שָׂרָה נְסִיכָה אֶשֶׁת סְרָרָה

שָׂרָה אֶשֶׁת שְׂרָרָה הִיא וְעַל הַכֹּל סוֹכְכָה

עַל אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְעַל חוּצָהּ וְעַל תּוֹכָהּ

זֹאת לֹא בְּחִירָה זֶה הוּא נָתוּן שׁאֶיֵן בּלְתּוֹ

רַכָּה אוֹ קָשָׁה כְּאֵיבָר שֶׁבַּגּוּף וְחַיִּים אִתּוֹ

יְפַת מַרְאֶה שָׂרָה עֲקָרָה גָּם אֶשֶׁת שְׂרָרָה

עַל פּיהָ יִשַּׁק דָּבָר וֻאֶת חַיֵּי צָרָתָהּ מֵרָרָה

לֶךְ לְךָ גם וַיֵּרָא לְאַבְרָהָם עִקָּרָם חַיֵּי שָׂרָה

כְּחַוָּה לְאָדָם כֶּן שָׂרָה לְאַבְרָהָם הַשֵּׁם בָּרָא

אָב הָמוֹן גּוֹיִים הוּא נֶעֱתָר לַעֲשׂוֹת דְּבָרָהּ

חָשָׁשׁ פֶּן יְבֻלַּע לוֹ בִּגְלָלָה בְּמִצְרָיִם וּבִגְרָרָהּ

כְּאִשָּׁה יְפַת מרְאֶה כֹּל רוֹאָהּ חָפַץ בִּיקָרָהּ

הֻצְגָּה בָּרַבִּים כְּאָחוֹת אַבְרָהָם כַּךְ נִשְׁמְרָה

לֹא בִּכְדִּי בְּמוֹתָהּ נִכְתַּב שׁם"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה"

כִּי מוֹתָהּ הֶחֱיָה אוֹתָהּ בְּקֶרֶב עַמֶּנוּ לְתִפְאֲרָה

לְעוֹלָם לֹא יֵדַע אָדָם גּוֹרָלוֹ שֶׁלֹּא נִקְבַּע עַל יָדוֹ

רַק פֹּעֲלוֹ בְּחַיָּיו יְזַכֵּהוּ בְבִרְכַּת אֵל וְרַב חַסְדּוֹ


מיתתם של צדיקים כספור חייהם - חיי שרה

פרשת "חיי שרה" היא הסוף שנשמע כּהַתְחָלָה, כי חיי שרה מתחילים עוד בפרשת לך לך כאשר בחר הקב"ה באברהם ללכת אל הארץ שעתידה להיות ארץ ישראל, בלשון ימינו הוא היה החלוץ משראה אלוהים את אברהם משיג את קיום האלוהים, בעודו בבית אביו ואחיו שהיו עובדי אלילים, בְּפַסְּלַם פְּסָלִים מאבן ועובדים אותם כאלילים, זאת תחליף להכרה בקיום ה"אלוהים". מכאן למדים כי משנצטוה אברהם על-ידי אלוהים שבחר בו ללכת מארצו וממולדתו נזכרו שם, תֶּרַח אבי אברהם שלקחו אתו במסעו בדרכם ליעד בלתי נודע לארץ כנען שעתידה להיות ארצו של עם ישראל, לקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן (נכדו) ואת שרי אשת אברם בנו...(נח יא/לא) ובכך הסתפק. ועוד בתורה רק אצל מעטים נזכרו שמות נשותיהם, ציון שמה של שרה בצד אברהם ולאחר מכן שם רבקה אשת יצחק בן אברהם ולאחר מכן רחל ולאה נשות יעקב. כאן ניתן שם לפרשה בתורה "חיי שרה" כדי שיאמר בה דבר מותה של שרה בשמונה מלים בלבד. בפרשת חיי שרה לא מסופר דבר על חיי שרה. זה מחזיר אותנו לפרשת לך לך ולפרשת וירא ששם תוארה שרה ופועלה. הדבר הראשון הבולט בחיי שרה ואברהם דוקא הם הפרקים שבהם מסופר על ירידת אברהם ושרה למצרים. שדמותם מצטירת כדמות מושלמת ואין רבב במעשיהם ובדברם. רדת אברהם ושרה למצרים כי היה רעב בארץ ברדתם נשתבשה תדמיתם. אברהם בקש משרה אשתו: הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה אתה והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי וְאֹתָךְ יחיו, אמרי-נא אחותי את, למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך (לך לך יב'/יא,יב, יג). משנלקחה שרה על-ידי פרעה הקב"ה פגע בו בנגעים שונים ובכך נצלו שרה ואברהם. ובפרשת וירא חוזר סיפור היציאה של אברהם ושרה ממקום מושבם: ויסע אברהם וָיָּגָר בִּגְרָר (וירא כ/א) בנגב המערבי הידוע בימינו כרצועת עזה שם מָלַךְ אבימלך בתקופת אברהם. גרר נודעה בתקופת שאול המלך כ"ארץ פלשתים" אשר תושביה היו ה"פולשים" מעבר לים אל חלק ארץ זה. מכאן נגזר על-ידי הבריטים השם "פָלַשְׂתִּין" فلسطين שניתן לכל שטח המנדט הבריטי שכלל כל שטח ארץ ישראל ההיסטורי ממערב לירדן ירחו, לאחר שהבריטים השטח ממזרל לירדן ירחו נתנו לשיח' הבדווים עבד-אללא. שוב גם בגרר בקש אברהם משרה שתאמר לאנשי גרר כי היא אחות אברהם. וההמשך מתרחשת אותה התרחשות. אלוהים גוזר על אבימלך גזר דין מות - הנך מת על האישה אשר לקחת והיא בּעֻלַת בעל (וירא/כ/ג) לשרה היה מעמד רם אצל הקב"ה ושמר עליה.

