"גדעון סער כהרגלו מגלה אפס נאמנות ומקסימום חתרנות" - נכתב אתמול (יום א', 25.11.19) בחשבון הטוויטר של הליכוד. ומדוע תקפה המפלגה בצורה כזאת את האיש שחבריה הציבו במקום החמישי בבחירות המקדימות ובמקום השישי ברשימה לכנסת? משום שהוא העז לדרוש מבנימין נתניהו לפרוש או לכל הפחות להתמודד שוב על ראשות המפלגה.

ההתקפה הזאת על סער מלמדת, כי חברי הליכוד התבלבלו - אם לא ירדו מן הפסים. בכל גוף דמוקרטי, קיימת הזכות לדרוש להחליף את העומד בראשו בדרך הקבועה בתקנונו או בחוק. על הפתק בבחירות נאמר "הליכוד בראשות בנימין נתניהו" ולא "הליכוד של בנימין נתניהו". האיש לא הקים את המפלגה, היא התקיימה לפניו והיא תתקיים גם אחריו. המפלגה איננה של בנימין נתניהו.

נכון, נתניהו עומד כדין ובצדק בראש הליכוד. כדין - משום שנבחר בבחירות המקדימות שהיא מקיימת. בצדק - משום שהוביל את המפלגה לעשר שנים בשלטון, תקופה שהייתה מוצלחת מאוד מבחינת מצבה הכולל של המדינה. אבל אין זה אומר שאסור לקרוא להחלפתו. אין זה אומר שמי שסבור שהגיעה שעתו לפרוש הוא חתרן.

מרגרט תאצ'ר הייתה ראש ממשלת בריטניה קרוב ל-12 שנים, עד שאיבדה את אמונם של חברי המפלגה השמרנית; זו לא הייתה חתרנות. ריצ'רד ניקסון נאלץ להתפטר מן הנשיאות כאשר איבד את תמיכתם של הסנאטורים הרפובליקנים; זו לא הייתה הפיכה. לינדון ג'ונסון החליט שלא להתמודד לנשיאות כאשר הבין שאפילו הדמוקרטים אינם תומכים בו; זו לא הייתה הדחה. אבל כאשר נשמעת קריאה לנתניהו להתמודד על אמון בוחריו - זוהי בעיניו ובעיני אנשיו גם חתרנות, גם הפיכה וגם הדחה.

אם כבר, אזי מי שחולל סוג של הפיכה היה נתניהו, בכך שהפך את עצמו לשליט יחיד בליכוד. הוא הצליח בעשר השנים האחרונות להעיף או לכופף את כל מי שנחשבו בידי אחרים, או לכל הפחות נחשבו בעיני עצמם, ליורשים פוטנציאליים שלו. אין היום בליכוד איש מספר שתיים מובהק (כפי שהוא הקפיד שלא יהיה בממשלתו איש מספר שתיים, מישהו שיוכל בשעת הצורך להיכנס מיד לתפקיד ראש הממשלה). נתניהו יצר צל ענק, שמתחתיו יתר בכירי הליכוד נראים כננסים - אם הם בכלל נראים.

עוד תכונה של נתניהו היא נכונותו חסרת המעצורים לתקוף את מי שלתפיסתו מאיים עליו מתוך מפלגתו ומתוך מחנהו - לעיתים יותר מאשר את יריביו מהצד השני של המפה הפוליטית. כתב האישום נגדו מגלה, כיצד דחף מידע שלילי נגד נפתלי בנט לוואלה ולידיעות אחרונות, וכיצד ניסה לעשות זאת למשה כחלון מול ידיעות אחרונות. אין בכתב האישום שיחות של נתניהו ואנשיו עם שאול אלוביץ, נוני מוזס ואילן ישועה על ציפי לבני, עמיר פרץ או שלי יחימוביץ. נתניהו היה משוכנע, כי עליו קודם כל לחסל את מי שעלולים להתמודד מולו מימין; עם המרכז והשמאל הוא כבר יסתדר.

כל אלו מובילים לכך, שכעת - כאשר נתניהו הפך מנכס לנטל - אנשי הליכוד מצטיירים כשפנים מבוהלים. הם אינם מעיזים לומר, כי מי שמואשם בשוחד ובמרמה והפרת אמונים, אינו יכול להמשיך ולהוביל את המפלגה - ודאי אם בעוד שבועיים ניכנס שוב למערכת בחירות. רובם המכריע שותקים, וכאשר סער אומר את המובן מאליו - הוא הופך ליעד למתקפות גסות.

המובן מאליו הוא, שנתניהו של 22 בנובמבר 2019 איננו נתניהו של 21 בחודש. חברי הליכוד בחרו את נתניהו החשוד, לא את נתניהו הנאשם. גם הציבור בחר את נתניהו החשוד, לא את נתניהו הנאשם. אכן, החוק קובע שראש ממשלה חייב להתפטר רק אם הורשע בפסק דין חלוט בעבירה שיש עימה קלון. אך החוק מציב את הרף המינהלי, לא את אמת המידה הציבורית. החוק מדבר על ראש ממשלה מכהן, ואינו עוסק במי שמבקש להתמנות לראש ממשלה. זכותם וחובתם של חברי הליכוד לשקול האם הגשת כתב האישום משנה את דעתם לגבי נתניהו - ולהכריע כפי שימצאו לנכון.

נכון לעכשיו, נתניהו מוביל את ישראל לבחירות מיותרות, יקרות ואף הרסניות. כבר שנה שאין לנו ממשלה במשרה מלאה. החקיקה תקועה, העברת התקנות תקועה, איש אינו מתמודד עם הגרעון הגדל בתקציב, אין מפכ"ל ונציב שב"ס קבועים, לא ממנים שופטים, מיליארדרים מבוזבזים על מערכות הבחירות, תקציב 2020 יהיה פרוסות מתקציב שהוכן ב-2017. והגרוע מכל: ההליך הדמוקרטי הופך לבדיחה, וזוהי סכנה אמיתית ליסודות הדמוקרטיה.

את הבחירות הללו ניתן למנוע ב-16 הימים הקרובים, אם נתניהו יודיע שהוא פורש. אם בזמן הזה לא ניתן לערוך בחירות מקדימות בליכוד, אפשר לשנות בהוראת שעה את חוק יסוד הממשלה: להאריך את תקופת 21 הימים המוענקת לחברי הכנסת להודיע לנשיא המדינה על מועמדם לראשות הממשלה. ברגע שנתניהו יירד מן הבמה, תיסלל הדרך לממשלת אחדות - שהיא הרע במיעוטו.

במקום לעשות זאת, נתניהו דורש מהשרים וחברי הכנסת של הליכוד להשתתף בהפגנה נגד רשויות החוק והאכיפה. במקום לדאוג לטובת המדינה ("נלחמתי למענה ונפצעתי למענה"), נתניהו מעמיק את הפילוג והשיסוי. במקום לאפשר התמודדות דמוקרטית, נתניהו משתלח במי שקורא לו להתייצב מול הבוחר. וכאשר בכירים בליכוד שותקים או אף מגבים אותו, הם מוכיחים שאיבדו את הצפון ואת המצפון. זו אינה התנהגות של מי שראויים לשלוט במדינה.