יעקב אבינו כבר השלים את משימתו בעולם הזה, נולדו לו שנים עשר בנים, שבטי י-ה שמהם יצמח עם ישראל וכעת הוא מבקש קצת שלווה. אלא שעדיין לא הגיע הזמן ולכן "קפץ עליו רוגזו של יוסף" כלשון רש"י. יעקב ראה ביוסף הצעיר את השתקפות דמותו שלו ואולי גם את השתקפות דמות אמו רחל, אשתו האהובה ולכן (בראשית לז): [ג] וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים. ליוסף יש אח אחד צעיר ועשרה אחים גדולים ממנו, הגדולים מקנאים בו על אהבת אביהם וגם כועסים עליו כי הוא מלשין עליהם באזני אבא. ועוד יותר מקוממים אותם החלומות שחלם וסיפר: [ח] וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו.
ההמשך ידוע, הם מנצלים הזדמנות שנפל לידיהם ומרחיקים אותו מהם, מוכרים אותו לעבד. עבור האבא זה משבר קשה אבל גם עבורם זה לא פשוט. עד אז בני יעקב חיו באחדות בהנהגת אביהם הזקן אבל כעת נוצר פירוד ביניהם. התורה רומזת לכך בפסוק: (פרק לח) [א] וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו; וַיֵּט עַד-אִישׁ עֲדֻלָּמִי, וּשְׁמוֹ חִירָה. עד אז הוא היה מקובל כמנהיגם לכן שמעו לו כשהציע למכור את יוסף במקום להרוג אותו, אבל כשראו את התוצאה טענו: 'היינו שומעים לך גם אם היית אומר לשחרר אותו'. בחסידות מבואר שאכן לכך רמזו חלומות יוסף, שבאמת מבחינה רוחנית הם היו אמורים להתאחד סביב יוסף שכן המדרגה שלו הייתה נעלית באין ערוך משלהם, אלא שהם לא הבינו זאת והתקוממו.
כדי להתאחד סביב מישהו צריכים להתבטל אליו, להסכים שדעתו קובעת ולא דעתי, ואת זה הם לא היו מוכנים לקבל מיוסף. מדובר בשנים עשר בני יעקב שכעת הם עשרה אם מתעלמים בינתיים מבנימין הצעיר, ומרגע זה ואילך נוצר ביניהם פירוד. ה'שם משמואל' מצטט את המהר"ל שמסביר: דפירוד הלבבות בישראל אינו מחמת חסרונם רק מחמת מעלתם שהם שכליים ולכן אינם יכולים כל כך בנקל להתבטל אחד לחבירו. דברים אלו של המהר"ל מסבירים גם את המתחולל אצלנו, את ריבוי המפלגות ואת המחנאות שבתוך המפלגות. כל אחד בטוח שהוא יותר חכם מעמיתו ואינו רואה סיבה להתבטל אליו. כידוע הציטוט המיוחס לראש הממשלה
גולדה מאיר ז"ל: "אני ראש ממשלה של 3 מיליון ראשי ממשלה".
אחדות בתוך הריבוי
כעת ננסה לסדר את המחשבות בנוגע לזרמים השונים בעם ישראל בשבעים וקצת שנות המדינה. אולי זה יקל עלינו להחליט לקראת ההליכה לקלפי בפעם השלישית בתוך שנים עשר חודשים. בכללות יש ימין, שמאל, חרדים ודתיים (לאומיים). קרוב לשלושים שנה שלט השמאל במדינה בקואליציה עם
מפלגת הציונות הדתית, ולמרות כל הדברים הגדולים שנעשו פה, הימים ההם אינם זכורים לטוב אצל עמך המכונים 'ישראל השנייה'. רבים זוכרים את הפטרונות שהפגינו אנשי השלטון כלפי האנשים הפשוטים שנדרשו להצביע עבורם ושבלי פנקס אדום אי-אפשר היה להתפרנס. הפנקס הזה היה חשוב יותר מתעודת זהות. החרדים לא היו שותפים בקואליציה ורק נתבקשו לא להפריע.
כשהימין עלה לשלטון השמאל נאלץ לקבל את זה למרות שהתקשה בכך מאוד. הדתיים לאומיים הצטרפו לקואליציה עם הימין אבל אז נחשפה תופעה שלא כל כך הכרנו עד אז, קידוש הדמוקרטיה והממלכתיות. הימין שיתף בשלטון אנשי שמאל כי אנחנו עם אחד וכולנו רוצים את טובת המדינה. בשם הממלכתיות הוא גם לא החליף באנשי ימין את פקידי השמאל ולפחות חלקם תקעו מקלות בגלגלי השלטון. השלטון ביקש להיטיב עם העם ועשה כמה מהלכים שחיבבו אותו מאוד על העם אבל בהתלהבותו להיטיב הביא את המדינה אל סף פשיטת רגל. לקח לו זמן להתאזן. בשנים האחרונות מתחוללים פה תהליכי בירור קיצוניים, שאחת התוצאות שלהן היא התפוגגות מפלגות וותיקות.
לא משנה מה התהליך שעברו עד שהגיעו לכך, עובדה היא שהשמאל שהתנשא על פשוטי העם נמוג והולך. הדתיים לאומיים שעיקר עניינם בחיים היה למצוא חן בעיני המתנשאים גם הם מתפלגים עד כדי איבוד עצמי לדעת. החרדים שכל עניינם היה ונשאר שמירת גחלת היהדות שומרים על כוחם ואף צומחים לאט ובטוח. והימין שאלמלא הפיצולים בתוכו, כולל הצטרפות של חלק מאנשיו למה שמכונה 'מרכז' היה מגיע מזמן לרוב מוחלט בבחירות, עדיין אינו מצליח להתאחד. התייחסנו לארבע אסכולות אבל בתוך האסכולות יש עוד התפצלויות כמובן הרבה יותר משנים עשר שבטי ישראל. זה כאילו שכל שבט מתחלק לשלוש לפחות ומכאן ריבוי המפלגות.
כעת אנחנו קרובים מאוד לרגע האמת, הרגע שבו נתאחד כולנו, ורצוי מאוד שנעשה זאת מרצון. הרי זה תפקידו של עם ישראל בעולם, לגלות את האחדות, אחדות ה' שבתוך הריבוי.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
