בעקבות החלטת היועמ"ש להגיש כתב אישום נגד נתניהו וטענותיו שכתב האישום הוגש מתוך שיקולים זרים ובכוונתו לבקש חסינות, התעוררה השאלה האם נתניהו זכאי להשמיע עדים במהלך הדיון בכנסת. תומכיו של נתניהו טוענים שכן ומתנגדיו - לא. מה הדין?
ס' 13(ד) לחוק חסינות חברי הכנסת זכויותיהם וחובותיהם קובע - "ועדת הכנסת לא תציע, והכנסת לא תחליט, ליטול מחבר הכנסת חסינות או זכות או לקבוע שתהיה לו חסינות בפני דין פלילי, אלא לאחר שניתנה לאותו חבר הכנסת וליועץ המשפטי ל
ממשלה הזדמנות להשמיע את דברם".
חוק יש לפרש לפי כוונת המחוקק. לדעתי כוונת המחוקק לא הייתה לאפשר לחבר כנסת להביא עדים כדי להוכיח שהוא זכאי לחסינות.
ראשית, אין על כך הוראה בחוק. השתיקה איננה מקרית. זימון עדים איננו ענין של מה בכך. אם עד מסרב להגיע יש לתת לגורם שמזמן אותו סמכות לכפות עליו את ההתייצבות. סמכות כזאת לא ניתנה לוועדת הכנסת.
שיקולים זרים
שנית, מרבית הטענות של חבר כנסת שדורש לעצמו חסינות יכולות להישמע במסגרת טענות מקדמיות במשפט הפלילי. לפי חוק סדר הדין הפלילי, הנאשם רשאי לטעון במסגרת טענותיו המקדמיות כי - א. יש לו חסינות. ב. יש לו הגנה מן הצדק. טענותיו של נתניהו חוסות ברובן תחת ההגנה מן הצדק. אין שום הגיון להאריך את הדיון על-ידי שמיעת עדים כשעדים יכולים להשמע בין כך וכך בהליך הפלילי.
שלישית, החסינות פוגעת בעקרון השיויון. הזכויות שיש לחבר כנסת שהוחלט להעמידו לדין לא ניתנו לאזרח מן השורה. אין לאזרח למי לפנות ולטעון שכתב האישום הוגש מתוך שיקולים זרים אלא לביהמ"ש בלבד. עקרון השיויון לפני החוק, שהוא עקרון חוקתי ששואב את כוחו מחוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו, מחייב פרשנות מצמצמת של החוק.
רביעית, שמיעת עדים יכולה להאריך את הליך החסינות על חשבון המשפט הפלילי. אם נותנים לנאשם זכות להשמיע עדים, יש לתת את אותה זכות גם למאשים, שהוא היועץ המשפטי לממשלה. ההליך יכול להמשך שנים, עוד לפני שהמשפט התחיל. פרשנות כזאת מנוגדת לאינטרס הציבורי.
לכך יש להוסיף את ס' 116 לתקנון הכנסת שקובע סדרי דין מיוחדים לגבי הליך החסינות. גם שם אין שום הוראה לגבי האפשרות לזמן עדים. כאמור שתיקה זאת אינה מקרית והיא מלמדת על הסדר שלילי. סוף דבר - לנתניהו יש את מלוא הזכות להציג את עמדתו אך לא להביא עדים.
