לחינוך גופני בעפולה ופרשן ספורט בעיתונות המקומית. אבי חכם: "יש לי המון זיכרונות סנטימנטליים מבית הספר אך הקידמה דורשת מבנים וסביבת לימודים מודרנית יותר (ישן מפני חדש תוציאו). לא כולם בדעתו של אבי חכם.

יש בוגרי בית הספר שליבם נחמץ למראה ההרס של מבנה בית הספר נוף ילדותם. אחד מבוגרי בית הספר אומר: היה ניתן לשמר את המבנה מבחינה טכנית תוך חיזוקו והתאמתו לימינו ולשמור על צביונו המקורי, אחרי הכל מדובר במבנה בעל ערך היסטורי ממדרגה ראשונה. בערים חזקות כמו תל אביב מבינים את חשיבות השימור ושימרו למשל את צורתו וצביונו המקורי של בית ספר "אחד העם" ועוד.

אני מבקש מאבי חכם לציין מורים שהוא זוכר מבית הספר. הוא מציין את המורה שלו עדינה פלק ממושב מרחביה, את המורה לחקלאות המיתולוגי עזרא וסרמן, את פסיה מנהלת המטבח, את המלחין והמורה למוזיקה לוי שער האגדי ואת המורה לחינוך גופני חיים צוריאנו ש"הדביק אותי בחיידק הספורט". דמויות נוספות בולטות שליוו את חיי בית הספר: מנהלי בית הספר עופרה גזית, יגאל מזור, המורה למלאכה אלי מסיקה, בת שבע שטראוכלר ועוד.

נודע כי במקום המבנה ההיסטורי שנהרס יוקם בית ספר חדש על שטח של 1,300 מטרים שיכלול כ-20 כיתות. יש לקוות שלא "ינגסו" משטח בית הספר שטחים לטובת חניונים ציבורים וכדומה. כבר מזה שנה ויותר עומד מתחם בית הספר שומם ונטוש תלמידי בית הספר אלון יזרעאל עברו ללמוד בבית ספר חליפי בעפולה. מעניין איך יראה בית ספר החדש. יש לקוות שישמור על שמו "אלון יזרעאל", וישמור על מראהו וצביונו המקורי ככל האפשר.