חיי שרה כבר היו ונשלמו וכאן הם מסתימים

חיי שרה כפי שכבר נאמר התרחשו ותמו בסמוך לעקדת יצחק, כי משנודע לשרה כי בנה כמעט נשחט כקרבן על המזבח פרחה ממנה נשמתה ומתה. לפי הכתוב אברהם לא היה לצדה במותה שנאמר: ...ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה (כג/ב). הוא היה בבאר שבע. כבר אמרנו שיש מדרש על האות כ' הקטנה בלבכתה, כרמז על אברהם שהיה צריך לשבת שבעה על שרה ול יכול לעשות זאת כל עוד ולא נקברה כי אין לה אחוזת קבר, כי קבורת המת צריכה להעשות מהר בסמוך למותו ככל האפשר. ואמנם מהר אברהם בעוד מתו מונח לפניו אל בני חת ששולטים בחברון, ואברהם ישב בקרבם לדבר אתם על רכישת אחוזת קבר. הם נשמעו "מנומסים" באמרם לו: ...נשיא אלוהים אתה בתוכנו במבחר קְבָרֵנוּ קְבֹר אֶת מֶתֶךָ....(כג/ו) מיד בקש אברהם מבני חת לקנות מהם את מערת המכפלה ...לאחוזת קבר. ועפרון שליט בני חת נענה לבקשת אברהם בלי תמורה כספית. אלא מה אברהם מסרב לקבל את אחוזת הקבר בלי תמורה. כי הרי כפי שנתנה כך יכול הנותן להתחרט מאוחר יותר וּלְבַּקְשָׁהּ חזרה. כאן אנו רואים חכמת המשא-ומתן. ונשאלת השאלה מדוע היה אברהם צריך לקנות את מערת המכפלה כאשר הקב"ה הוריש לאברהם את כל הארץ, ללמדך שאין לסמוך על מתנה אדם בשר ודם ועל נדיבות לבו. כי במתנות יש נעלם אצל נותן המתנה מצפה לקבל תמורה לכן אברהם שקל ארבע מאות שקל טבין ותקילין, לבל יהיה חיב לו טובה.

