יום שלישי, 10 בדצמבר 2019. חברי הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים של ארה"ב מפרסמים טיוטת כתב אישום נגד הנשיא דונלד טראמפ. העבירות: ניצול לרעה של כוח המשרה ושיבוש חקירת הקונגרס בפרשת אוקראינה. המשפט צפוי להתנהל בסנאט בינואר 2020, עשרה חודשים לפני הבחירות לנשיאות. הקיטוב הפוליטי בארה"ב מגיע לשיאו.

יום רביעי, 11 בדצמבר 2019. הכנסת ה-22 מתכנסת לישיבה השנייה שלה, אחרי ישיבת הפתיחה, ומחליטה להתפזר. ישראל תלך במארס 2020 לבחירות, בפעם השלישית בתוך שנה. מאז דצמבר 2018 אין לישראל ממשלה במשרה מלאה, לא מתקבלות החלטות על תקציב ומדיניות, לא ניתן לבצע מינויים, לא מטופלות תקנות חיוניות.

יום חמישי, 12 בדצמבר 2019. בריטניה הולכת לבחירות בפעם השנייה בתוך 27 חודשים. 3.5 שנים לאחר משאל העם על הפרישה מהאיחוד האירופי, בריטניה אינה מצליחה להשלים את המהלך וממשלתה למעשה משותקת. בוריס ג'ונסון הוא ראש הממשלה השלישי בפרק זמן זה, וג'רמי קורבין - השמאלני הקיצוני והאנטישמי תומך הטרור - עלול להיות הרביעי.

עם כל ההבדלים בין שלוש המדינות ושלושת האירועים, יש להם מכנה משותף רב-חשיבות: טלטלות קשות במערכות דמוקרטיות, הנראות כאילו לעומדים בראשיהן אכפת בעיקר - ואולי רק - מעצמם, בעוד טובת הציבור נדחקת לשוליים ואולי אף נמחקת לחלוטין. ועוד מכנה משותף: מנהיגים פופוליסטיים, המוכנים לצאת נגד המערכות הדמוקרטיות והמשפטיות כדי להבטיח את שלטונם. נלך לפי סדר האירועים.

ההוכחות שהוצגו בפרשת אוקראינה מלמדות בצורה ברורה, כי טראמפ ביצע לכל הפחות עבירה של מרמה והפרת אמונים, אם לא של בקשת שוחד. הוא התנה צעדים ממלכתיים רבי משקל - סיוע צבאי למדינה הנאבקת ברוסיה וביקור רשמי של נשיא אותה מדינה בוושינגטון - בכך שייפתחו חקירות פליליות שיסייעו לו אישית בבחירות הבאות. הראיות לכך הן בשיחתו של טראמפ עצמו עם הנשיא ולדימיר זלנסקי ובעדויות שמסרו שורה של אישי ממשל, הן אנשי מקצוע ותיקים והן אנשים שטראמפ ואנשיו מינו בעצמם. בהליך משפטי רגיל, טראמפ היה נשלח לכלא.

אף הליך ההדחה איננו משפטי אלא פוליטי, ולכן קרוב לוודאי שטראמפ יזוכה בסנאט - בו הוא נהנה מרוב גדול של חברי מפלגתו. המשמעות תהיה, שבבית הלבן ימשיך לשבת - לפחות בשנה הקרובה - אדם שביצע עבירות פליליות חמורות, ואשר לשונו שלוחת הרסן נגד הקונגרס וההליך החוקתי המתנהל בו אינה זקוקה להוכחה. ואותו אדם ימשיך להפיץ תיאוריות קונספירציה הזויות, המשרתות בין היתר את אויביה של ארה"ב וחותרות תחת אמון הציבור בכל הרשויות.

