זנבות של לסטים פוליטיים <br>

סגן השר אבי דיכטר היה איש ציבור ועובד ציבור לתפארה. אמיץ ובעל יושרה. בהיותו ראש השב"כ לא חדל מלהציק לאריאל שרון למתוח גדר הפרדה ביהודה ובשומרון. זה הכעיס את ראש הממשלה, אבל דיכטר לא ויתר. הוא ראה בגדר מרכיב בהצלת חיי אדם. דיכטר היה יחיד בתפקיד שהיה לו מה להפסיד מ"לנדנד" לראש הממשלה, והתמיד בכך (האחרים בגרעין הנוקשה הראשון היו אז לשעברים - אהוד ברק, דן מרידור, חיים רמון).

אז מה קרה לו שהוא רואה לסטים פוליטיים בראשות השלטון ומתחבר בזנבם? הוא אינו מבין מה הם שלושה כתבי אישום לביבי? ואיזה נזק נורא גורם אמיר אוחנה למערכת החוק והמשפט והדין והצדק בישראל? יש האומרים "הייה ראש לשועלים ולא זנב לאריות" (ויש האומרים גם להפך). אבל דיכטר הפך זנב לשועלים המשוטטים בכרמי האומה. זה בזוי בכל גרסה.

גם הפילוסוף ד"ר יובל שטייניץ. הוא באמת נחרד כאשר התברר לו כי אנשי פמלייתו סובבוהו בכחש והיו מעורבים בעבירות פליליות, לכאורה, בפרשת הצוללות. אבל הכל ידעו ששטייניץ ללא רבב. אלא מה? עתה הוא מוכן לשתוק נוכח הנזק המחריד של חבורת ביבי שמכה במערכת המשפט וגוזלת מפלגה לעצמה על-ידי מחיקת בעלי זכות בחירה מפנקס הבוחרים בפריימריז. הוא בחר בזכות השתיקה. שטייניץ בסך-הכל בן 61 שנים, אז מה אם יהיה שלוש שנים ח"כ ולא שר? גם הוא נוהג כזנב לשועלים.

ויולי אדלשטיין. האיש הזה היה אסיר ציון ברוסיה הסובייטית במאבק לצדק, ועתה הוא שותק נוכח העיוות שאדם עם שלושה כתבי אישום ושחיתות מובהקת רוצה לשוב ולהיות ראש הממשלה. ולמה? כי אפשר שביבי יכריע בעתיד מי יהיה נשיא המדינה אחרי ראובן (רובי) ריבלין?

הרי הם אינם נדרשים או מתבקשים לוותר על השקפת עולמם. מי שיעמוד בראש הליכוד הוא אוהב ארץ-ישראל לא פחות מביבי. אבל הוא יהיה נקי כפיים ובלי נכלוליות ושחיתות ציבורית.
גדעון סער ועימו הח"כים שרן השכל, אתי עטיה, יואב קיש וטל שיר נטלו את מקל הנדודים ויצאו למסע ארוך ומיוסר בליכוד, והיכן שאר אישי הציבור?

נניח שביבי חס וחלילה ירכיב את הממשלה הבאה ולא יזמן אותם, אז מה? בפריימריז הבאים כל אלה שמצביעים עתה עם ביבי יגמגמו שלא התכוונו באמת ולא הבינו אותם ולא הייתה להם ברירה, וכל כזבי הפוליטיקאים המוכרים; ומי שיניף את נס המרד בדיקטטורה של בנימין נתניהו עתה - יתפאר בכך בפעם הבאה, ובדין.

היו לי תקוות כי כמה מהם לא ימכרו את נפשם לשועלים. אבל אדלשטיין, ניר ברקת, יואב גלנט, דיכטר, ציפי חוטובלי, שטייניץ אינם זועקים נגד צמד הלסטים הפוליטיים ביבי-אוחנה. היו לי תקוות כי יאזינו לקולם של דן מרידור ובני בגין, נושאי דגל עליונות שלטון החוק בפי מנחם בגין הדגול. אך לא. גם לא במחנה הימני בכללו. כל כך הרבה דתיים ואף לא אחד אימץ לעצמו את מוסר הנביאים.

ביבי לא יכול כבר להביא להם ישועה. אבל נניח, רק לשנייה, שהוא יכול. על מצב קשה זה כתבה רחל המשוררת שורות עזות: "אני לא אובה בשורת גאולה/ אם מפי מצורע היא תבוא".
בליכוד לא הפנימו.

[פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]