הַקֶּשֶׁר עִם אָרָם

וְאַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחַק

וְהַקֶּשֶׁר אֶל מּוֹצָאוֹ לֹא נִדְחַק

כִּי נִשְׁבַּע אֱלִיעֶזֶר לְאַבְרָהָם

לִשְׁמוֹר עַל הַקֶּשֶׁר עִם אָרָם

כָּךְ נִמְנְעָה הִתְבּוֹלְלוּת בִּכְנָעָן

מִשֶׁנָשָׁא יִצְחָק אִשָּׁה מְחָרָן

הִיא חָכָמָה נְבוֹנָה וּמַבְרִיקָה

בְּחָכְמַת אֵם נִתְגַלְתָּה רִבְקָה

זֶה הִתְחִיל בְּזוּגוֹת בְּאַבְרָהָם

יִצְחָק וְיִשְׁמָעאֵל הֵם זוּג שָׁם

וְאֶצֶל רִבְקָה הַזּוּג שָׁם נִדְחַק

כְּשֶׁיַּעֲקֹב וְעֵשָׂו נוֹלְדוּ לְיִצְחַק

זֶה רֶמֶז בָּרוּר נִתַּן בְכַךְ לְיִשְׂרָאֵל

שֶׁעָם יִשְׂרָאֵל אֵינֶנּוּ בּוֹדֵד בְּתֵבֵל

כַּךְ כִּבְדּוּ וְחָשָׁדוּ עֵשָׂו וְיִשׁמַעאֵל

וְהָיְתָה פְגִיעָתָם רָעָה בַּל נֶזַלְזֵל

תהליך התפתחות והתהוות עם ישראל כעם

זִרְעֵי התהוות עם ישראל התחילו בסוף פרשת נח והיו בעלי משמעות בפרשׁוֹת לך לך, וירא וחיי שרה ובכך בא על סיומו הפרק הראשון, שנסתיים במות שרה אמנו ובמות אברהם אבינו בסוף הפרשה, וזאת לא בלי צִיּוּן תולדות ישמעאל בנו בכורו של אברהם שהוליד "שנים עשר נשיאים". כהקבלה לשנים עשר בני יעקב הם שנים עשר שבטי ישראל. אף על-פי שאלוהים כִּנָּה את אברהם אב המון גויים, ישראל רואה באברהם אביו הראשון של עם ישראל. ממנו ואילך מתחילה התפתחותו והתהוותו של עם ישראל. כי הרי יצחק בן אברהם ורבקה מביאים לעולם את יעקב ועשו. בהמשך בִּפְרָשָׁה יְסֻפַּר על רחל ולאה אימהותינו ושנים עשר ילדיהם שאחד עשר מהם נולדו מחוץ לארץ כנען ורק אחד נולד בדרך אפרתא בואך חברון. אצל יצחק מתרחשים הדברים כפי שהתרחשו אצל אברהם אבינו ושרה אמנו. זה מקבל ביטוי בפרשת תולדות. למעשה רוב ההתרחשויות עם אברהם אבינו ושרה אמנו, מתרחשים גם עם יצחק אבינו ורבקה אמנו ובהמשך מתרחשים עם יעקב אבינו ורחל ולאה אימהותינו שרה רבקה ורחל באותם סָמְמָנִים: שרה הייתה עקרה גם רבקה הייתה עקרה, ובהמשך גם רחל אשת יעקב הייתה עקרה. בימי אברהם ושרה היה רעב בארץ, גם אצל יצחק היה רעב בארץ ובהמשך נקרא גם כי גם בימי יעקב היה רעב בארץ (מקץ מא/נו). עקב הרעב (לך לך יב/י) ירד אברהם למצרים ולאחר מכן אל ארץ הפלשתים אל גרר שם מלך אבימלך, שם נלקחה ממנו שרה אשתו על כרחו על-ידי מלך מצרים גם אצל יצחק היה רעב בארץ (כו'/א) הוא הלך אל ארץ פלשתים אל גרר אל אבימלך ואשתו רבקה נלקחה ממנו. גם אצל יעקב היה רעב בארץ וכתוצאה מזה ירדו יעקב ובניו למצרים שבעים נפש והיו לעם משועבד. החזרה על האירועים אצל אברהם ושרה ויצחק ורבקה ואחרי כן עם יעקב ורחל ולאה, ממחישים את תלאות עמנו בדרך להתהוותו כעם, וזו דרך שאיננה סוגה בשושנים. דבר חשוב מאוד למדנו בכל הנוגע לנישואי תערובת שורמים להתבוללות ולהטמעות ישראל בעמים והעם הולך ומתמעט. לא בכדי אברהם מנע מיצחק לשאת אישה מבנות הכנענים. כדי שלא יטמע עמנו בהם וחלילה יאבד לעם ישראל. מכאן אברהם השביע את אליעזר עבדו הנאמן לו לקחת ליצחק אישה מבית אבי אברהם וממולדתו בפדן ארם. וכך כל פרשה מסתיימת בשמות ודמויות מפתח בהתהוות עם ישראל.

