האם ידעתם שציפי רפאלי היא מומחית מס מן השורה הראשונה, הניצבת בגאון לצידם של פיני רובין, צבי פרידמן, שרון שולמן ואוסקר אבו-רזק? עובדה: היא זאת העומדת מאחורי מבנה המס המורכב שאפשר לבתה, בר רפאלי, לחמוק במשך שנים מתשלומי מס בישראל על הכנסות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. זה לפחות מה שמנסים עורכי הדין של השתיים למכור לתקשורת ואולי גם לרשות המיסים.

לפי הפרסומים בימים האחרונים, הגברות לבית רפאלי מנסות להגיע להסדר כולל עם רשות המיסים - הן בתיק האזרחי, בו חויבה הבת לשלם 8 מיליון שקל, והן בתיק הפלילי בו מיוחסות להן עבירות המס החמורות ביותר בשל אותם מעשים (ולאם - גם הלבנת הון). בר רפאלי הציגה את עצמה לאורך שנים כתושבת ארה"ב וכך לא שילמה מס בישראל, בעוד שבארה"ב היא הציגה את עצמה כתושבת ישראל ולא שילמה מס גם שם. את הכנסותיה היא העבירה לחברות בחו"ל, את דירתה במגדלי you רשמה על שם אחיה, ובכלל - יצרה את הרושם כאילו מרכז חייה הוא בלוס אנג'לס וכי בישראל היא בסך-הכל מבקרת מדי פעם.

השופט המחוזי שמואל בורנשטיין (שהגיע לשיפוט מצד המייצגים, לא מצד המדינה) לא קנה את העמדת הפנים הזאת. על פני עשרות עמודים הוא מנתח אחת לאחת את טענותיה של רפאלי ומפריך אותן בזו אחר זו. פסק דינו הוא עובדתי מובהק, וקשה מאוד לראות כיצד בית המשפט העליון מתערב בו. יתרה מזאת: הקו הברור בפסיקת בית המשפט העליון בשנים האחרונות היא להחמיר בדיני המס, הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי. בית המשפט העליון סוגר בזו אחר זו את הפרצות ושולח לכלא עברייני מס - כפי שראוי לעשות למי שגונב מכולנו.

קו ההגנה העיקרי של הרפאליות בתיק הפלילי הוא, שמדובר במחלוקת אזרחית ולא בכוונה פלילית. אבל זהו קו בעייתי, שלא לומר מופרך. קשה לראות כיצד אין כוונה פלילית בפעילות מתמשכת על פני שנים, הכוללת שורה ארוכה של מעשים שכל מטרתם לחמוק ממס בהיקף של מיליונים. העדר כוונה יכול להיות במעשה בודד, בנקודה מסוימת, בשאלה ספציפית - לא במה שעשו בני משפחת רפאלי. זאת ועוד: מחלוקת אזרחית בדיני המס יכולה להיות רק לאחר שהנישום מוסר גילוי מלא על פעולותיו. הימנעות מגילוי כזה, וזה מה שעשו הרפאליות, מעביר את הדיון למישור הפלילי.

כאן נכנסת לתמונה סוגיית המומחיות. בית המשפט העליון קבע, כי נאשם או נתבע יכול ליהנות מהגנה בדמות "טענת ההסתמכות": אני לא מומחה ופעלתי בהתאם לעצתו של מישהו שהוא כן מומחה. הדבר נכון במיוחד כאשר הדיוטות נדרשים לפעול בתחומים מורכבים, ודיני המס הם הדוגמה הבולטת ביותר לכך. כמעט כולנו נעזרים במייצגים (עורכי דין, רואי חשבון, יועצי מס) לצורך ביצוע עסקות והגשת דוחות לרשות המיסים. יש בישראל אולי 20,000 איש שמומחיותם במיסים, ומספר קטן בהרבה של מומחים מהשורה הראשונה בהם ניתן להיעזר במקרים סבוכים.

