למנהלי החנויות ולמפעיליהם, מנהלי האזור, יש נטייה "למלא מדפים", מתוך כוונה מוצדקת לנצל עד למקסימום את אמצעי המכירה העיקרי של החנות וזה המדף ו/או סלסלת המבצעים - אולם קורה לא אחת שאין הם מקפידים לבדוק את תחולת המדף.

כצרכנים, קורה לנו לא אחת שאנו מחפשים את הגלידה האהובה שלנו במקרר הגלידות העמוס לעייפה ודווקא "הטעם שלנו" - חסר ו/או הנקטר בטעם שאנו מחפשים, אינו בנמצא, למרות שהמדף עמוס לעייפה. תופעה דומה, קורת לא אחת גם בחנויות ההלבשה, שם חסר הצבע המבוקש, שלא לדבר על הגודל, למה זה קורה?

לתופעה ישנן סיבות ובהן: בתחום ההלבשה זה יכול לנבוע כתוצאה מביקושים לא צפויים לדגם, טעויות בהערכת החלוקה למידות ובעיקר בגלל פיזור והקצאה לא נכונה של הדגמים והמידות בין חנויות הרשת והעדר ניוד יעיל בזמן אמת בין נקודות המכירה השונות. בתחום המזון = נובע בעיקר בשל חוסר הקפדה בהזמנות הסחורה וסידור לקוי בחנות עצמה.

קורה לא אחת שסדרן הסחורה בחנות, "דואג שהמדף יהיה מלא" ופחות שם דגש על הרכב המדף וכך לדוגמה לא יציג את נקטר העגבניות במדף הנקטרים, למרות שקרטון נקטרי העגבניות מונח במחסן החנות - וכך איבדנו מכירות של הלקוחות המחפשים מוצר זה ולעיתים יינטשו את החנות בגלל מחסור זה.

קורים גם מצבים שהספקים בגלל מחסור בטעם כזה או אחר, "דוחפים לחנות" את מה שיש להם ולא את מה שצריך, דבר שמביא למצב שהמדף יהיה "מלא - אך לא בסחורה הנכונה".

קיים הפתגם הנכון - שקמעונאות זה ירידה לפרטים, דבר שבא לידי ביטוי לאורך כל שרשרת הערך ופגם אחד בתהליך יכול להכשיל תהליך ארוך ומורכב שברוב המקרים מנוהל נכון, אך יכול להיכשל בגלל אי-תשומת לב וירידה לפרטים של עובד אחד.