שירת המוות של פועלי בניין אינה פוסקת. למחיר הדמים הזול של מאות פועלי בניין, שמצאו מותם על פיגומי הבניין בעשר השנים האחרונות, נוספה תופעה שלרוב לא מופיע שמו של ההרוג, אלא מסתפקים במידע: "פועל זר נפל מפיגום" עם תוספת מידע: פלשתיני, בולגרי, טורקי. פועלים ללא שם, דמם המופקר יצוק ביסודות בתים, במנהרות הרכבת הקלה וזרוע בשדות ובחממות, בהם מועסקים בעיקר
עובדים זרים.
מצערת עלייה תלולה במספר ההרוגים והפצועים קשה בעיקר בקרב פועלי הבניין. כ-95% מאלפי פועלים שנפצעו ומאות ששלמו בחייהם בעשר השנים האחרונות, הם פועלים זרים בולגרים, רומנים, סינים, פלשתינים וגם ישראלים, שרובם בני מיעוטים.
נפילת פועל הבניין, תום לוי, אל מותו, לא הניעה את מפעילי האתר להפסיק את העבודה, אף לא לרגע אחד. גם לא נאכף חוק המחייב הפסקת עבודה. פועל נפל מפיגום אל מותו ופקח מטעם משרד הכלכלה טרם נשלח לחקור את פרטי האירוע.
אי הופעת מפקח בטיחות ביום התאונה וגם לא בימים שלאחריו, מהווה כתב אשמה לעבר משרד הכלכלה. משרד המועל בתפקידו בכך שהוא מאשר פעילות לפירורי תקנים של פקחי בטיחות. אני חוזר על כתב האשמה החמור, אותו העליתי ברשימות רבות בנושא, שב-14,000 אתרי בנייה בישראל פועלים היום כעשרים פקחי בטיחות.
פקח בטיחות אחד, אם יעבוד 7 ימים בשבוע ללא חופשות בשבת ובחגים, יגיע לאתר בניה רק פעם אחת בשנתיים. כל המשמעות של בקרה על דוח אינה מתאפשרת. כי אם יוסיף יום עבודה לבקרה על ממצאי הדוח, הוא יגיע פעם בארבע שנים לאתר בנייה.
מאות פועלי בניין
בעבר, בימים שעוד הייתה כנסת מתפקדת בישראל, ציינתי לטובה את ועדת העבודה והרווחה בראשות
אלי אלאלוף מ
מפלגת "כולנו", שמצאה לנכון להקדיש מספר ישיבות לממצאים החמורים של תאונות עבודה, המסתיימות במותם של עובדים. אך למרבה הצער, מסתבר שוועדת העבודה והרווחה טחנה מים ומלל עקר, כי אין מי שישית את החוק שהיא יזמה, אין מנגנון אכיפה על ההחלטות של הוועדה, שכל דיוניה התגמדו. למעשה הוועדה הקדישה זמן רב לדיונים, אבל החלטותיה לרוב אינן מיושמות.
חייבת להיפסק שירת המוות של הון אנושי יקר העובד על פיגומי הבניין. זו תעודת עניות למשרד הכלכלה, שעובד על פיגומי הבניין מוצא את מותו בנפילה מהפיגום, חולפים ימים רבים עד שמופיע פקח בטיחות מטעם משרד הכלכלה.
ערכי קדושת החיים הפכו למלל מובס על-ידי קבלני בניין. ההון האנושי, המגיר זעתו על פיגומי הבניינים, דמו מופקר לנוכח תאוות הון של חברות בנייה, המזלזלות בהשקעה כספית באמצעי בטיחות נאותים, ומשרדי ממשלה אדישים לתופעה של מאות פועלי בניין, שמצאו מותם על פיגומי בניינים ואלפים ששלמו בנכות קשה.
ואי-אפשר לעבור לסדר היום, שהנהלת הרכבת הקלה למעלה מחודש ימים לא מצאה לנכון לערוך ביקור של כמה דקות ולסעוד את מיטתו של חיר עבדאללה כרים מכפר נחף אבא לשבעה ילדים שנפל מגובה של תשעה מטרים במנהרה של הרכבת הקלה. שכב ימים רבים בטראומה כירורגית בבית חולים איכלוב ולאחר מכן במחלקה אורטופדית. בזכות טיפול מסור של צוות רפואי הושב חיר עבדאללה כרים לחיים, אך אלו יהיו חיים המלווים במאה אחוזי נכות קשה. איפה המוסר היהודי של הנהלת הרכבת הקלה, לקיים מצוות ביקור חולים, חולה שמצא עצמו מפרפר בין חיים למוות בגלל ליקויי בטיחות.
הדימום על פיגומי בניין נמשך גם השבוע. שני פועלי בניין נפצעו ביבנה כתוצאה מקריסת פיגומים, אחד הפצועים ללא שם בן 26 והשני בן 46, שניהם הועברו לטיפול בבתי חולים... אבל הבנייה לא הופסקה באתר בו קרסו פיגומים.