על-פי פסיקתו של העליון, צריכים להתמלא כמה תנאים כדי שאדם יוכל ליהנות מהגנת ההסתמכות. עליו לפנות בכתב למומחה מוכר בתחום, להציג בפניו את מלוא המידע הרלוונטי, לעדכן אותו בהתפתחויות ולנהוג בדיוק לפי עצתו. די בהעדרו של אחד מתנאים אלו, כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענה כולה. ובהשלכה לענייננו: אם בר רפאלי טוענת שציפי רפאלי היא שניהלה את כל העסק - זוהי למעשה טענת הסתמכות. שהרי בר רפאלי היא זו שחתמה על הדוחות לרשות המיסים והיא זו שנהנתה ממצגי השווא לכאורה שנכללו בהם.

קשה מאוד לקבל את טענתו של אדם בוגר, לפיה מישהו אחר ניהל את ענייניו ולו-עצמו לא היה מושג האם הניהול הזה נעשה כחוק. עוד יותר קשה לקבל אותה, כאשר האצבע מופנית כלפי מי שאינו מומחה באותו תחום. למה הדבר דומה? לבעלי חברת הסעות שיפקיד את ההגה בידי מי שאין לו רישיון, ואז יאשים אותו באחריות לתאונה. הרפאליות, ובמיוחד הבת, אינן יכולות לומר "לא ידענו" כאשר לא הציגו את השאלות הנכונות לאנשים הנכונים. אם ציפי רפאלי הייתה נעזרת במומחים ראויים, היא עצמה הייתה עשויה להיחלץ מן הפרשה - אך אם נכון הדיווח לפיו היא מוכנה ללכת לכלא, ברור שאין לה הגנה כזאת.

לפיכך, השרשרת היא כזו - אפילו לפי הגרסה הנוכחית של הרפאליות (שאגב, עומדת בסתירה לגרסה של הבת בתיק האזרחי - מה שמעלה את השאלה האם הגישה בו תצהיר כוזב ומסרה בו עדות שקר): בר הפקידה את ניהול ענייניה בידי ציפי, ציפי כיוונה את הפעילות כך שלא ישולם מס בישראל, והכל נעשה בלי לקבל חוות דעת מקצועית ובוודאי שבלי לקבל פרה-רולינג מרשות המיסים. לעצום את העיניים, לסתום את הפה ולאטום את האוזניים - זה אינו מעשה בשוגג; זוהי כוונה פלילית מובהקת.

בשולי הדברים כדאי להזכיר, כי אין זו הפעם הראשונה בה בר רפאלי מציגה מצג כוזב כדי לחמוק ממילוי חובה חוקית. כבר לפני 15 שנה היא "התחתנה" עם דוד מבוגר כדי שלא לשרת בצה"ל, ולמעשה הקריירה שלה נבנתה על השקר הפלילי והגס הזה. כך שיש לנו, לפחות מבחינה רעיונית, עסק עם עבריינית מועדת, הפועלת בצורה שקרית כדי לנצל פרצות וליהנות מהטבות שאינן מגיעות לה.

מה שעשו הרפאליות הוא, על פניו, עבירות חמורות ובעיקר מגעילות. הן ניצלו את יוקרתה הבינלאומית של בר רפאלי ואת מערכת היחסים שלה עם ליאו די-קפריו, כדי לגזול מיליונים מתושבי המדינה - שעליהם לא הייתה מוכנה הגברת הצעירה להגן, ושמהם היא רוצה רק לקבל (ע"ע האירוויזיון). והן עשו זאת לא בשל מצוקה כלכלית, אלא משום שהיו להן מיליונים והן רצו את כל הכסף לעצמן. הסדר שלא ימצה איתן את הדין, יהיה הנחת סלב - פשוטו כמשמעו.

זהו בדיוק מסוג המקרים בהם רשות המיסים צריכה ללכת עד הסוף. הרתעה נוצרת בתיקים מתוקשרים. "למען יראו וייראו" מחייב קודם כל ש"יראו" - ואיש אינו רואה את מיצוי הדין עם בעלי בסטה בשוק או עם מורה נהיגה. ה"ייראו" מותנה בכך שכולם יראו מה דינו של מעלים מס סדרתי: גם להחזיר את כל הכסף, גם לשלם קנס כבד, גם ללכת לכלא לשנים וגם להיות מוקע.