בשבועות האחרונים יש התעוררות חריגה בקרב הציבור באירן, שבאה לידי ביטוי בהפגנות ענק, אלימות במיוחד, תוך מחאה חריפה נגד המשטר. הזרז לאירועים היה העלאת מחירי הדלק, אך ברור, כי הסיבה היא עמוקה יותר. מפגינים יצאו לרחובות ב-100 ערים ויישובים, תוך שהם שורפים בנקים ותחנות דלק ומתעמתים עם כוחות הביטחון.

המשטר נקט מהלכים חריגים ואלימים כדי לדכא את המחאה החברתית: גלי מעצרים נרחבים, מלווים באלימות שהביאה למותם של מאות בני אדם. כמו-כן נקט המשטר בצעד חריג של חסימת הגישה לאינטרנט וניתוקה של אירן מהרשת הבינלאומית. ייתכן, כי לראשונה מזה שנים ישנו חשש אמיתי בקרב העילית השלטונית באירן מהידרדרות המצב עד לכדי אובדן שליטה.

המשטר האירני מבקש להדגיש לציבור את הקשר הישיר בין הסנקציות האמריקניות לבין מצבה הכלכלי של המדינה. המשטר "מצייר" תמונה לפיה האויב והאשם במצבם של האירנים הוא ארה"ב, ובכך מבקש להסיט את הזעם הציבורי אל המערב. הגם שהתמונה נכונה בחלקה, הרי שהפניית הזעם הציבורי כלפי המשטר ולא כלפי האמריקנים היא שינוי מהותי.

אומנם הסנקציות הוטלו על האירנים בגין תוכנית הגרעין, אך מבחינת הציבור האירני - המציאות הכלכלית שאליה נקלעו, מיוחסת בעיקר למדיניות הכושלת של משטר האייתולות. עיקר תשומת הלב הציבורית מופנה אל השחיתות הגואה במסדרונות השלטון, וכן אל בזבוז המשאבים של המדינה על הפצת האיסלאם, על הטרור ועל המאבקים בסוריה, בעירק, בעזה ובמקומות אחרים בעולם.

נראה, כי הציבור באירן חלוק על מנהיגיו באשר למגמת פניה של אירן. בעוד שההנהגה רואה חשיבות מכרעת בתוכנית הגרעין, בהפצת האיסלאם המהפכני ובקידום המערכה מול ישראל הן בזירה הסורית, הן בזירה הלבנונית והן בזו הפנים-פלשתינית, הציבור דורש שעיקר המאמץ יושקע דווקא בתוך אירן פנימה. לעובדה זו יש משמעות קריטית, שכן היא פוגעת באופן מהותי ביכולת של ההנהגה האירנית לגייס תמיכה ציבורית בהעדפותיה וביכולתה לתעל את הזעם והכעס של הציבור לעבר האויבים ההיסטוריים - "השטן הגדול והשטן הקטן" (ארה"ב וישראל). קושי זה פוגע ביכולת המשטר לשרוד מול הסנקציות החונקות את הכלכלה האירנית.

אל מול האיום ההולך וגובר מבית, מבקשת ההנהגה האירנית לנקוט צעדי חרום, אולי נואשים, אשר יחזירו את התמיכה הציבורית במערכה מול ארה"ב וישראל. אולי הדרך היחידה (והמפתיעה-משהו) היא ליצור פרובוקציות שיביאו למהלומה צבאית מוגבלת נגד אירן. אז תוכל ההנהגה האירנית להפעיל את מערכת התעמולה שלה ולרתום את הציבור שוב מול האויב המבקש להשמיד את העם האירני הגאה.

