תשכחו מכל מה שידעתם על מלחמות. סרטו של הבימאי הנודע סם מנדס "1917" המועמד לשלושה פרסי גלובוס זהב, מאיר את הנושא בצורה שהצופה חש כמו הוא נוטל חלק בכל שניה ושניה בקרב. המתח ספוג בכל דקה, והלקח מהסרט - נוקב ביותר. במשחק מדהים, צילומים מפעימים ובימוי כה מיוחד, זהו סרט שמי שלא יראה, יחמיץ את הטוב שבסרטי המלחמה של אי-פעם.
בחירתו של הבימאי
סם מנדס לצלם את כל הסרט כשוט אחד, לא מותירה לצופה זמן לנשום או לעפעף. בחירתו בקטע מסוים מתוך "המלחמה הגדולה" (מלה"ע הראשונה מ-1914 עד 1.19), לפרטי פרטיו, תוך התמקדות מוחלטת בהתנהלות שני חיילים עליהם הוטלה משימה להעביר פקודה דרך קווי האויב הגרמני אל החטיבה שעמדה לצאת לקרב בתוך יום - פקודה שעליהם לא לצאת לקרב כי זוהי מלכודת מוות - בחירתו זו של מנדס מקורית ומיוחדת במינה, ומוצלחת מאין כמוה.
לא ייאמן עד כמה התנהלותם של שני החיילים, החושפת את עקשנותם למסור את נפשם ובלבד שיצילו 1,600 איש ממוות וודאי - היא יוצאת דופן מצד אחד, ומהווה סמל ענק לגבורה האנושית הקיימת בקרב בני אנוש (גבורה שדוגמה לה היווה
אביגדור קהלני). לולא היה הסרט מבוסס על סיפוריו המציאותיים של מי שנכח שם באירועים אלה, אפשר היה לחשוב שהדמיון של התסריטאי פרש כנפיים, ורחק מהמציאות. אך המציאות אכן עולה על כל דמיון. ומשחק כל השחקנים האנגלים כה כובש בכנותו, עד כי כל צופה הופך לחלק חי מהסרט.
ברגע מסוים במסע המפרך רווי הדמים בו עושים את דרכם שני החיילים, שואל האחד, בלייק, את רעהו שופילד: היכן המדליה שקיבלת לא מכבר? עונה לו הלה: אין לי אותה. כי החלפתי אותה עם צרפתי בעבור בקבוק יין. למה? כי הייתי צמא. ומה זו בכלל מדליה? בסך-הכל חתיכת פח". האמירה הזו כה נכונה, כשיודעים כמה במחוזותינו זכו למדליות על לא כלום. רגע נוסף המלא תובנות הוא כשבשיא המתח נופל עליהם מטוס גרמני שהופל בקרב אווירי, ועולה לידם באש. השניים רואים שהטייס מתחיל להישרף בלהבות, ושולפים אותו מתוך המטוס ומצילים אותו. אך כשהוא מתעשת - הוא יורה באחד מהם. המסקנה: בעת קרב אין להפגין אצילות נפש ורחמים. באויב - יש לירות ומיידית. מה שבצה"ל לא נקלט עדיין, וגם אם כן, המשפטנים שמים קץ לצורך קודם כל - לחיות, ומעמידים במקום ראשון את חיי האויב, ולא את חיילינו. חומר למחשבה. מנדס בטח לא כתב את התסריט וביים והפיק את הסרט על סמך מקרה
אלאור אזריה.
הצילומים המהפנטים לפרטי פרטיהם של שני הצדדים, הלוקחים את הצופה במעברים דרך הבונקרים ותעלות המגן בצרפת; המדגימים את הרוע הספון בלב הגרמנים והטבוע בדמם, הניכר גם מעצם תכנון התעלות ומילכודן, כדי לנטרל כל נצחון של מתנגדיהם, כולל השמדת כל כלי הנשק שנטשו - טנקים, מרגמות ורובים. וזאת רק על-מנת שהאויב לא יוכל לעשות בהם שימוש לאחר נסיגתם. כל אלה הם רק חלק וויזואלי למה שמדגימים שני החיילים במימוש אופיים האמיץ ללא חת, הגובר על כל הקשיים הבלתי אנושים, עד כי קשה להאמין שכך היו.
מלבד השמות הנודעים המשובצים בקאסט, של
קולין פירת׳ שמפציע בתחילת הסרט כמפקד ארינמור, השולח את צ׳פמן ומקיי למשימה הבלתי אפשרית, ו
בנדיקט קמברבץ׳ המופלא כ-מקנזי - שאליו העביר מקיי את הידיעה הגורלית - הרי כל דמות בסרט מבוצעת באופן הנפלא ביותר. על כולם עולים
ג׳ורג׳ מקיי בתפקיד שופילד, ו
דין צ׳ארלס צ׳פמן בתפקיד בלייק, שמשחקם תופס את הצופים בגרונם. כך גם כל היוצרים, שעימם עבד כבר סם מנדס בסרטיו הקודמים, כמו למשל "סקייפול"ו-"ספקטר". מנדס עצמו זכה בפרס האוסקר על סרטו הראשון "אמריקן ביוטי". את המוזיקה המרטיטה הלחין
תומאס ניומן, ועל הצלומים הופקד
רוג׳רס דיקינס, (מחומות של תקווה), וצלמם הקבוע של האחים כהן.
הסרט 1917 מהווה ציון דרך בתולדות הקולנוע בייחודיות שלו, בסגולותיו המופלאות ובעושר המחשבתי והחוויה שהוא מעניק לצופים. סרט של פעם בחיים.