כאשר אני שומע את
אהוד אולמרט, ראש
ממשלה לשעבר, לוקח חלק בשיח הציבורי ותוקף את נתניהו על שחיתות, אני מקבל בחילה, בעיקר אם קהל שומעיו פוצח במחיאות כפיים, אך אני משלים עם זה. ומחריש. ברור לי שמולי אחד מפירות הבאושים של המחלה הסופנית הקרויה שנאה, ובמקרה הרלוונטי שנאה לנתניהו. כאשר אני קורא שאולמרט כותב (מעריב, 20 דצמבר) שהמדיניות שלנו בעזה, שהיא של "סגר חונק", תרחיק יותר לשוליים את אותו חלק באוכלוסיית עזה "שהייתה יכולה לשתף אתנו פעולה נגד הטרור", אני מתמלא פליאה מי היא אותה אוכלוסייה שאם יהיה לה יותר חשמל וביוב טוב יותר, תהיה מוכנה לפעול עמנו נגד החמאס. אבל, ככל הנראה זאת אמונתו של אולמרט, וצדיק באמונתו יחיה. מותר לו.
אבל, כאשר אני קורא דברים שכתב אולמרט (מעריב, 20 דצמבר) בנושאי מדיניות הביטחון של ישראל, ואין ביניהם לבין המציאות ולא כלום, והם "עוברים" חרש, בלי שום תגובה, דומני שחובה להגיב. וכך הוא כותב: "כישלונה של ישראל למנוע את חדירת הצבא האירני לסוריה הוא כישלון ביטחוני-אסטרטגי. בעוד הממשלה בראשות נתניהו נערכת להתקפה צבאית נגד מגוון של מטרות באירן במרחק של למעלה מאלף קילומטרים משטחנו, חלחלו בהדרגה, בתחכום וביעילות, כוחות צבא אירניים לתוך סוריה, מרחק של נגיעה מישראל. מה עושה נתניהו כדי להרחיק אותם משם, חוץ מאשר להתרברב כי בכוחנו להשמיד את כל אויבינו, והם הולכים ומתקרבים לגבולנו".
קראתי פעם ופעמים. וחשבתי שאולמרט חי בעולם של אתמול, ואינו יודע את שכל אזרח ישראלי יודע, אפילו מחוננים תלמידי יסודי: מאז נחתם הסכם הגרעין עם אירן ורוסיה החלה את מעורבותה הצבאית בסוריה, ב-2015, יצאה אירן מבדידותה, זכתה במאה מיליארד דולר במזומן מממשל אובמה, וקיבלה יד חופשית לקדם את יעדה האסטרטגי העליון: הגמוניה בסהר הפורה, וכיתור מדינת ישראל מסוריה ומלבנון של חיזבאללה. המטרה: הרס מדינת ישראל, בעיתוי המתאים, מלבנון ומסוריה כאחת.
במילים אחרות: להפוך את סוריה למאגר כוח אש כמותי ואיכותי נגד ישראל כמו זה שהוקם בלבנון מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006. ישראל איפשרה לחיזבאללה (כלומר, למעשה אירן) להתעצם בטילים באופן שגעוני, וקיבלה שקט בגבול. ההחלטה של נתניהו והצמרת הביטחונית הייתה שלא לאפשר התרחשות כזאת לאירן בסוריה, שלא לדבר על רמת הגולן; כמו שלא לאפשר לאירן להחדיר ללבנון טילים מדויקים או מערכת תעשייתית שתהפוך טילים למדויקים.
לכן, מזה כמה שנים ישראל פתחה במאמץ צבאי על-מנת למנוע התבססות צבאית אירנית בסוריה, וחזרה והודיעה על כך פומבית לכל העולם. מפקד חיל-האוויר שלנו, והרמטכ"ל שלנו, אמרו בגלוי שבצענו מאות תקיפות במלחמה זאת, רובן חשאיות. הן מבוצעות בסוריה, בעירק, בגבול עירק סוריה. אלמלא היו מבוצעות, היינו חס וחלילה עומדים תוך זמן לא רב בפני חזית אירנית סורית דמוית אחותה הלבנונית. המלחמה נמשכת בשל הנחישות האירנית, לפי שעה. ככל שהיא נמשכת גם המתיחות עולה.
הבושה לאולמרט על דברי הכזב שכתב. זה לא גורע, כמובן מהישגו הביטחוני האדיר ב-2007 בחיסול הכור הגרעיני הסורי. ובו בזמן אני מודה לאל כל יום על החסד שנעשה לנו כאשר אולמרט נכשל בניסיון להחזיר את רמת הגולן כולה לידי
בשאר אסד שנה לאחר מכן. דרך אגב, עד עכשיו לא נתקלתי במחקר, אקדמי או עיתונאי, על המו"מ של אולמרט עם בשאר אסד, אולי גדול פושעי המלחמה של המאה ה-21.
