השאלה הראשונה לח"כים

עתה, משביבי בחר בנתיב האופייני לנאשמים בפלילים וביקש להעניק לו חסינות שווא, הגיע מבחנם של כלי התקשורת. נראה כי מעתה ואילך עד להכרעה ראוי לשאול כל ח"כ ושר מהליכוד וש"ס והבית היהודי על אגפיו השונים ודגל התורה, בפתח כל ראיון בתקשורת: האם אתה נוטה בשעה זו להצביע בעד מתן חסינות לביבי אל נוכח העבירות החמורות המיוחסות לו בכתבי האישום? תבוא תשובה כי אכן או התחמקות.

ועוד אחת לח"כים ההולכים בעיוורון אחרי ביבי במהלך החסינות לשיבוש ההליך המשפטי: את/ה אישית מאמין כי ד"ר אביחי מנדלבליט שותף ב"תפירת תיקים" בזדון לביבי? ואחר כך אפשר לראיין אותו/ה למה שנועד הראיון מלכתחילה.

שתי הערות על ניסוח: נכון אמר בני גנץ כי "ביבי יודע שהוא אשם". זה המוטו. ונכון אמרה איילת שקד: "בישראל לא תופרים תיקים". בעניין זה הרחבה. ראיתי את הראיון של שקד, והיא עמדה על דעתה כי רמת המעורבות של בג"ץ מול המערכת הפוליטית ראויה לכיווץ. אני חולק עליה. אבל סך הכל הניסוח שלה נותן זיק של תקווה כי היא ממקמת את עצמה בציוויליזציה.

המחלוקת נותרה בעינה. היא לגיטימית לגמרי. בתנאי כמובן שאישי ציבור כמו שקד מבינים שמנדלבליט לא תפר תיק לאיש. לכל היותר יש מחלוקת אם טעה או לא, וזה עניין לבית המשפט ולא להצבעה אוטומטית למניעת דיון משפטי על-ידי חוק החסינות.

[פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]