בכוסו, כיסו ובכיסאו

אין לי מושג, מה הרמטכ"ל הקודם בוגי יעלון אוהב לשתות, וכיצד הוא מתנהג אחרי שתייה. אני משאיר לעצמי את הניחוש. גם אין לי מושג איך הוא מתנהג עם כסף. יתכן שיבוא יום וניקרא באחד ממדורי הרכילות על טיפ שמן שהשאיר למלצרית.

יש לי, ולא רק לי, ידיעה מהי רמתו המוסרית, מול היעד האולטימטיבי של הפוליטיקאי הישראלי המצוי: "הכיסא". אותו מושג עממי ערטילאי שבמחוזותינו יצא שמעו כמתיך עקרונות. אילו רצה, יכול היה להתרווח עוד שנה על הכיסא היוקרתי של הרמטכ"ל. אלא שהמחיר שנידרש ממנו, כדי לזכות בשנה נוספת, היה למעלה מכוחו המוסרי.

בסה"כ מה רצו ממנו, עמרי ואבא שלו? ציפו שייתן גיבוי, "וידליף" תמיכה - גם אם היא נוגדת את מצפונו- בתוכנית ההינתקות. אילו עשה כן, אריאל שרון (מופז לא נחשב) היה מאריך את כהונתו.

זה לא סוד, שראש הממשלה, הפגין "אפס סבלנות" כלפי אלה בסביבתו, שהביעו דעה חריגה. תמיכתו של הרמטכ"ל בתוכנית ההינתקות היתה חשובה לו. אלא שיעלון, לא רצה להירשם בהיסטוריה, כ"קרנף בחאקי". במיוחד לא אחרי ששילמנו את מחיר האופוריה שלאחר הסכם אוסלו.

(הדלפת) דעתו של יעלון, לפיה ההינתקות תשמש רוח גבית לטרור, היתה מבחינתו של שרון, סיבה נכונה להוריד על כהונתו את הגיליוטינה. לא עזר ליעלון שאמר: "כלובש מדים, אני מוכן להניח בצד את דעתי. אם יוטל עלי לבצע את ההינתקות, אעשה זאת על הצד הטוב ביותר".

ביוני 2005, בראיון שנתן יעלון לחבר של עמרי, העיתונאי ארי שביט ("הארץ"), הזהיר ש"אם אחרי ההינתקות הראשונה, לא תהיה התחייבות ישראלית לעוד מהלך, תהיה התפרצות אלימה". רוצה לומר, שבמזרח-התיכון מתנות חינם לרוצחים, יוצרות אצלם ציפיות, ומעוררות את תאבונם.

כדי לסרס את דבריו, שיגרו לתקשורת עמרי ואבא שלו את ראש השב"כ היוצא, אבי דיכטר. 10 ימים אחרי האזהרות של יעלון, קראנו דברי רגיעה. בראיון שנתן לעיתונאי עמוס הראל ("הארץ") אמר דיכטר (כותרת): "אין הגיון בהסתייגותו של יעלון מההינתקות". מתחת הכותרת קראנו את הקביעה (ציטוט): "אני לא מכיר מודיעין שתומך בדעתו של הרמטכ"ל".

בינתיים ההינתקות בוצעה, תנ"צ ניסו שחם הפך "סלב", והטרור הפלשתיני אסף נשק, תחמושת וכוחות. כל המומחים מעריכים, שההפוגה בפיגועים, מקורה באינטרס פלשתיני, שעומד להתפוגג.

יש המעריכים, שאחרי הבחירות ברשות הפלשתינית זה יחזור, ויש המנבאים רגיעה יותר ארוכה כדי לעזור לאולמרט הרופס להיבחר. ימים יגידו. (שורות אלה נכתבות בבוקר היוודע תוצאות (ביניים) הבחירות ברשות הפלשתינית. מסתמן, ניצחון דחוק של החמאס. גם אם יפסיד - הוא זכה להישג אדיר. ככה מתגמל העם הפלשתיני את הארגון שהוכיח שרק רצח יהודים, יסלק אותם מ"אדמתנו הקדושה").

"כנס הרצליה", סיפק לנו כותרות גדולות. מיטב המוחות והמומחים הופיעו שם, ביניהם המתריע בשער, הרמטכ"ל לשעבר. ביוני 2005 הוא השמיע הערכה רחוקה, הפעם, קביעה מוחשית: "ההינתקות פגעה קשה ביכולת ההרתעה של צה"ל, והפכה את עזה לחמאסטן, לחיזבאליסטאן, ואלקאעידיסטאן".

הפעם הוא קיבל חיזוק, ממי שהחליף אותו, רמטכ"ל הגירוש, דן חלוץ. "יש להיערך לסבב אלימות נוסף", זעקה הכותרת ב"ידיעות-אחרונות" (23.1.06). בנאום/הרצאה שנשא ב"כנס הרצליה", אמר הרמטכ"ל חלוץ (ציטוט): "אנחנו יכולים לומר בוודאות, שהטרור סוגר עלינו מכל הכיוונים".

יום אחד אחרי הופעתו של יעלון ב"כנס הרצליה", שוב שוגר לאולפן טלוויזיה המרגיע הלאומי, ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר. הפעם כמועמד מטעם קדימה, וכמי שבקרוב עומד לקבל את התמורה בגין "עזרתו" לראש הממשלה למכור לציבור את תוכנית הגירוש. "מאז יציאתנו מעזה", אמר ללונדון וקירשנבאום, "מצבנו הביטחוני השתפר לאין שיעור" (ערוץ 10/ 24.1.06).

נניח לרגע לרמטכ"ל, שהוא עדיין לובש מדים. יש לנו את יעלון ודיכטר, שתי פיגורות ביטחוניות מהמעלה הראשונה. שניהם השמיעו שתי קביעות מנוגדות שמובילות למסקנה אחת: מישהו מהם טועה! ואת הטעות ישלם הציבור. ולפני שאמשיך אדגיש: מותר לטעות. זה אנושי, ועד כמה שזה נשמע קלישאתי, אז "מי שלא עושה, לא טועה".

ובכל זאת, עולה באפי ריח לא נעים של "הולכת שולל". אני חושד בדיכטר (מופז, הנגבי, ובעצם בכל רשימת קדימה), שהאינטרס האישי הניע אותו לעזור ב"מכירת" ההינתקות, תמורת התחייבות ל"כיסא".

שורות אלה עניינן הבעת מחאה חריפה לנוכח התופעה המסוכנת, לפיה מוליכי השולל מתוגמלים ב"כיסא", ודוברי האמת חשים בצינת התקשורת. אני יודע שזה לא חדש, אבל בעידן שרון ואולמרט, התופעה הזו שברה שיאים. אם בסקטור הפרטי, מקובל להתייחס לאדם לפי עושרו, הרי שבסקטור הציבורי, אדם ניכר בכיסאו.

לתומנו סברנו, שתפקידה של התקשורת, להגן על הציבור מפני "מוליכי השולל". אלא שכלבי השמירה זנחו את משמרתם, והפכו לשותפים. באין כתובת אחרת, לא נותרה לנו ברירה, אלא לשים יהבנו על בורא עולם. היכונו לביאת הקשיח...