מדוע האמון יורד מיום ליום

שורש האמון המידרדר במערכת אכיפת החוק כפי שמתברר מתיקי ראש הממשלה, הוא הפיכה הזויה של עיתונות טובה או הטיית עיתונות או איזון הטיית של העיתונות למתת שוחד לכאורה.

עיתונות כמתת שוחד

האם עיתונות טובה מיטיבה עם איש ציבור? האם עיתונות רעה מרעה לו? האם כאשר עיתונות מרעה לאיש ציבור היא מיטיבה עם יריביו? לכל השאלות האלה התשובה היא חיובית, חיובית מאד, אין ספק שאנשי שציבור ושירותים ציבוריים קמים ונופלים על בסיס הדיווחים של אמצעי התקשורת עליהם ועל פועלם, אין ספק שאנשי ציבור מקבלים יומית עיתונות רעה/טובה ולכן מקבלים דרך קבע טובות הנאה מהעיתונות, אם באמצעות עיתונות טובה להם ולמוסדותיהם או אם באמצעות עיתונות רעה ליריביהם, וכאלה ניתן למצוא במאות יום יום בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה.

אז האם עיתונות טובה עלולה להוות מתת בעסקת שוחד? האם היא מתנה לאיש הציבור אשר הוא חייב להשיב את שוויה לאוצר המדינה? ובכן תיאורטית כן, כי מדובר בטובות הנאה הניתנות לאנשי ציבור, אבל מי שיפליל עיתונות כזו, חייב להבין שהוא שומט את אמון הציבור מתחת לרגליו ומדוע?

כי כל אנשי הציבור פוליטיקאים, שופטים, פרקליטים, שוטרים ואחרים, אם באורח פרטי ואם באורח מוסדי מודאגים ממצבם בעיתונות, ובמדיה בכלל, ולכן הם פועלים באופן מתמיד וגובר והולך לקבלת עיתונות מלטפת, ובמקביל הם פועלים לביטולה של עיתונות שלדעתם היא שגויה או ביקורתית מידי, כולל השפעה על כותרות, תכנים, תמונות, ואז ה"טיפול" הפלילי היחידני בראש הממשלה, ורק בראש הממשלה הופך את ה"טיפול" הזה למה שנראה במובהק כאכיפה בררנית, וזאת אפילו אם למערכת האכיפה יש כל מיני מחשבות על ייחודיות המעורבות של ראש הממשלה בעיתונות, כי אין שם שום דבר מיוחד. כולם משתינים בבריכה, ובעניין הזה כולם משתינים מהמקפצה. נשיאת בית המשפט העליון המשטרה והפרקליטות אף מעסיקים עובדים מיוחדים שזה עיקר תפקידם. שיפור תדמית, באמצעות הפעלת העיתונות ובאמצעות השפעה על העיתונות והמדיה החברתית.

ואין זה משנה כמה ראיות לכאורה יש, ברור לכולנו שבנימין נתניהו ומשפחתו, זכו מאז ומתמיד, לעיתונות מאוד תוקפנית ומעליבה, והכל תוך קידום גורמים פוליטיים אשר רצו לרשת את נתניהו, כעצמת העלבון וכעצמת התוקפנות היה רצון מוצדק מצד נתניהו לתת תמונה אחרת לציבור, אך על-אף מאמציו הרבים והצודקים של נתניהו לשנות את התמונה התקשורתית הזו, הצלחותיו היו מאוד מוגבלות.

אבל משהחלו החקירות המאד מיותרות בעניין העיתונות מן הסתם נאספו ראיות לכאורה והנה לנו כתבי אישום שבסיסם הוא סיקור עיתונאי. כתבי אישום אשר אם ינערו מספיק טוב כל איש ציבור, יוגשו נגדו כתבי אישום דומים.

בעיתונות טובה אין רק צד אחד, עיתונות טובה כמו כל טובת הנאה אחרת הניתנת לאיש ציבור אף פעם לא ניתנת חינם.