התורה מביאה דבר טוב אורע לידעת הכל

התורה מביאה את שבחה של הגר תלמוד לומר כי נעשה לה עולה ולבנה ישמעאל על-ידי שרה. לכן בסוף אנו קוראים כי אברהם נשא את קטורה היא הגר ולמה נקראה קטורה? שנאים מעשיה כקטורת, כי היא נשארה נאמנה לאברהם שילדה לו את ישמעאל ולא נישאה לגבר אחר. לכן אברהם אחרי מות שרה מחזיר את הגר שגרשה אז מביתו בניגוד לרצונו. והתורה מספרת לנו עוד: כאשר הובאה רבקה אל יצחק שנאמר: ויצחק בא מִבּוֹא באר לַחַי רֹאִי (כד/סב) זה אותו מקום אליו נמלטה הגר לאחר שגוקשה בהוראת שרה על-ידי אברהם, שם נאמר: על כן קרא לבאר באר לחי ראי (לך לך טז/יד) המדרש מספר עוד: הלך יצחק לבאר לְחַי רֹאִי להחזיר את הגר, שהיא אמו החורגת לאביו כי אמו שרה מתה, ובכך מתוקן העוות שנגרם להגר ולאחיו ישמעאל. מתברר כי היה פיוס בין יצחק וישמעאל כאחים, מה שאיננו מצליח בימינו, בעוד בפתורה יצחק נוטל יוזמה והמפיס את ישמעאל ומשלים עמו, זה לא חוזר וקורה בימינו. הפיוס בין השנים קבל ביטוי גם כאשר מת אברהם שני בניו: ויקברו אֹתוֹ יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה" (כה/ט). כאן אנו רואים ישמעאל שהוא הבכור נותן ליצחק הבכורה לקבור את אביהם אברהם במערת המכפלה. יחד עם זה נאמר על ישמעאל, וישב במדבר ויהי רבה קשת (כא/כ), זה שמביא אותנו לומר כי צאצאי ישמעאל נשלחו אל המדבר כי אברהם הוריש את הארץ ליצחק. זה איננו מקובל על צאצאי ישמעאל, למרות ששם שבמדבר נולד "נביאם". מכאן שצריך לקבל את כל הכתוב בתורה כי היא מקור האמת וממנה שאבו בני דתות אחרות את המוסר וכללי הצדק ואת הזכות והחובה. גם זכות ישראל על הארץ מונצחת על-ידי אברהם שהעדיף לשלם בעבור מערת המכפלה ולא לקבלה חנם מהמחזיקים בה, למרות שהיא נתנה לאברהם וזרעו אחריו שנאמר: כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (לךלך טו/יג). עלינו להוסיף ולהאמין אז הבלתי אפשרי יתגשם ואם לא נאמין גם הקים יתנדף.

אֶת הָאָרֶץ קָנִינוּ בְּדָמִים תַּרְתֵּי מַשְׁמַע

עַל כֵּן חוֹבָה עָלֶינוּ לְשָׁמְרָהּ מִפְנֵי פֶּגַע

הָאָרֶץ נוֹעֲדָה לְאֶלֶּה שֶׁבָּהּ הֵם יוֹשְׁבִים

וְכֹל יוֹרֵד יַעֲלֶה אֱלֵיהָ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים

לֹא בִּכְדִּי לָאָרֶץ הָיָה וְיֶש מְחִיר נָקוּב

בְעַבְדּוּת מִצְרָיִם שֻׁלַּם מְחִיר לֹא כָּתוּב

עֲדָיִן מְשַלְמִים טֶרֶם פָּרַעְנוּ אֶת הָחוֹב

וְכֶכֹל שֶׁתִּגְבַּר הָאַחְדּוּת יִהְיֶה לָנוּ טוֹב

מֵאָז הוֹרִישָׁה הָאֵל לָנוּ מְשַׁלְמִים בְּדֶמַע

מְשַׁלְמִים כֹּל הַזְמָן דָּמִים תַרְתֵּי מַשְׁמַע

כִּי כֹּל הַבַּא בְּקַלּוּת נִדַּף בָּרוּחַ וְלֹא נוֹדַע

מְאָז בּוֹאֶנוֹ לָאָרֶץ חוֹטְיִם בְּאֵיבָה בְּמֻדָּע

כֹּל שֶׁצָרִיךְ לְסַלֵּק מִקִרְבֶנוּ יֶצֶר הָרָע

כְך נֶסַלֵּק חוֹרֵשׁ מְזִמָּה צָר וְרָשָׁע