מלחמה עם אירן התקרבה לארה"ב בהילוך איטי מאז 1979, כעת הסכנה שתפרוץ עלתה משמעותית, אך ארה"ב אינה מצליחה להסיט את המדינה מהמסלול ההרסני בו היא נמצאת מזה 40 שנה – כותב דייוויד איגנציוס, בעל טור בוושינגטון פוסט.
אנשי המיליציה הפרו-אירניים שהתנפלו בשבוע שעבר על שגרירות ארה"ב בעירק, נראו דומים עד להפחיד להמון שנטל בשבי את עובדי השגרירות בטהרן ב-1979. מאז, עיתונאים כמו אינגנציוס כתבו על "ערב מלחמה" עימה לעיתים כה קרובות, עד שהיה כדאי שיהיה להם מקש שכזה במקלדותיהם. אך עד חיסולו של קאסם סולימאני, לא הייתה פעולה מלחמה ישירה בין השתיים.
הגיע לסולימאני למות, מדגיש איגנציוס. הוא איים על ארה"ב ובעלות בריתה במשך יותר משני עשורים, והתעלם מהאזהרות להפסיק את המתקפות העלולות לעלות בחיי אמריקנים. האזהרה האחרונה הייתה כדור אש, שאותו לא ראה סולימאני מגיע – לא מבחינה מטאפורית ולא מבחינה מעשית.
דונלד טראמפ היה מאופק בתגובתו הצבאית כלפי אירן – עד השבוע שעבר, כאשר הורה לחסל את סולימאני כדי למנוע התקפות נוספות על יעדים אמריקניים.
כך מתחילות מלחמות: בשרשרת של איתותים מוחמצים ותגובות על תגובות. איפוקו של טראמפ נתפס בטהרן כסימן לחולשה; הצרות הכלכליות וההתקוממות האזרחית באירן נתפסו בוושינגטון כסימן לכך שאירן תיכנע ללחץ ותחזור לשולחן המו"מ. שני הצדדים טיפסו על הסולם, והשאלה כעת היא זו שהציג גנרל דייוויד פטראוס בעת הפלישה לעירק ב-2003: תגידו לי כיצד זה יסתיים.
זה נראה כאילו המזרח התיכון צוחק על חשבונו של טראמפ, שלא הסתיר את רצונו לצאת מהאזור – וכעת נראה כאילו הוא נגרר להרפתקה יקרה מול אירן. הוא עבר ממשגה למשגה, על-פי עצותיהם של מי שנראה כאילו אירן היא מבחינת אובססיה ולא יעד אסטרטגי, טוען איגנציוס. הנזק המשני כנראה יכלול את עירק, עימה יצרה ארה"ב שיתוף פעולה מוצלח נגד דאעש ואשר אולי הייתה בדרך ליציבות, וכעת עלולה להפוך לגורם נוסף של חוסר יציבות.
העדר מדיניות אמריקנית ברורה מול אירן החל הרבה לפני טראמפ, ונמשך כמה עשורים. עם זאת, נותרו על מכונם כמה גורמים מייצבים. הן ארה"ב והן אירן אינן מעוניינות במלחמה רחבת היקף שתפגע בשתיהן. בשתי המדינות יש צבאות מקצועיים, המתייחסים בחשדנות ניכרת לפרויקטים אידיאולוגיים של הדרג הפוליטי. לשתיהן יש במזרח התיכון בעלות ברית שנמאס להן מהמלחמות והשחיתות באיזור. שתיהן נכנסות לתקופת בחירות בה מלחמה היא נזק פוליטי.
אירן מוליכה את ארה"ב אל הקצה. כדי לשחרר בני ערובה, ניסו הנשיאים
ג'ימי קרטר ורונלד רייגן פעולות חשאיות שהסתיימו בצורה קטסטרופלית. כדי לשבש את תוכנית הגרעין האירנית, השתמשו הנשיאים
ג'ורג' בוש הבן ו
ברק אובמה בתולעת "סטקסנט" שהשיקה את לוחמת הסייבר המודרנית. כעת נכנס טראמפ לעידן חדש, בו אישר בגלוי לחסל מנהיג צבאי של מדינה אחרת תוך שימוש במל"ט חמוש.
מי שחושב שזה לא יקרה שוב, מחמיץ את ההשלכות החשובות ביותר של החיסול – סבור איגנציוס. סולימאני היה דמות אייקונית. אך הוא הוחלף בתוך פחות מיממה. זה אומר שהכוח ההרסני והמטלטל של המהפכה האירנית נותר בעינו, למרות מאמציהם של שבעה נשיאים אמריקנים. בכל פעם בה נדמה שנמצאה התשובה, מתברר שהפרק הבא יהיה גרוע יותר.