רק הראיות ידברו? מה פתאום!

ואז חוזרים ואומרים לנו "רק הראיות ידברו" והרי ברור שנתניהו פעל לקבלת עיתונות טובה, כל איש ציבור בכיר פועל לקבלת עיתונות טובה, לא צריך לראיות על-מנת להסיק שכל איש ציבור כולל שופטים כולל פרקליטים פועלים לקבלת עיתונות טובה, עיתונות כזו ניתנת במקרים רבים על בסיס של "תן וקח", כי אנשי הציבור לא רק מקבלים מהעיתונות אלא גם נותנים לעיתונות: תקציבים, מידע, החלטות רגולטוריות ומה לא, ולכן כל עובד ציבור שיקליטו את שיחותיו ואת השיחות על אודותיו, גם פרקליטים, גם שופטים, אם ישירות ואם באמצעות הפועלים מטעמם יתגלה כמקבל שוחד מסוג עיתונות טובה, או לפחות כמקבל מתנות כאלה (האסורות אף הן על-פי החוק).

ואם הראיות הן לא הנושא כאן מהו הנושא? ובכן הנושא הוא בראש ובראשונה בקונצפט מערכתי הניטע בראשי החוקרים בתחילת החקירה, ומדושן במהלך החקירה, ואז כמובן החוקרים מקדשים כמעט כל מטרה על-מנת להביא ראיות לכאורה, ומרגע שעוברים נקודה מסוימת, השאלה המרכזית הופכת להיות סיכויי ההרשעה, ומדוע? כי ראיות לכאורה למכביר להעדר אשמה, אין בהן כל ומכלום.

גם הפרקליטות משפיעה על העיתונות

הבעיה כאמור איננה ראיות לכאורה כלל אלא סיכויי ההרשעה, כי ראיות למכביר לכלום מכלום עדיין לא יוצרות הרשעה, הבעיה או האתגר בפניו עומדת מערכת האכיפה בכל תיק הוא סיכויי ההרשעה, וכאשר עקב ההיבט המאד תקדימי על-אף ראיות לכאורה סיכויי הרשעה מלכתחילה הם מאוד נמוכים, מה שהיה אמור מלכתחילה למנוע את העיסוק בנושאים האלה, נאלצה מערכת אכיפת החוק לקבל סיוע משחקני חיזוק, ותכתובת המיילים האחרונה בין ראשי הפרקליטות ובין גורמים מחוץ לפרקליטות מציגה איך הדברים האלה עלולים ח"ו לעבוד.

שופטת עליונה נואמת

בנאום עם יציאת ספר על-ידי בכיר עו"ד מאור אבן-חן הפרקליטות סיפרה לנו השופטת ענת ברון מבית המשפט העליון, כי עיתונות טובה עלולה להיות מתת שוחד, יוזמי ההאשמה בפרקליטות המדינה וחוקרי המשטרה העוסקים במלאכה קיבלו אז זריקת עידוד חיצונית ובמקביל אמון הציבור במערכות המשפט ואכיפת החוק ירד עוד שתי קומות.

שופטת מחוזית מחליטה

וממש ערב החלטת היועץ המשפטי לממשלה, כאשר ברור שהספק הגדול הוא בקיומה של אשמה, הספק הגדול הוא בסיכויי ההרשעה, ופסק דין שלא היה עד כה הוא זה שעשוי לשכנע את היועץ המשפטי לממשלה אם להגיש כתב אישום אם לאו, צץ לפתע פסק דין של בית המשפט המחוזי בת"א, פסק דין במשפטו של איתמר שמעוני ראש עיריית אשקלון לשעבר, ובלי קשר ממשי לפסק הדין השופטת מפרטת בו את אמות המידה לטעמה, להטיית עיתונות כמתת שוחד. בבדיקת ההיסטוריה של השופטת מסתבר שהיא שירתה בעבר בפרקליטות מיסוי וכלכלה יחד עם התובעת במשפטו של נתניהו, התוכן של הדברים ערוך היטב היטב על-פי הפרמטרים של תיק 4000 של ראש הממשלה, ורק כמה ימים לאחר מכן אנו למדים על תקשורת הדואר האלקטרוני בין בכיר פרקליטות המדינה לבין בוגרי הפרקליטות ובכלל שופטים מכהנים וכל מה שאדם חושב אומר לעצמו, זה אחד ועוד אחד שווה שתיים.

