במדינת ישראל יש חוק. החוק אינו מגביל אדם אשר יש נגדו כתב אישום מלהתמודד לכנסת, אינו מונע ממנו לעמוד בראש רשימה, ואינו מונע ממנו להתמנות לתפקיד ראש
ממשלה.
הגורמים המשחקים במשחק הזה הם: המפלגה, אשר אם היא דמוקרטית כמו מפלגת הליכוד, היא בוחרת את ראש הרשימה המועמד מטעמה להתמנות כראש הממשלה. הציבור הבוחר בבחירות הכלליות. המועמד החייב להסכים להצעת הנשיא ולנסות להקים ממשלה. הנשיא המטיל על חבר כנסת להקים ממשלה, והכנסת המצביעה אמון בממשלה
האם בג"ץ מוסמך לפסול את תוצאות הפריימריז או הבחירות?
האם בג"ץ מוסמך לפסול החלטה חוקית של חברי הליכוד בנוגע לראש הרשימה שלהם בגלל כתב אישום שהוגש נגדו? לא! האם בג"ץ מוסמך לפסול את הצבעת הציבור בבחירות הכלליות בגלל כתב אישום נגד ראש רשימה? ודאי שלא.
האם בג"ץ מוסמך להורות למועמד כי עליו לסרב לקבל על עצמו את הצעת הנשיא להקמת ממשלה עקב כתב אישום שהוגש נגדו? האם בג"ץ מוסמך להורות לנשיא שלא להטיל את הקמת הממשלה על חבר כנסת שהוגש שנגדו כתב אישום? האם בג"ץ מוסמך להורות לכנסת שלא להצביע אמון בממשלה אשר בראשה מתוכנן לעמוד אדם אשר יש נגדו כתב אישום?
ובכן, התשובות לכל השאלות האלה הן שליליות, אלא אם כן בית המשפט העליון מחליט להחליף את פתק הבחירה של הציבור בישראל.
אין בחוק כל מניעה על אדם שהוגש נגדו כתב אישום להיבחר לכנסת, לעמוד בראש רשימה, לקבל הסכמת רוב חברי הכנסת, להפוך לח"כ בעל הסיכוי הרב ביותר להקים ממשלה, לקבל מהנשיא את הסמכות להקים ממשלה, ולהסכים לקבלה, להקים ממשלה, ולקבל את אמון הכנסת בממשלתו.
בייחוד אין לכך כל מניעה אחרי שבית המשפט העליון קבע אך לפני כמה חודשים על הסף ופה אחד: "הלכה למעשה, עמדת העותרים היא שעל נשיא המדינה הייתה מוטלת חובה להתעלם מתוצאות הבחירות, ומהמלצות ראשי הסיעות, ולקבוע כי מר
בנימין נתניהו פסול מלשמש כראש ממשלה בשל כתב החשדות החמור התלוי נגדו.
עמדה זו של העותרים לא ניתן לקבל: היא אינה תואמת את אופיו של מוסד הנשיאות (שהוא ממלכתי וא-פוליטי במהותו); היא אינה מתיישבת עם תפקידו של נשיא המדינה בהליך הרכבת הממשלה (המתמקד באיתור חבר הכנסת שהוא בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להרכבת ממשלה); היא אינה עולה בקנה אחד עם המידע על פיו נדרש נשיא המדינה לגבש את הכרעתו (עמדות הסיעות השונות ביחס למועמד עליו הן ממליצות לשמש כראש 5 הממשלה); היא אינה מתיישבת עם הליך הבחירות הדמוקרטי אשר סמכות הנשיא מהווה חלק אינטגרלי ממנו (במסגרתו נבחרו חברי הכנסת ה-21, ובכללם מר בנימין נתניהו).
בקיצור - היא בגדר עירוב מין בשאינו מינו. בשל כך, האסמכתאות שהובאו על-ידי העותרים שונות באופן מהותי מן הנושא שלפנינו ומן השיקולים הרלוונטיים להכרעה בו".
ומה עכשיו?
עכשיו עתרה קבוצה של אנשים במטרה למנוע את בחירתו של נתניהו, ובית המשפט במקום להפנותם להחלטה לעיל תוך שהוא זורק אותם מכל המדרגות, פנה ליועמ"ש לממשלה לקבלת עמדתו, היועמ"ש לממשלה בתשובה מאוד ארוכה ומייגעת ענה לבית המשפט בלא כלום, תוך שהוא מבקש בפועל מבית המשפט לשנות סדרי בראשית ולהחליט מבלי שעמדתו מונחת בפניהם, וזאת על-אף שבקשתו של בית המשפט הייתה מאוד מפורטת וממוקדת.
היועמ"ש לממשלה אף אומר לבית המשפט בתשובתו כי אם הפרשה תידון היא תידון לדעתו במותב מורחב כאילו הפך גם לקובע המהלכים בבית המשפט העליון, אולי רצה להדגיש כי על-מנת לאיין את ההלכה הקודמת הקובעת נחרצות כי אין להתערב בשיקולי נשיא המדינה, קיימת חובה לכנס מותב רחב בפרשה.
עודף הסמכויות הורס את המערכת
זה המחיר של עודף סמכויות. עם השנים עולה ועולה שיכרון הכוח, הפרדת הסמכויות נמוגה, התיאבון לעוד ועוד כוח רק גדל והולך, ואז מגיעים אנו אל סף התהום וכל מה שנותר זה רק לצעוד צעד אחד קדימה, ואז תפוח האדמה הלוהט מתחיל לעוף מצד לצד.
והבעיה היא בכלל לא בסמכויות הנשיא, סמכויות הכנסת, וסמכויות הבוחרים. הבעיה היא היכן טעינו, כיצד הגענו למצב שאדם אשר יש נגדו כתב אישום, הוא מועמד מוביל לראשות הממשלה בישראל, כאשר חלק ניכר מהאוכלוסייה משוכנע שכתב האישום הזה או לפחות עיקרו מצוץ מן האצבע, וכל מטרתו היא לסכל את מועמדות של אותו ראש ממשלה, ויש לאותו ציבור נימוקים מאוד משכנעים שזה בדיוק המצב.