האהבה יסוד חשוב בתורה

דבר האהבה מושרש בישראל עוד בימי אבותנו ואימהותינו. אברהם אהב את שרה ושרה אהבה אותו, והוא עשה דברה אפילו לא היו לרוחו. רבקה אהבה את יצחק ממבט ראשון שנאמר: ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק וַתִפֹּל מעל הגמל (חיי שרה כד/סד). הנפילה המתוארת לא התרחשה ממש, היא נועדה להביע את התפעלותה מיצחק. כדברי רש"י ראתה אותו הדור ותמהה מפניו וכך נהג יצחק שנאמר: וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָחֵם יצחק אחרי אמו (חיי שרה כד/סז). רצה הכתוב לומר כי בראות יצחק את רבקה הוקל לו העצב על מות אמו שרה. ואכן יש דמיון בין רבקה לשרה. הדבר בלט בהעדיפה רבקה את יעקב על פני עשו למרות ששניהם בניה. כמו ששרה העדיפה את יצחק בנו בכורו של אברהם. בעוד רבקה מעדיפה את יעקב על עשו למרות ששניהם הם פרי בטנה. ביחסים בין האבות והאימהות האהבה הייתה יסוד מהותי ביניהם לחייהם ביחד ולסולידריות בין בני האדם ולא כל שכן בין אחים בדם, וגם לאלה שנחשבים אחים לדרך, גם אם לא יצאו מבטן אחת. האהבה מסירה את המחיצות והשנאה יוצרת מחיצות בין בני אדם שצריכים לחיות יחד ויש להם גורל אחד. כשהמחלוקת גוברת המרחק בין בני אדם גדל. לא בכדי אנו עושים שימוש בדברי רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך" ואמצנו גם את דברי הלל הזקן שאמר אותם דברים בצורה שונה: השנוא עליך אל תעשהו לחברך. משחש אברהם איבה בין יצחק וישמעאל שלח את ישמעאל למדבר והשאיר את יצחק בכנען. אותו דבר עשה יצחק, שלח את עשו להר שעיר להר אדום והשאיר את יעקב בכנען, עד שיתגשמו דברי הנביא ישעיהו: שנבא על אחרית הימים באמרו: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ", יגיע קץ למלחמות ויכון מצב של "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי".. לזאת עלינו לחתור, כי השלום נותן לבני אדם מנוחה נפשית, אליה האדם כל הזמן חותר. לכן נכון לשוב ולהביא דברים שנכתבו בדבר הצורך לישר הדורים בהדברות בנחת ולא בכוח.

