נניח ובמאי הסרט "האירי" מרטין סקורסזה הנפלא היה מחליט ללהק לסרט במקום את אל פצ'ינו, רוברט די נירו וג'ו פשי, את בראד פיט, לאונרדו דיקפריו ובראדלי קופר. שלושה כוכבי קולנוע לוהטים כל אחד בפני עצמו. האם התוצאה הייתה דומה? יסלחו לי שלושת האחרונים, ממש ממש לא!!.
שלושת הראשונים מביאים איתם ארומה שרק הם יכולים לסרט המיוחד הזה, מעין רקוויאם לסרטי הגנגסטרים של פעם. האם לכך התכוון סקורסזה, תחושת הבטן אומרת שכן. אורך הסרט, גילו של הבמאי וגילאי שלושת כוכביו, יש בהם כדי לומר עד כאן. זהו גרנד פינאלה, מכאן ואילך תמשיכו אתם.
בעבודה הסיזיפית ליצירת המופת הזו, לבטח סקורסזה התלבט לא מעט, שמא יאמרו המבקרים שזה מעין סרט המשך "לחברה הטובים" משנת 1990, לנוכח העובדה ששנים מגיבורי הסרט הנוכחי כיכבו בסרט המוקדם, באותם תפקידים, די נירו ופשי. אבל כשבתוך העלילה שזורות דמויות אמיתיות כג'ימי הופה נשיא איגוד נהגי המשאיות (פצ'ינו), פרנק שירן (די נירו) יד ימינו ועוד, לרבות ג'ו קנדי אביו של הנשיא שנרצח, באופן מאוד לא מחמיא, לצופה האינטליגנטי ברור שבפניו אפוס רחב ממדים ומהפנט המבוסס על עובדות. מכאן הדרך לקופת הקולנוע ו/או לנטפליקס קצרה.
סקורסזה לכל אורך 200 דקות הסרט, אינו מגלה שום אמפטיה לגיבוריו ואין בסרט שום מחווה לדמויות האמיתיות. ג'ימי הופה מוצג כנרקסיסט חולני ללא כחל וסרק, פרנק שירן רוצח קר רוח ואב מבעית שבתו מסרבת להיפגש איתו, פשי הוא גנגסטר אפל וחשוך ילדים שידו הארוכה בחיסולים ועל פיו יישק דבר. גם נשות הגיבורים אינן מלאכיות, לבושות בחוסר טעם ומעשנות כבדות. סקורסזה אינו בוחל לשחוט פרה קדושה בדמות ג'ו קנדי אבי שושלת קנדי, אגב אמירה מפורשת על מקור עושרו האגדי שסייע רבות בבחירת בנו לנשיאות. רצח הבן בנסיבות הטרגיות שטלטלו את אמריקה אינו מרכך את קשרי אבי השושלת עם המאפיה.
סקורסזה פורש את היריעה ומציג את גיבוריו אף בעת בלותם על מכאוביהם, מוגבלותם והיותם קרובים לעולם בו שלחו שנים רבות קודם לכן את אויביהם הרבים. לגבי ג'ימי הופה, מקום קבורתו לא נודע עד עצם היום הזה.
המאפיה בתמציתה סיציליאנית, אבל כשמפציעה דמות אחרת שחוברת לדמויות הלטיניות, מאירלנד, פרנק שירן הוא די נירו, וביתר שאת, דיסוננס זה מאפשר מעין טוויסט בעלילה עד כדי מתן שם לנרטיב על שמו של האאוטסיידר האירי. כולנו זוכרים את טום הייגן הקונסיילרי האירי של הסנדק קורליאונה. שונותו קיבלה ביטוי לא מבוטל בסרטי הסנדק.
כותב שורות אלה אינו מבקר סרטים וחף מכל נגיעה באומנות הקולנוע, אך חובב קולנוע מושבע. כאשר סרט חד-פעמי בדמות "האירי" עולה לאקרנים, מתחייב לתת ביטוי ליצירה שכזו.