בחודשים האחרונים עשתה אירן כמעט כל פעולה אפשרית כדי לגרור את המערב לתגובה צבאית. ההשתלטות על המיכלית הבריטית, הפלת המל"ט האמריקני, והירי חסר התקדים לבתי הזיקוק בסעודיה היה להם, ככל הנראה רק מסר אחד: "בואו תתקפו אותנו". אבל, באופן פרדוקסלי, העדר התגובה, שבעיני גורמים במערב ובישראל נתפסו כחולשה של ארה"ב וסעודיה, בסופו של דבר השיגו את התוצאה ההפוכה - פגיעה ביכולת גיוס משאבי תמיכה מהציבור במדינה וכרסום נוסף בתמיכה הציבורית במשטר.

האמריקנים, לא ברור אם מתוך מדיניות מחושבת, העמיקו את הקרע בין ההנהגה לעם האירני. הסנקציות שהוטלו בחודשים האחרונים על-ידי משרד האוצר האמריקני כוונו קודם כל אל בכירי המשטר באירן ולא אל העם האירני. סנקציות אלה דווקא התקבלו בברכה מסוימת על-ידי העם האירני, שכאמור רואה במנהיגיו את האשמים העיקריים במצב הכלכלי, ונראה מברך על כל מהלך נגד השחיתות ונגד אלה אשר גונבים את פת לחמו.

אבל דווקא המציאות הנוכחית, שלמעשה עמדה בבסיס המערכה הכלכלית מול אירן, טומנת בחובה סיכונים. הסיכון המרכזי הוא מהות התגובה האירנית למציאות המתהווה: מפקד כוחות הצבא האמריקני בפיקוד המזרח התיכון, קנט מקנזי, הזהיר, כי אירן מתכננת בימים אלו מתקפה גדולה נוספת במזרח התיכון. זה לא מפליא, שכן נראה כי האירנים יעשו מאמץ נוסף על-רקע המצב בתוך אירן לגרור את ארה"ב, ואולי אף את סעודיה, למערכה צבאית מוגבלת. אנו מגיעים לנקודה קריטית שבה הסנקציות והמערכה הצבאית מתחברות.

האם גם ישראל נכנסת לתוך המשוואה של עימות חזיתי עם אירן? ניתן להעריך שבראייה אירנית מפוכחת יש הבדל בין עימות עם ישראל, בשל המערכה שישראל מנהלת מולם על אדמת סוריה ועירק ואינה זוכה לתמיכה ציבורית באירן, לבין מערכה מול ארה"ב וסעודיה. אם המשטר אכן מחפש לגיטימציה, נראה שהוא יעדיף עימות עם ארה"ב ובעלות בריתה במפרץ ולאו-דווקא עם ישראל. אם יתפתח עימות עם ישראל, אל למשטר לצפות לתמיכה מהציבור האירני.

במצב הנוכחי על מקבלי ההחלטות בארה"ב ובישראל להתנהל באופן מושכל במערכה מול אירן. יש להמשיך לתקוע טריז בין העם האירני לבין המשטר באירן. ניתן לעשות זאת באמצעות המשך הטלת סנקציות על בכירי המשטר, אך בשלב זה יש לדאוג בעיקר לאכיפת הסנקציות. לדוגמה, יש להתחיל פעילות בינלאומית לאיתור נכסים של בכירי המשטר האירני, תוך הצהרה של הממשל האמריקני על פרס כספי גדול למי שיסייע באיתור נכסים שכאלה, והבטחה לעם האירני, כי הכספים שיחולטו ילכו לקרן שתכליתה להגיש בעתיד סיוע לעם האירני.

כמו-כן, יש לשקול היטב האם להיגרר למערכה מול אירן, גם אם היא מוגבלת, בעקבות התגרויות חוזרות ונשנות שיש לצפות שיתרחשו בתקופה הקרובה. על ארה"ב וישראל לנסות לקבל החלטה אסטרטגית, האם הן פועלות במלוא המרץ להפלת המשטר באירן או להבאתו לשולחן המו"מ. החלטה זו היא קריטית להמשך ניהול המערכה הכלכלית מול אירן.