"זו הכלכלה, טמבל" הייתה ססמת האסטרגיה של קמפיין ביל קלינטון ב-1992. היא התבססה על ההנחה לפיה כלכלה חזקה מסייעת לנשיא המכהן, בעוד כלכלה חדשה מסייעת ליריבו. כאשר גבר קלינטון על ג'ורג' בוש האב, השכר היה בירידה והאבטלה בעלייה. מאות המחקרים שנערכו מאז, הפכו את הסוקרים הפוליטיים לנביאים כלכליים. מחקר בינלאומי שביצע לארי ברטלס בשנים 2011-2007 העלה, כי כל 1% של גידול בתמ"ג בארבעת הרבעונים שלפני הבחירות, מוסיף 1% למפלגה השלטת.

ואולם, טוען אקונומיסט, הפוליטיקה השתנתה. הוויכוחים הלוהטים ביותר כיום הם בשאלות של זהות ותרבות: מהגרים, סחר חופשי, הפלות, להט"בים. לעיתים נדמה, שלבוחרים כבר לא אכפת מהכלכלה. אקונומיסט עצמו מצא השנה, כי שוב אין קשר בין ביטחון הצרכנים (דהיינו: מידת האופטימיות שלהם לגבי העתיד הכלכלי) לבין שיעור התמיכה בנשיא. זה קורה גם בבריטניה, כאשר בוריס ג'ונסון ממקד את הבחירות בשבוע בשאלת הזהות הבריטית אחרי הברקזיט וזוכה לתמיכה גם באיזורי מצוקה.

המצב הכלכלי עדיין משמעותי בנקודות קיצון – למשל: זינוק באבטלה – אבל החוקים הישנים של מחזורי העסקים ודפוסי הצבעה הולכים ומתחלפים. צמיחה ושכר חשובים פחות מאשר גורמים כלכליים המשפיעים על הזהות, והדבר יכול להסביר את הנטייה לעבר פופוליזם. שני גורמים חשובים במיוחד: תחושת חוסר הביטחון המתלווה לגלובליזציה ותסכול מהזינוק במחירי הדיור.

הגידול הניכר בסחר העולמי במאות ה-20 וה-21 הביא עימו יתרונות רבים, אך גם גרם לעצבנות בקרב בוחרים רבים, המבקשים כעת להאט את קצב השינוי. איטאלו קולנטונה ופיירו סטניג בדקו את תוצאות הבחירות ב-15 מדינות ומצאו, כי איזורים המושפעים מהתחרות עם סין נוטים לתמוך יותר במפלגות לאומניות. גם הרובוטיקה גורמת לחוסר נוחות: איזורים המושפעים יותר מהכנסת רובוטים הצביעו יותר בעד דונלד טראמפ ב-2016 – מצאו אשתקד קרל פריי, ת'ור ברגר וצי'ניצ'ין צ'ן.

שורה של מחקרים חדשים הפנו את תשומת הלב להשלכות הפוליטיות של שוק הדיור. דירה היא ההשקעה הגדולה ביותר בחיים, ולכן שינויים בשווייה משפיעים על מידת שביעות הרצון מן הסטטוס-קוו. מי שמתגוררים באיזורים בהם מחירי הדיור עולים, מרגישים עשירים יותר וחופשיים יותר. בן אנסל ודייוויד אדלר בחנו נתונים ממשאל העם על הברקזיט ומהבחירות האחרונות לנשיאות צרפת. באיזורים בהם מחירי הדיור עלו פי שלושה, שיעור המצביעים עד הישארות באיחוד האירופי היה גבוה ב-16% מאשר באיזורים בהם המחירים לא השתנו; כנ"ל לגבי התמיכה בעמנואל מקרון מול מארי לה-פן. מחקרים נוספים מצביעים על תמיכה גבוהה יותר במפלגות לאומניות באיזורים בשבדיה ובדנמרק בהם מחירי הדיור ירדו.

אקונומיסט מסכם: המתאם הישיר הישן בין המחזור הכלכלי לבין המחזור הפוליטי עשוי לשוב למכונו. אבל יישום המחקרים החדשים מלמד, כי התמיכה בפופוליזם נטוע בכלכלות המערביות עמוק ממה שמקובל היה לחשוב. החששות מפני ייבוא זול, אובדן מקומות עבודה לטובת רובוטים או הילכדות במחירי הדיור הגואים, לא ייעלמו בן לילה. ממשלות יצטרכו למצוא דרכים לפצות את מי שנפגעו מהשינויים הכלכליים המשמעותיים ולהפוך את הדיור לבר-השגה. לבוחרים אכפת פחות מאשר בעבר מהשפעתה המיידית של הכלכלה על ארנקיהם. אכפת להם יותר מהדרך שבה הכלכלה מעצבת מחדש את זהותם – תחושות הביטחון והחרות שלהם.