סוף דבר והעיקר לדבר ישר אל חברך, יריבך ושכנך

סוף דבר ראוי לשוב ולומר את הָעִקָּר, דברים שנאמרו שוב ושוב זה מכבר. ראוי לשננן שוב ושוב, עד אשר הצד האחר יהיה להם קשוב. וזה הוא עקרו של ענין ודבר לדבר אל עצמנו ואל שכננו נֹאמַר: פנו וראו איך חיים במנוחה רודפי שלום וחיים ברוחה. שובו אתם ואנו אל עברנו והאזינו לקול ההגיון תחושו בטוב ונחת ותבינו. שובו אל העבר אל ריב אברהם ויצחק עם אבימלךָ ועבדיו, אשר האש ששלח מארץ פלשתים נמשכת דורות מאז עד עכשו. מה שהתרחש עם אבימלך והאבות, הפך לתבערה שלא הצלחנו לכבות. סיפור ישמעאל ויצחק צא חשוב, כספורם של בני יצחק, עשו ויעקב. את הנעשה שוב אין להשיב, לידת עמנו מראשיתה הייתה בריב. והריב שהתחיל אז עם ישמעאל ועם עשו, כל הנסיונות שנעשו לישבו מאז היו לשוא. המסקנה לא הועילה לכם האלימות אף בשליחת ילדיכם שָׁהִידִין לָמוּת. אִבַּדְתֶּם בכורה ככתוב בתורה, עוד תאבדו את היתרה שנותרה. זה קרה לכם בארבעים ושבע, וחזרתם על הטעות בששים ושבע. מדוע לא תשלימו עם רצון האל, שנתן את הארץ נחלה לישראל. ולמען שמירת השלום והצדק, תסתפקו גם אתם כמונו בחלק. אין להחזיר אחורה את הגלגל, איש מדּוֹבְרֵיכם אֶתְכֶם לא גָאַל. הֱיוּ מציאותיים ואנשי חשיבה, והסתלקו מהרעיון האוילי על השיבה. כי המציאות כבר לכם הוכיחה, ששובכם לבתיכם זו רק בדיחה. אל תעמדו במריכם לעד, גם אם מספרכם יהיה מיליארד. החזרת הגלגל אחור זו אשליה, והסירוב יורידכם לתהום הנשיה. עורו וראו מה עשה ישראל, הוא פעל מיד ולא צפה לגואל.

וְ ע וֹ ד מִ ן הַ פְּ רָ שָ ה

דְּבָרִים שֶׁנִּכְתְּבוּ לַהֲבָנַת הַדְּרָשָׁה נַחֲזוֹר וְנִקְרְאַם שׁוּּב

יֵשׁ בָּהֶם לְקַח חָשׁוּב וְנָכוֹן לְאָמְרַם שׁוּב וָשׁוּב

הַטּוֹב וְהָרָע הָיוּ הֶם בְשִׁלְיָה אָחַת לְבַסּוֹף נִפְרְדוּ וְיָצְאוּ הֶם אֶחָד אֶחָד

הַטּוֹב וְהָרָע הִתְרוֹצְצוּ יַחְדָיו וְרָבוּ זֶה דָחַק אֶת זֶה, וזֶה אֶת זֶה סוֹבָבוּ

הַטּוֹב אָמַר לָרָע אֲנִי יוֹצֵא רִאשׁוֹן וְהָרָע לַטּוֹב עָנָה: אַתָּה חוֹמֵד לָצוֹן

הַטּוֹב בָּרָע נֶאֱבַק עוֹד וְעָקַב עָקוֹב אַךְ הָרָע פָרַץ והוֹתִיר אַחֲרָיו הַטּוֹב

הַטּוֹב לֹא שָכַח אֶת הַמַּעֲשֶׁה לָרָע וּבִנְזִיד עֲדָשִׁים אֶת חוֹבוֹ מִמֶּנּוּ פָּרַע

זֶה סִפּוּר הַמַּעֲשֶׁה שֶׁל יַעֲקֹב וְעֵשָו עֵשָו נָטַש וְהָלַךְ הַרְחֵק מְעַל פָּנָיו

בִּרְבוֹת הָיָּמִים קָרַה דְבַר מָה מוּזָר מוּל יַעֲקֹב נִצַּב עֵשָו שֶמֵּגָלוּתוֹ חָזַר

וְשׁוּב הַטּוֹב וְהָרָע זֶה בָּזֶה נֶאֱבָקוּ אַךְ לְמַרְאִית עַיִן הִתְחַבָּקוּ וְהִתְנַשָׁקוּ

מִי יִתֵּן וְתוֹרַת הַטוֹב וְהָרָע נֶשַׁנֵּן אֲזָי הַטוֹב כָאן יִמְשוֹל וְאִמְרוּ אָמֵן