לאחר רדת המסך בהצגה המשונה הזו במהלכה היינו עדים לניסיונות אמתיים או מדומים להקים
ממשלה, ניאלץ על כורחנו לסבול מערכת בחירות נוספת, או שמא יהא מי שירצה לומר "מערכת בחילות נוספת".
אין בדעתי לצייר את כל הציורים הפוליטיים האפשריים, לא זה ייעודן של שורות אלה. אבקש רק להתמקד בשאלה המצויה בכותרת לעיל שכן לעניות דעתי יש משהו מעבר לזהות האנשים הנזכרים, על מעלותיהם וחסרונותיהם, דבר עקרוני מאין כמוהו שגם אותו על כולנו להביא בחשבון.
לפני כשבוע קראתי בערוץ שבע מאמר של חבר לדרך דורון ניר צבי, איש עתיר זכויות במאבק על ארץ ישראל. תמצית הדברים הייתה שנתניהו אכזב בעניינים רבים (הקשורים בעיקר בארץ ישראל) ולכן יש לתת הזדמנות ל
גדעון סער. הדברים נכתבו בטוב טעם ושכל וכתבתי לדורון שדבריו משכנעים. זה גם בשל העובדות הנזכרות שם וגם בשל המסקנה המתבקשת מהן.
אלא שבמחשבה שניה התעוררתי להתבונן בסוגיה נוספת, חשובה מאין כמותה, ממנה אין להתעלם. לא סוד הוא שרבים מאוד סבורים שכתב האישום נגד נתניהו הוא שיאו של ניסיון מצד השמאל לבצע פוטש פוליטי ולהדיח ראש ממשלה מן הימין, כזה המפריע לשמאל לאורך שנים ארוכות מלהמשיך ולהוציא לפועל תוכניות זדוניות בעניינים רבים ובראשם פגיעה בשלמות ארץ ישראל ושחיקת מאפייניה היהודים של מדינת היהודים.
כל מפלגות השמאל מכחישות את האמור וטוענות בלהט שכל רצונן הוא לשמור על הדמוקרטיה תוך הסבר שיש שוויון בפני החוק ועוד טענות סרק רבות. אלא שעינינו הרואות כיצד פועלת המערכת המשפטית בליווי התקשורת כאיש אחד על-מנת לייצר מצב "משפטי" שבסופו ראש ממשלה ימני (על-פי הגדרות מקובלות...) יודח ויסולק על-מנת שלא יפריע עוד.
הדברים כבר ידועים ואין צורך להכביר מילים. אזכיר רק את סכומי העתק שהושקעו בחקירות, את האכיפה הבררנית, את זהות החוקרים והפרקליטים הקשורים בטבורם לשמאל הרדיקלי בישראל, את סעיפי האישום שהם חסרי תקדים בארץ ובעולם, את ההדלפות המגמתיות ואת המסע התקשורתי חסר התקדים - נדמה לי שדי בכל אלה.
ומכאן לשאלות: . האם נכון להרכין ראש מפני מסע התעמולה האלים והשקרי נגד נתניהו ולאפשר ניצחון לאלה המבקשים להעבירו מתפקידו (תוך עשיית שימוש באמצעי פסול בעליל-כתבי אישום פליליים) באופן לא דמוקרטי ובכך לעקוב את רצון העם?
ועוד - הביקורת על נתניהו (של רבים כמו גם שלי) משמעותית ומקיפה בשורה ארוכה של נושאים. רשימה חלקית של מחדליו ומעשיו הרעים יוכלו המעוניינים למצוא במאמר שהוזכר לעיל "הגיע זמן סער" מאת דורון ניר צבי. אך למרות זה אין להכחיש כי גם זכויות צבר האיש.
אין ולא תקום מדינה ערבית בתחומי ארץ ישראל, נתניהו הצליח למזער את ההתעניינות בנושא בעולם עד כי הפך לשולי יותר, שלא כבעבר. מצבה של ישראל בזירה הבינלאומית ואצל אומות מעולם לא היה טוב יותר. אפילו באו"ם יש תזוזה לעבר יותר מתינות (הרבה בזכות מינוי מוצלח של
דני דנון). שגרירות ארצות הברית כבר בירושלים ויש הכרה בריבונותנו ברמת הגולן - אלה כבר עובדות מוגמרות. על הפרק החלת ריבונות על הבקעה פלוס ואף כינון ברית הגנה עם ארצות הברית. המצב הכלכלי טוב כפי שעוד לא היה, ישנן הצלחות במאבק נגד האירנים - כל האמור בהובלת נתניהו. האם אין מקום גם להכרת הטוב?
לסיכום אומר שלי עצמי אין תשובה חדה בשאלת החלפת נתניהו בעת הזו. יחד עם זה אינני רוצה בשום פנים ואופן לשחק לידי הרשעים מהשמאל העושים יד אחת נגד נתניהו וזאת רק מסיבה אחת - בעיניהם הוא המכשול העיקרי בפני הגשמת מאווייהם (שהם הרי אסון למדינת היהודים) ולשם כך אינם בוחלים בשום אמצעי לרבות עשיית מערכת "המשפט" קרדום לסילוקו מהזירה הפוליטית, זה תוך הפרת כל כללי הצדק, תוך ניהול מסע ציד אכזרי נגדו ונגד משפחתו, תוך ביצוע שטיפת מוח כוחנית בהמוני בית ישראל ותוך הפגנת רשעות ורוע ברמות בהן לא הורגלנו וכמותן לא חווינו.
כנגד העוול הזה וכנגד הרוע הזה עלינו להתקומם, ייתכן שגם על-ידי שמירה אדוקה על נתניהו מפני ציפורני הרשע המאיימות להינעץ בו על-מנת להפכו לגווייה פוליטית.
