צַחֲנַת סְחִי שֶל מַחֲסוֹם
נוֹגַעַת בְּעַפְעַפֵּי הַשַּׁחַר
הַמְּקַדְּמִים אֶת כָּל הַמַּמְתִּינִים
שֶׁהִשְקוּ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת בְּמֵימֵיהֶם הַמֻּשְׁתָּנִים כָּל רֶגֶב
בַּדֶּרֶך הַנִּפְתֶּלֶת בַּתּוֹר אֶל שַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת
בַּדֶּרֶך הַנִּפְתֶּלֶת אֶל שַׁעַר הַהַשְׁפָּלוֹת.
צַחֲנַת סְחִי שֶל מַחֲסוֹם
נוֹגַעַת בְּעַפְעַפֵּי הַשַּׁחַר
הַמְּקַדְּמִים אֶת כָּל הַמַּמְתִּינוֹת
שֶׁכּוֹלְאוֹת אֶת מֵימֵיהֶן הַמֻּשְׁתָּנוֹת שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת
בְּשִׁפּוּלֵי פְּתָחִים כּוֹאֲבִים בְּתַחְתּוֹנֵיהֶן
בַּתּוֹר אֶל מַחֲסוֹם אַשְׁפּוֹת מַשְׁפִּילוֹת
עַד שֶׁכְּבַר לא עָמַד לָהֶן הַכֹּחַ
וְהֵן מְטַפְטְפוֹת טִפָּה אַחַר טִפָּה
בַּדֶּרֶך הַנִּפְתֶּלֶת אֶל שַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת
בַּדֶּרֶך הַנִּפְתֶּלֶת אֶל שַׁעַר הַהַשְׁפָּלוֹת
בַּדֶּרֶך הַנִּפְתֶּלֶת אֶל מַחֲסוֹם נָעוּל.
מחסום חוורה (תמוז תשס"ז)
תפקידי מסתכם רק כמלווה של רעיתי, אסתר, הניצבת עם חברותיה במשמרת של נשות שלום במחסום. אני כמשקיף מהצד מפתח שיחה עם מפקד המחסום. קצין כבן עשרים. אני מעלה בפניו בעיה אנושית והגינית של העדר שירותים ציבוריים לאזרחים שממתינים לעתים זמן רב.
הבעיה היא כאובה במיוחד לנשים, שאינן יכולות למצוא את הפתרונות של הגברים המשקים כל רגב בשולי הדרך. לכן העליתי בפני מפקד המחסום את המשאלה, שינסו למצוא פתרון, ויתקינו שירותים ציבוריים, כי מדובר כאן בבני אדם.
מפקד המחסום - צעיר שרק אתמול למד במערכת החינוך ספרות עברית, תנ"ך, היסטוריה ישראלית וערכי מורשת - פנה ימינה ושמאלה ואמר לי: "סבאלה, אני מסתכל כאן מסביב ולא ראיתי בינתיים בני אדם, על מה אתה מדבר איתי"?
ועכשיו תשכנעו אותי, שהכיבוש אינו משחית. לצערי, נפשו של אותו קצין צעיר הכיבוש השחית. הכיבוש הביס גם את כל מערכת החינוך, ששקדה שתים עשרה שנה כדי להנחיל ערכים למי שהיום הוא מפקד המחסום.
אני פוחד מאוד מהתחמושת הערכית, שנושא הקצין בהגותו הסדורה והרהוטה, ולא רק מהתחמושת הצבאית שהוא נושא בצקלונו.
מתוך ספר "מחזור שירי מחסום " בהוצאת "ספרי עיתון 77".