והאמון? מתקרש! יורד אל מתחת לאפס.

במו ידיה מערכת אכיפת החוק הורסת עצמה

מאיפה בא להם השוחד הזה? מדוע הם היו צריכים את השוחד הזה? האם לא ברור שאם בכל שנות קיומה של המדינה ושל העולם המערבי כולו לא נמצא כל מקום להפוך עיתונות טובה או רעה לתיק שוחד, כאשר העיתונות שזורה לאורכה ולרוחבה על בסיס שעתי ויומי בהשפעה של אנשי ציבור עליה, הדבר יזרע הרס טוטאלי בכל מערכת אכיפת החוק? והרי אם יש בשר בתיקי נתניהו, אז הוא קיבל מתנות מכוערות, ואם המתנות האלה הן פליליות, אנא יעמוד לדין. והוא נתן הטבות רגולטורית, ואם נתן שלא כדין, אנא יעמוד לדין, למי נחוץ השוחד המופרך הזה?

למי נחוצות האשמות השוחד ההזויות האלה? הן נחוצות רק למי שאינם מודעים לכוח שיש בידם, ולכן משתמשים בו שלא לייעודו, ולאלה שאינם בטוחים שמה שיש באמת בידם די בו על-מנת להרשיע, ולכן הם משתמשים בכוחם אופן מאוד פופוליסטי המביא לקהל העיתונאים שלהם הרבה חומר, תן וקח, תן וקח תן וקח, תן עיתונות אוהדת וקבל חומר, הרבה שעות מסך וכמובן הרבה מעמד, אך במקביל הוא הורס לחלוטין את התשתית השלטונית ואת תשתית מערכת אכיפת החוק.

ההדלפות הופכות לנספח בכתב האישום

והפרקליטות יודעת שהשלב הבא הוא כנראה דיונים בכנסת בכל הנוגע לחסינות ראש הממשלה כאשר אחד הטיעונים הוא כמובן אכיפה בררנית, ואז לוקחת המדינה חלק מאותם הדלפות, ומרכזת אותם פורמלית כנספח לכתב האישום, כעת ההדלפה היא כבר לא בספק אלא הפכה להודעה רשמית של מדינת ישראל, ללא חקירות נגדיות, מבלי שתקבלה כל החלטה מקדמית על קבילות הראיות, הכל במסלול מאוד סדור של הרשעה נקודתית ומאד ספציפית של איש מאוד ספציפי ראש ממשלת ישראל, באשמה מאוד ספציפית, באופן חסר תקדים בארץ ובעולם, מה שטוחן עד דק כל פיסת אמון במערכת אכיפת החוק.

עוד לא מאוחר

על אף שהסיכויים הם אפס, מדינת ישראל חייבת, לטובתה ולטובת מערכת אכיפת החוק, לסגת ללא כל תנאי מהאשמותיה נגד נתניהו בכל הקשור לעיתונות טובה כמתת שוחד, אם יש למדינה טענות פליליות לנתניהו על המתנות שקיבל בניגוד לחוק או על הטבות רגולטוריות שנתן בניגוד לחוק אנא תטפל בהן בבתי המשפט, או בכל דרך ראויה אחרת, אבל כל המשך הדישה בעיתונות טובה כמתת שוחד, תוצאה מרכזית אחת לה, חיסול עצמי של האמינות של מערכת אכיפת החוק, ואובדן מוחלט של אמון הציבור בה, וזאת מלבד הנזק האיום לאיש נתניהו, למשפחת נתניהו ולכל עם ישאל הנגרם מהדישה המאד מיותרת הזו.