ב-1993, ב-1995 וב-2005 נסוגה ישראל מ-40% מיו"ש וכל רצועת עזה, ובכך הפכה אזורים אלו לזירת חינוך לשנאה וטרור פלשתינים חסרי-תקדים, הנתמכים על-ידי אירן, טורקיה ו
קוריאה הצפונית.
הנסיגה החמירה את מעמד השלטון בירדן ושאר מדינות ערב פרו-אמריקניות. כצפוי במציאות הבלתי-יציבה והאלימה במזרח התיכון, ובניגוד לתקינות הפוליטית, מחוות ווויתורים למשטרים וארגוני טרור מלבים אש, ולא מקדמים שלום וביטחון.
פרופ' איתמר רבינוביץ', שהיה שגריר ישראל בארה"ב וראש צוות המו"מ לשלום עם סוריה, מביא דוגמה נוספת לשיעבוד המציאות המזרח תיכונית לתקינות-הפוליטית (The Brink of Peace, עמ' 167-164, 169): "בנובמבר 1994, היה תהליך השלום בעיצומו... [אבל] ארגוני ימין יהודים בארה"ב ומספר ישראלים... כמו יורם אטינגר שהיה ציר לענייני קונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון... פתחו במערכה נגד הצבת חיילים אמריקנים ברמת הגולן כמרכיב בהסכם שלום ישראל-סוריה...
המסר של המתנגדים היה שהצבת חיילים אמריקנים בגולן תפגע באינטרס ארה"ב [ושריון סורי הנמצא בין הגולן לדמשק יועתק לגבול הירדני במטרה להפיל את השלטון ההאשמי הפרו-אמריקני].... חיי חיילים אמריקנים בגולן יהיו בסכנה, וארה"ב תסתבך בזירה מסוכנת... הצבת החיילים תחמיר את האנטישמיות בארה"ב... יו"ר ועדת החוץ בסנאט, הסנטור ג'סי הלמס, הטיח ביקורת פומבית בנשיא אסד... ויו"ר הוועדה ליחסים בינלאומיים בבית הנבחרים, חבר הקונגרס בן גילמן, היה תחת לחץ כבד של בוחריו [להתנגד להסכם]...
שדרוג כוח ההרתעה
להתנגדות בשני בתי הקונגרס הייתה השפעה שלילית מסוימת על נכונות הנשיא אסד להמשיך בתהליך השלום עם ישראל..." בניגוד לעמדת צוות המו"מ הישראלי, ובהתאם למציאות המזרח תיכונית ההפכפכה והאלימה, נוכחות ישראל בגולן איננה הסיבה לתוקפנות סוריה, הסכם שלום הכרוך בנסיגה משטחים שולטים אינו המתכון הטוב ביותר לביטחון הלאומי, וסוריה אינה מהססת להפר הסכמים עם ירדן, לבנון, עירק וישראל.
מאז 1967 הביא שלטון ישראל ברמת הגולן להצרת ולציתות של צעדי רוסיה, סוריה, אירן, טורקיה, חיזאללה, דאעש וקוריאה הצפונית בזירה הסורית. שדרוג כוח ההרתעה הישראלי שיפר את ביטחון המשטר ההאשמי וכל המשטרים הערבים הפרו-אמריקנים, ומכאן הרחבה חסרת-תקדים של שיתוף הפעולה בינם לבין ישראל. לדוגמה, פלישת צבא סוריה הפרו-סובייטי לירדן הפרו-אמריקנית בספטמבר 1970 נהדפה, במידה רבה, עקב תגבור נוכחות צה"ל בגבול המשותף לישראל-סוריה-ירדן בגולן, 60 ק"מ מדמשק. מטרת הפלישה הייתה לחולל מהפך פרו-סובייטי בירדן ומשם דרומית לירדן לסעודיה ולמדינות המפרץ הפרו-אמריקניות,
בזמן שארה"ב הייתה שקועה בבוץ הויטנאמי ותלויה ביבוא נפט מהמפרץ הפרסי. ישראל בלמה קריסה של ארה"ב במזרח התיכון, שללה הצלחה רבתי מברה"מ ומנעה עימות בין-מעצמתי.
ב-2019 עולה תרומת השליטה הישראלית ברמת הגולן לאינטרס ארה"ב עקב ההשלכות האזוריות והבינלאומיות של "הצונאמי הערבי" הגועש מ-2010; מלחמת האזרחים בסוריה; העמקת מעורבות אירן השועטת לכיוון הים התיכון ואירופה; המשך פעילות דאעש בסוריה; הרחבת הנוכחות הטורקית בסוריה כצעד לשיקום האימפריה העותומנית; התעצמות הברית סוריה-רוסיה המרחיבה מעורבותה בים התיכון והמזרח התיכון; המשך שיתוף הפעולה סוריה-קוריאה הצפונית שהיה אחראי להקמת הכור הגרעיני הסורי שהושמד ב-2007.
שליטת ישראל ברמת הגולן, כמו השליטה על רכסי יו"ש, משדרגת את כוח ההרתעה, מאריכה את היד הארוכה של ארה"ב ללא צורך בכוח אמריקני, והופכת את ישראל מצרכן ליצרן ביטחון לאומי, מנטל על ארה"ב לנכס ייחודי, המעניק לארה"ב ערך מוסף שנתי של מאות אחוזים על השקעתה השנתית (הנקראת בטעות "סיוע חוץ") בישראל.
