הפרלמנט הבריטי אישר (יום ו', 20.12.19) את הסכם הברקזיט וסלל את הדרך לפרישתה של בריטניה מהאיחוד האירופי ב-31.1.20, לאחר 3.5 שנים של מאבקים ותסבוכות, שגרמו להפלת שני ראשי ממשלה (דייוויד קמרון ותרזה מיי) ולקיום שתי בחירות מוקדמות (ב-2017 ובשבוע שעבר). בריטניה הייתה אמורה לפרוש כבר בשנה שעברה, אך נאלצה לבקש שלוש דחיות בשל חוסר סירובו של הפרלמנט לאשר את ההסכמים.

הניצחון המוחץ של השמרנים בבחירות האחרונות והרוב המוחלט ממנו הם נהנים בבית הנבחרים, לאחר קמפיין שבמרכזו עמדה הססמה "בואו נבצע את הברקזיט", הבטיחו את אישור ההסכם אליו הגיע ראש הממשלה, בוריס ג'ונסון, עם האיחוד האירופי בחודש אוקטובר. ההסכם אושר ברוב של 358 מול 234, וכעת מתחיל באופן רשמי הליך היציאה של בריטניה מהאיחוד.

ג'ונסון אמר לאחר ההצבעה, כי אין המדובר בניצחון של מפלגה זו או אחרת, אלא בסיום של המחלוקת אשר פילגה קשות את בריטניה מאז משאל העם ביוני 2016. יו"ר הלייבור, ג'רמי קורבין, הזהיר שהסכם הסחר המתוכנן בין בריטניה לאיחוד יוביל להורדת רמת המזון בבריטניה. הסכם זה הוא שיקבע את מערכת היחסים בפועל בין שני הצדדים, וג'ונסון התחייב להשלימו עד סוף 2020 – אם כי קיים ספק האם יוכל לעמוד בלוח זמנים צפוף זה.

ג'ונסון השמיט כמה סעיפים מתוך הצעת החוק המקורית, אותה דחה הפרלמנט לפני חודשיים, כדי להבטיח את אישורה כעת. מדובר בסעיפים שוליים יחסית, כגון מתן היתר לילדיהם של מהגרים להתאחד עם משפחותיהם אחרי הברקזיט; כעת מדובר בו על הבטחה להגיע להסדר עם האיחוד האירופי שיאפשר זאת. עוד נקבע בנוסח המתוקן, כי הממשלה תהיה חייבת למסור הודעה לפרלמנט על התקדמות שיחות הסחר עם האיחוד.

במסגרת ההסכם, תישאר צפון אירלנד בשוק המשותף האירופי בתחום הסחורות, ועל טובין שייכנסו מבריטניה אליה יחולו כללי המכס האירופיים. אולם מבחינה חוקית יהיה הצפון חלק ממעטפת המכס הבריטית, מה שמאפשר לג'ונסון לטעון שבריטניה כולה עוזבת את האיחוד.

שלטונות בריטניה יוכלו לאכוף את המכסים הבריטיים על סחורות שיגיעו ממדינה שלישית, כל עוד הן לא ייכנסו לשוק המשותף - כלומר, לא יעברו לאירלנד או למדינה אחרת באיחוד. במקרה שהסחורות עלולות לעבור לשוק המשותף, יהיה על בריטניה להפעיל לגביהן את המכסים האירופיים. עוסקים בצפון אירלנד יוכלו לבקש מממשלת בריטניה החזר אם המכס הבריטי יהיה נמוך מן המכס האירופי שישלמו.

בנושא המע"מ נקבע, כי בצפון אירלנד יחולו הכללים האירופיים, אך ממשלת בריטניה תהיה האחראית לגבייתו ולאכיפה נגד המשתמטים ממנו. ועדה משותפת לבריטניה ולאיחוד תקבע כיצד בדיוק תפעל מערכת זו. ככלל נקבע, כי ההסכם בנוגע לצפון אירלנד לא יוחלף בידי הסכמי סחר עתידיים בין בריטניה לאיחוד.

בנוגע להמשך הדרך הוסכם, כי ארבע שנים לאחר תום תקופת המעבר (הזמן בין תחילת הפרישה הבריטית לבין סיומה, כרגע - בסוף 2020), יבחר הפרלמנט הצפון-אירי על הישארות בהסכם זה לבין הצטרפות לבריטניה בפרישה מהאיחוד. הפרלמנט הוא שיקבע האם ההחלטה תתקבל ברוב רגיל, או ברוב בו לפחות יתמכו בהחלטה לפחות 40% מתומכי העצמאות הצפון-אירית ו-40% מתומכי היותה של צפון אירלנד חלק מבריטניה, ובסך-הכל - 60% מהצירים. ארבע שנים מאוחר יותר ניתן יהיה לפרוש מההסכם ברוב רגיל, ולאחר שמונה שנים - ברוב המיוחס. אם יחליט הצפון לפרוש מההסכם, יינתנו לו שנתיים להתארגנות עד הפרישה בפועל.

ההצהרה הפוליטית המשותפת, בנוגע לעתיד היחסים בין בריטניה לאיחוד, אומרת, כי בריטניה תישאר מחויבת לקיומה של תחרות הוגנת בין החברות הבריטיות לבין אלו האירופיות. עם זאת, בריטניה מעונינת ביחסים פחות הדוקים עם האיחוד, והדבר יבוא לידי ביטוי בהסכם הסחר החופשי עליו יחתמו הצדדים. ניסוח זה בא במקום הדרישה האירופית למחויבות בריטית לכלליו בנוגע לאיכות הסביבה וזכויות העובדים - מחויבות שנועדה למנוע מחברות בריטיות לאמץ כללים מקלים יותר וכך להוזיל את מוצריהן/שירותיהן.