שורדים

בסוף חודש ינואר ימלאו 75 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ. המשורר יעקב ברזילי, ידידי, כתב את השיר "שׂוֹרְדִים" לרגל המאורע:

"הוּא,

לִבּוֹ סוֹד, פִּיו מַנְעוּל

לֹא מְדַבֵּר וְלוּ מִלָּה

הַיְלָדִים מְתֻסְכָּלִים מִתְחַנְּנִים:

"אַבָּא סַפֵּר לָנוּ קוֹרוֹתֶיךָ"

וְהוּא שׁוֹתֵק אֶת עַצְמוֹ לָדַעַת,

וּבְבוֹא יוֹמוֹ

יוֹרִיד סוֹדוֹ

אֶלֵי קֶבֶר

הִיא,

זוֹרֶמֶת קוֹלַחַת

כְּמוֹ בֶּרֶז שֶׁשָּׁכְחוּ לִסְגֹּר,

מְסַפֶּרֶת סִפּוּר

וְעוֹד סִפּוּר

תָּמִיד אוֹתוֹ סִפּוּר,

מֵאָז שֶׁאָפְסוּ מַאֲזִינֶיהָ

עֲרִירִית בְּבֵיתָהּ מַאֲזִינָה לְסִפּוּר

וְנִדְמֶה לָהּ תָּמִיד שֶׁשּׁוֹמַעַת אֶת הַסִּפּוּר

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה

וַאֲנִי,

בֵּינֵיהֶם בַּתָוֶךְ

עָצוּב וְשָׂמַח

שׂוֹחֵק וְדוֹמֵעַ

כֹּל עֶרֶב מַדְלִיק נֵר זִכָּרוֹן וִירְטוּאָלִי

בַּבְּקָרִים עוֹמֵד מוּל הָרְאִי

צוֹבֵט לֶחְיִי

וְתוֹהֶה,

אֵיךְ זֶה שֶׁכָּל הָרַכָּבוֹת נָסְעוּ בְּכִוּוּן אֶחָד

וְהָרַכֶּבֶת שֶׁלִּי נָסְעָה בִּשְׁנֵי הַכִּוּוּנִים?

נִזְכָּר בְּאִמָּא".

קבורת חמור

מעולם לא אהדתי את מפא"י על כל תצורותיה, וזכרתי לה את שלטון הדיכוי והאימים, שהנהיגה עד שדוד בן-גוריון הודח, או התפטר, בתחילת שנות השישים. מפא"י המציאה את השחיתות הציבורית, סחטה עד דק את הקופה הציבורית, והפעילה אלימות פוליטית, כולל רצח, נגד מתנגדיה הרבים, כדי להמשיך לשלוט, למרות שהייתה מיעוט ב'יישוב'.

עם זאת, צריך לזכור היטב: לגמדים, שהקיפו את בן-גוריון, לא היה העוז להכריז על הקמת המדינה, ולנצל הזדמנות פז, שנקרתה בדרכנו. את מדינת ישראל היה אפשר להקים רק בתחילת 1948 שכן אחר כך התלקחה המלחמה הקרה.

נזכר בצער בזה עם היוודע דבר התמזגותה, כביכול לצורך ריצה לבחירות, עם מפלגת מרצ הקיקיונית, שמכילה בתוכה רסיסים של עוד תנועה גדולה, מפ"ם שאבדה, וגם אותה לא אהדתי מעולם. למפא"י ולמפ"ם, שתי יריבות מרות בהיסטוריה, אין מגיעה קבורת חמור מעין זו.

נחמתי היחידה - נפטרנו, כנראה, מסתיו שפיר, עוד גידול פרא בפוליטיקה הישראלית, שמעלתה היחידה הנה הדציבלים הגבוהים, שהיא מייצרת בהתמדה, כמו ציקאדה.

שיטפון

כששמעתי בראשונה את הידיעה על השיטפון בדירים תת-קרקעיים (דת"קים) בבסיס חיל-האוויר בחצור, שגרם נזק של מאות מיליוני דולרים לשמונה מטוסים אף-16, הייתי בטוח, שזו מתיחה. הזה חיל-האוויר, שקראנו לו, "חיל זר ורק לפעמים ידידותי"?!

אכן, גם בארזים נפלה שלהבת, וחיל-האוויר, כמו כל ועד כפר לא-מתפקד, שנתפס בקלקלתו, העביר את האחריות למועצה האזורית שורק, שלדבריו הייתה אמורה לדאוג לניקוז. אך זו דחתה את הטענה מכל וכל.

ונזכרתי בהמשך המשל של בר קיפוק: "לויתן [חיל-האוויר] בחכה הועלה, מה יעשו דגי רקק [החי"רי-בירי]" (מועד קטן כ"ה, עמוד ב').

מוזרה התנהגות חיל-האוויר (בסיוע הצנזורה הצבאית), ובעיקר, אי-דיווח על האירוע החמור מאוד בזמן אמת בטענה, שהחיל נמצא בכוננות גבוהה. בינתיים אין אבא לכישלון, למרות שכבר שנים מתריעים על בעיית הניקוז סביב חצור - גם זה, לכאורה, בניגוד לתדמית חיל-האוויר כחיל מסודר, שמפיק לקחים בהתמדה.

והערה אחרונה, בינתיים: מטוס-קרב אמור לטוס בגשם, בשלג ובכל מזג-אוויר - הכיצד ניזקו מטוסים במיליוני שקלים כשדיריהם הוצפו?! אחר כך תיקן חיל-האוויר את אומדן הנזק, ודיווח כי חלק מהמטוסים והטייסת כבר חזרו לכשירותם.

נמתין בסבלנות לדוח ועדת החקירה בעניין, שמינה אלוף עמירם נורקין, מפקד חיל-האוויר. מקווה, שלא יטואטא אל מתחת לשטיח, כמו דוח הבדיקה של אלוף רוני נומה בעניין הדוחות השקריים של אכ"א על גיוס חרדים.

שוב עליי להזכיר לצבאנו ולחיל-האוויר, אתם יושבים על ענף דק מאוד של אמון הציבור, ואל לכם לנסרו בתירוצים מגוחכים.

חיים באר

משהו משובש מאוד, כנראה, אצל חיים באר, שהשמיע דברי בלע נגד הציונות הדתית, שממנה בא, והיא כור מחצבתו. אולי זו השתייכותו לסגל אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שבה מרצ נחשבת לימין קיצוני, או שמא זה רצונו למצוא חן בעיני מפריסי הפרסים ומקדמי המרצים, ולהיות דתי-מחמד.

למען האמת, לא הופתעתי, כיוון שבספריו של באר טמונות לא-מעט אמירות קשות ומבזות נגד הציונות הדתית.