בסרט החדש "Bombshell" יש חלק קטן לדמותו של כריס ואלאס, מגיש בכיר ברשת פוקס ניוז. במציאות יש לו תפקיד גדול בהרבה בדרמות של וושינגטון, כאשר תוכנית הראיונות שלו בימי ראשון עושה כותרות – כותבת מרגרט סליבאן, פרשנית התקשורת של וושינגטון פוסט.

ואלאס הוא קשוח, ידען, מוכן היטב לראיונות. הוא מתערב בתשובות, שואל שאלות המשך ומתעקש על העובדות כאשר בני שיחו מנסים לחמוק מהן. העובדה שהנשיא דונלד טראמפ – החסיד הגדול של פוקס – מכנה אותו "מגעיל" ואומר שהראיונות שלו "משעממים ובלתי הוגנים" אינה מפריעה לו. אבל נוכחותו ברשת פוקס עלולה להיראות כעלה תאנה של הרשת כולה, הנראית לעיתים כשלוחה של אגף הדוברות בבית הלבן – אומרת סליבאן.

במשך שנים טענו אנשי יחסי הציבור של פוקס, כי יש בה אבחנה ברורה בין הדיווח החדשותי לבין הבעות הדעה. אחד הקמפיינים שלהם נשא את הססמה "חדשות אמיתיות, דעות כנות אמיתיות". אבל אבחנה זו היא אשליה. ברוב המקרים, היא עניין של מידה ולא של מהות. וכך, כאשר המגיש דובר האמת סטיבן שפרד הודיע לפני מספר חודשים שהוא עוזב את פוקס, המחשבה הראשונה של סליבאן הייתה: "ואז נשאר אחד בלבד".

האחד הזה הוא כמובן ואלאס – איש צוות בכיר, המוכן להתעקש על העובדות ולא לדקלם את המסרים של טראמפ. כך הוא עשה השבוע (15.12.19) בראיון עם ראש ה-FBI לשעבר, ג'ים קומי. "ערכת משהו כמו סיבוב ניצחון", אמר לו בפתיחת הראיון. והוא גם הצליח להביא את קומי להודות, כי המבקר הפנימי הראשי של משרד המשפטים, מייקל הורוביץ, צדק בביקורתו על האופן בו קיבלה הבולשת צו ציתות לאחד מאנשי קמפיין טראמפ: "הוא צדק ואני טעיתי".

למען האמת, ואלאס לא נותר לבדו. יש ברשת פוקס הרבה כתבים ופרשנים בעלי חוט שדרה. אבל עבודתם לעיתים עומדת בצל של דיסאינפורמציה וכשלים בהפעלת קני מידה עיתונאיים בסיסיים. כך למשל, פוקס נאלצה לחזור בה מן הדיווח הכוזב בשנת 2017, לפיו הילרי קלינטון עמדה מאחורי מותו של סת' ריץ', לשעבר עובד בוועידה הלאומית הדמוקרטית, משום שהוא היה המקור להדלפות מהקמפיין. במשך שנים קידמה פוקס את תיאוריית הקונספירציה הגזענית, לפיה ברק אובמה לא נולד בארה"ב. והיא אינה מונעת מעובדיה להופיע בעצרות בחירות של טראמפ.

שמרנים נוהגים להגן על פוקס תוך השוואתה ל-MSBNC או ל-CNN הבולטות בעוינותן לטראמפ. רשתות אלו אומנם מעניקות מקום רב לפרשנים הנוטים אל השמאל ועושים טעויות משלהן, אבל הן גם צמודות למציאות ולסטנדרטים בצורה בה פוקס לרוב אינה פועלת. בסופו של דבר, טוענת סליבאן, זהו ההבדל בין תעמולה לבין עיתונות.

השבוע סיים ואלאס את תוכניתו בהתייחסות לכיסוי התקשורתי של דבריו בשבוע שעבר בוועידת חופש הביטוי של Newseum בוושינגטון. ואלאס תפס את הכותרות כאשר אמר, כי "טראמפ מעורב במתקפה הישירה והבוטה ביותר על חופש העיתונות בתולדות ארה"ב". ואלאס לא חזר בו, אך ביקש להדגיש נקודה שקיבלה פחות תשומת לב: העיתונאים צריכים להיות צופים, לא משתתפים. "אסור לנו להיגרר לקרב", אמר.

ואלאס מדבר בגלוי. הוא מקצוען. ארה"ב צריכה כמות גדולה בהרבה של תכונות אלו. אבל, מסיימת סליבאן, תרומתו של ואלאס לאמירת האמת ולדרישת דין וחשבון מנבחרי ציבור – חשובים ככל שיהיו – אינם מפצים על המתרחש ברשת פוקס ניוז ברוב הזמן.