אנו אחרי מבחן הפריימריז והתוצאות ברורות. נתניהו הוכיח שוב שאין שני לו בליכוד (ולא רק בליכוד, שהרי איש לא עמד כמוהו במבחן אתגר הבכורה הפנימי במפלגה ראשית והוכיח יכולת דומה) וכי כאשר הוא מתגייס למאבק, סיכוייו לניצחון גבוהים. הניצחון ב-72.5% לעומת 27.5% בקרוב, הוא ניצחון סוחף. אם נחוץ היה - ויש גם החולקים על כך - ללכת לפריימריז, טוב שאלה הסתיימו בהכרעה ברורה. חבל שלא נמנעו כל השגיאות והטעויות בעריכת הבחירות, לרבות אלה שפגמו בשלימות רשימת המועמדים בעלי זכות בחירה, שמהן נשמטו לא מעטים. אסור שתופעות אלה תחזורנה בבחירות הכלליות הקרובות.
כאשר ענה
גדעון סער בשעתו לשאלה/אתגר הפריימריז בליכוד - "אני מוכן"; היו שסברו שזו קריאת תיגר על נתניהו ואינדיקציה לתחילתה של מפולת במפלגה ובגוש הימין כולו. הפריימריז הוכיחו: להד"ם! מלכתחילה סברתי ואני עדיין סבור שסער טעה ביציאתו נגד נתניהו דווקא בשעה זו ובנסיבות אלו. נתניהו, כמנהיג שהותקף על-ידי כל מי ומה שזז מחוץ לליכוד, היה זקוק ועכשיו עוד יותר, לקראת הבחירות הכלליות, לתמיכה שלימה ומלאה של כל מחנה הימין. עם זאת, טוב עשה סער שלא שרף את הגשרים, ומשנודעו התוצאות, קיבל עליו את דין הבוחר בפומבי ומתוך משמעת עצמית מכובדת ומכבדת.
נראה שהמהלך שהוביל סער חולל שני תהליכים שעדיין מוקדם להסיק לגביהם את מלוא המסקנות: ראשית, חשף את כוונותיו לעתיד תוך שהוא מדגים יכולות להתמודד על הבכורה, אבל הותיר את ההכרעה האמיתית לסיבוב הבא. שנית, לא פורר את השורות ולא הגדיש את הסאה, אולם עורר - גם אם לא בכוונת מכוון - את הרחוב הליכודניקי לצאת מהאדישות והשאננות של סבב הבחירות הקודם ולהתגייס לפעילות פוליטית אקטיבית ששיאה יהיה בבחירות הארציות הקרובות. בעקיפין, תורם הדבר גם לחיזוק הלכידות בגוש הימין ולחיזוק מעמדו הציבורי של נתניהו. בדמוקרטיה אסור להתעלם מרצון הריבון, וככל שרצון זה עמוק ונרחב יותר, הוא גם מחייב יותר. הציבור הימני בכלל והליכודניקי בפרט, הבין זאת היטב ופעל בהתאם.
אם התעוררות זו תגרום מהותית להגדלת מספר תומכי הימין ונתניהו שיצביעו דה-פקטו בבחירות הקרובות, ותחזק את המגמה המסתמנת של ליכוד השורות והימנעות מבזבוז קולות על-רקע מאבקי סרק ויוקרה אישיים, יהיה לימין סיכוי מובהק להגשים את מטרותיו המרכזיות. לרוב בכירי הליכוד, שלא התמודדו הפעם בפריימריז, ולמי שעוד יצטרף למפלגה, שמורה האופציה להוכיח את יכולותיהם ולשפר את דימויים בקדנציה הקרובה (אם הימין ינצח), ולהתמודד בעתיד על הבכורה מעמדה משופרת, ולהערכתי ללא "צילו המאיים" של נתניהו.
בדיעבד, הפריימריז בליכוד היו מהלך מועיל מכל הבחינות ומהווים נקודת פתיחה טובה להמשך בבחירות הארציות. אם לפיד ימשיך לשקר בע"פ ובכתב, בוגי ידקלם את משנתו בת שלוש המילים "רק לא נתניהו", אשכנזי יהלך כדרכו בהיסוס ובזהירות "על פני המים הפוליטיים הסוערים" לבל יטבע בפרשיותיו וגנץ ימשיך לדקלם את המשנה האנמית של האופוזיציה הראשית, ותינתנה תשובות ברורות לפחות לחלק מהשאלות הסתומות בדרכי ההתנהלות של הפרקליטות והיועץ המשפטי - מערכת הבחירות הקרובה לא תהיה דומה לקודמותיה. קדנציה נוספת לנתניהו בראשות הליכוד עם גוש-ימין חזק, היא הזדמנות לשפר עמדות והישגים ולעצב סיום מכובד לקריירה מפוארת,
"בתנאים שלו" ולא תחת מסע הדחה מסואב של יריביו. את מאבק העתיד הקרוב יש לחלק עתה לשלושה:
בחזית הפוליטית: א. ניצחון הימין בבחירות, הקמת
ממשלה לאומית עם גרעין ימני קשה, ותוכנית יישום יומרנית בתחומי: קביעת הגבולות, התיישבות באיו"ש ובגולן, וטיפול בבעיות הביטחוניות - אקטיביזם מדיני-ביטחוני במרחב המזרח התיכון. ב. מאבק חסר פשרות בכל הגופים והאירגונים האנטי-ציוניים והאנטישמיים בארץ ובחו"ל. ב. חיזוק מעמדה של הכנסת, ושיפור תפקודה בתחומי החקיקה והבקרה.
בחזית המשפטית: א. חקיקת-יסוד מזורזת להפרדת רשויות הממשל בישראל. ב. ריסון האקטיביזם השיפוטי ותיעולו לסמכויות שיפוט במסגרת החוק ועליונות בית המחוקקים בחקיקה. ג. רה-ארגון של הפרקליטות ובית המשפט העליון. גיבוי בחקיקה מסודרת ומפורשת של כל השינויים בכל הנושאים המרכזיים. ד. הסדרת מערכת היחסים בין השירות הציבורי,
מבקר המדינה ומערכות האכיפה. ה. הפרדת התביעה הכללית מתפקיד היועץ המשפטי לממשלה - יועצים הם יועצים...
בחזית הפנים: נדרשת רתימת הציבור הימני כולו לשתי המערכות העיקריות, תוך הגדרת מטרות קונקרטיות שיש להשיג בקדנציה הקרובה: א.
הכרעה בכנסת על הגדרתה, מהותה וייחודה של הדמוקרטיה הישראלית. ב. ניעור הכלכלה הישראלית - צמיחה, פערי הכנסות, התייעלות/ פיריון, תשתיות, טרנספורמציית עיסוקים במשק הישראלי, מלחמת חורמה בביורוקרטיה, עליה וקליטה (יעד ממוצע של 200,000 עולים בשנה בעשור הקרוב).