אצלנו - לא צריך להרחיב את הדיבור. ראש ממשלה המואשם בעבירות שחיתות חמורות, מסובב על אצבעו הקטנה את כל המערכת בניסיון להציל את עורו. ואילו יריביו לא טובים ממנו: בתקווה להשיג עוד כמה נקודות פוליטיות, הם לא מוכנים להתפשר במאומה. 120 איש חסרי אחריות, מי יותר ומי פחות, המועלים באמון שניתן בהם ומפרים את התחייבותם לשרת אותנו ארבע שנים. ומי יודע האם זו תהיה הפעם האחרונה. מי שלא האמין שתהיה פעם שנייה, מגלה שתהיה פעם שלישית - וכעת צריך להביא בחשבון שתהיה גם רביעית ואולי חמישית ומי יודע מה עוד.

בריטניה למעשה משותקת מזה למעלה משלוש שנים, בשל מהלך שנוי במחלוקת שתוצאותיו אינן ברורות, והיא לא מסוגלת לעשות את הדבר הפשוט ביותר: לבחון אותו שוב מבראשית. הפרלמנט אומר שוב ושוב מה הוא לא רוצה בהסכם הברקזיט, אך לא הצליח אפילו פעם אחת להגיד מה הוא כן רוצה. ג'ונסון ניסה להשעות את הפרלמנט בצורה בלתי חוקית ותוך מסירת מידע כוזב למלכה; הוא הבטיח ברקזיט בכל מחיר ולא עמד בהבטחתו; הדביק כינויי גנאי לחוק של הפרלמנט והצהיר שלא יקיים אותו, אך נאלץ להיכנע. ואילו קורבין גורר את בריטניה לתהומות של אנטישמיות, ואם ייכנס לדאונינג סטריט 10 - מדיניותו הכלכלית והבינלאומית עלולה להפוך את בריטניה לסוס טרויאני בעולם המערבי ולדרדר אותה למציאות דמויית ברית המועצות.

בשורה התחתונה, מדובר בשלוש מדינות בהן מערכות השלטון שרויות במידה זו או אחרת של שיתוק, כאשר הממשלות והפרלמנטים שקועים במאבקים פוליטיים במקום לנהל את עסקי המדינה. וזה מה שמוביל לסכנה הגדולה ביותר: שליותר מדי אנשים יימאס מכל העסק. שיותר מדי אנשים יגידו: בשביל מה אנחנו שולחים את האנשים הללו לכנסת, לקונגרס ולפרלמנט? מה בדיוק הם עושים שם? האם מדובר באנשים כושלים או במערכת כושלת? האם יש תחליף לאנשים הללו? או שמא צריך לשנות את כל השיטה? ובואו נראה: הדמוקרטיה הפרלמנטרית מקרטעת (בלשון המעטה) בלונדון ובירושלים, והדמוקרטיה הנשיאותית צולעת (בלשון המעטה) בוושינגטון; אז אולי הבעיה היא בדמוקרטיה? אולי המודל הנכון הוא של ולדימיר פוטין? אין לו בעיות של הדחה, אין לו בעיות של בחירות, אין לו בעיות של כתב אישום.

נכון, מדובר גם בשלוש מדינות בעלות מסורת דמוקרטית יציבה ואף מפוארת. בריטניה הולכת במסלול הדמוקרטי מזה מאות שנים, ארה"ב תחגוג בקרוב 250 שנה להקמתה, ישראל אומנם רק בת 71 אך התנועה הציונית כבר בת 124. הדמוקרטיות הללו שרדו מלחמות אזרחים, מלחמות עולם ואיומים קיומיים. הדמוקרטיות הללו מבטיחות חופש בחירה, חופש ביטוי, חופש התכנסות וחופש עיתונות ברמות הגבוהות ביותר. הדמוקרטיות הללו מטפלות ביד קשה בגילויים של גזענות, הסתה והמרדה.

כל זה נכון, חשוב ובלתי שנוי במחלוקת. האם זוהי פוליסת ביטוח לעתיד? לא. ראינו דמוקרטיות ההופכות לרודניות, ראינו מהפכות עממיות שהובילו למשטרים סמכותניים, ראינו מערכות בחירות תכופות שהסתיימו בביטולן המוחלט. הדמוקרטיה היא כלי עדין, שביר ובעיקר יקר מכדי לשחק בו. אם לא נתעורר במהירות, נגלה שיש בו סדקים. ואם נמשיך לישון, נגלה שהוא נשבר.