"אני לא מפחד ממלחמה גרעינית", אמר מאו צה-טונג במוסקבה ב-1957: אפילו אם מחצית מתושבי סין ייהרגו, יישארו 300 מיליון מהם. מארחיו הסובייטים, שלא היו ידועים ברגישותם לזכויות אדם, נדהמו. אך למרות דבריו של מאו, סין לא הצטרפה למרוץ החימוש הגרעיני שניהלו ארה"ב ובריה"מ, שייצרו 60,000 כלי נשק גרעיניים בשלושת העשורים הבאים.

סין היא ממוטה צבאית, אבל סרדין גרעיני – מאפיין אותה אקונומיסט. סין אחראית למחצית מן הגידול בהוצאה הביטחונית העולמית מאז 1990, אך הארסנל הגרעיני שלה הוא 2% בלבד מזה העולמי: 290 פצצות – בערך כמו בריטניה או צרפת. וגם אין לה יותר מדי אמצעי שיגור: 90 משגרי טילים (לעומת 400 לארה"ב) ו-20 מפציצים בעלי יכולת גרעינית (לעומת 66 של האמריקנים). היא גם אינה מחזיקה את כוחה הגרעיני בכוננות מתמדת כמו ארה"ב ורוסיה. גישתה לכוח זה לא השתנתה מאז מאו ועד שי ג'ינפינג: יכולת לספוג מכה ראשונה ולהגיב, ותו לא.

כאשר הנשיא ג'ורג' בוש הבן הוציא ב-2002 את ארה"ב מההסכם בן ה-30 להגבלת הנשק נגד טילים, סין נתקפה בדאגה: תוכנית ההגנה שפיתח בוש אולי לא יכלה לבלום אלפי טילים רוסיים, אך יכלה להתמודד בקלות עם כמה עשרות טילים סיניים. ברק אובמה המשיך להשקיע בהגנה מפני טילים. דונלד טראמפ הכפיל אותה ל-10 מיליארד דולר השנה, ומדבר על תוכניות אקזוטיות כמו לייזר בחלל נגד טילים.

במקביל, הגבירה ארה"ב את יכולתה בתחום הטילים הקונבנציונליים הבין-יבשתיים, היכולים לפגוע בתוך שעה בכל נקודה על פני כדור-הארץ. סין חוששת שטילים כאלו יחסלו את רוב ראשי הנפץ והמשגרים שלה. ואילו מערכות ההגנה האמריקנית יחסלו את יכולתה להנחית מכת נגד.

אך כעת נראה, מדווח אקונומיסט, כי סין מתחילה לשנות את מדיניותה. במצעד ב-1 באוקטובר לציון 70 שנה להפיכה הקומוניסטית, כוכב המופע היה הטיל DF-41, שהוא הטיל הסיני הראשון אותו ניתן להסתיר בקלות ולשגר במהירות, ואשר ביכולתו לפגוע בכל נקודה בארה"ב. סין גם מחמשת את הטילים שלה ביותר ראשי נפץ, מה שיקל עליהם לחדור דרך מערכות ההגנה. והיא אף פועלת בעקביות לייצור טילים ארוכי טווח שניתן לשגר מצוללות ובכך היא מאיימת על ארה"ב גם מן הים.

בחודש אוגוסט אמר תת-אדמירל מייקל ברוק, מפקד המודיעין בפיקוד האסטרטגי האמריקני, כי סין הכפילה בעשור האחרון את כוחה הגרעיני והיא עומדת להכפילו שוב בעשור הבא. למרות ש-600 ראשי נפץ הם עדיין עשירית ממה שבידי ארה"ב או רוסיה, הדבר יוביל להגברת הלחץ על בייג'ינג להצטרף למו"מ בין מוסקבה לוושינגטון על הגבלת הנשק הגרעיני.

סין הופכת את הנשק הגרעיני שלה לאמין יותר – פחות פגיע למכה מקדימה ובעל יכולת מוגברת למכה שנייה – וארה"ב מודאגת. אם ארה"ב אינה יכולה להשמיד בקלות את רוב הטילים הסיניים, היא אינה יכולה לאיים על סין במכה גרעינית מבלי להסתכן שתספוג בעצמה מכה כזו. בוושינגטון חוששים שמצב זה יאפשר לסין לאיים על בעלות בריתה של ארה"ב, כמו טייוואן וקוריאה הדרומית. התגובה האמריקנית צפויה להיות הגברת התחרות: יותר השקעה הן במערכות הגנה והן בכלי נשק התקפיים, כדי להחזיר את היתרון לידי ארה"ב.

מרוץ שכזה יהיה מסוכן במיוחד, משום שלשתי המדינות יש השקפות שונות לחלוטין בנוגע לנשק הגרעיני. לסינים יש שכנוע-יתר בכך ביכולתם למנוע את הפיכתה של מכה קונבנציונלית למלחמה גרעינית, בעוד האמריקנים סובלים משכנוע-יתר בדבר יכולתם להגביל את היקפה של מכה גרעינית. ומה שמחמיר עוד יותר המצב, הוא העובדה שאין דו-שיח גרעיני בין שתי המדינות, בעיקר משום שסין אינה מוסרת מידע אלא מעבירה מסרים דרך מצעדים.