"אירן היא אי-של יציבות באחד האיזורים הבעייתיים ביותר בעולם", אמר הנשיא ג'ימי קרטר -קצת יותר משנה לפני ההפיכה האיסלאמית ששינתה את פני המדינה והאיזור. מעטים מאוד, ועוד פחות בארה"ב, חזו את ההפיכה - ומעטים מאוד חשבו שבשנת 2019 יגיעו אירן וארה"ב אל סף המלחמה. אבל ביוני שעבר כמעט הורה הנשיא דונלד טראמפ להפציץ את אירן, לאחר הפלת מל"ט אמריקני. שלושה חודשים מאוחר יותר שוב נשמעו דיבורי מלחמה, לאחר התקפה אירנית ששיתקה מחצית מתפוקת הנפט הסעודית.

הסכנה של עימות כולל תמשיך לרחף בשנה הקרובה - מעריך רוג'ר מק'שיין, העורך לענייני המזרח התיכון באקונומיסט, ב-"The World in 2020". [יש לציין, כי המאמר נכתב ופורסם לפני חיסולו של קסאם סולימאני, אך בינתיים נראה ששתי המדינות בודדו את האירוע, ולכן ניתוחו של מק'שיין עשוי להיות תקף גם כעת]. נקודת המוצא הייתה החלטתו של טראמפ להוציא את ארה"ב מהסכם הגרעין עם אירן, בנימוק שברצונו להשיג הסכם טוב יותר, אשר יטפל גם בתוכנית הטילים שלה ובבחישתה במדינות אחרות. ממשלו מיישם מדיניות של "לחץ מירבי", שבמרכזה עיצומים שמטרתם להביא את אירן לשולחן המו"מ - או לעודד הפיכה נוספת. נכון לעכשיו, היא רק מחזקת את הקיצוניים במדינה.

פקידים אמריקנים סבורים, שאירן תגיע אל נקודת השבירה השנה או קצת יותר מאוחר. העיצומים ניתקו אותה מהכלכלה העולמית, ייצוא הנפט שלה קרוב לאפס, הקשייים הובילו למהומות. אבל אירן אינה קרובה לשבירה, טוען מק'שיין, וההנחה היא שיש לה עתודות מט"ח לפחות לשנתיים. כלכלתה של אירן נבנתה כדי לעמוד בלחצים חיצוניים, והיא עשתה זאת בהצלחה בעבר.

המשטר האירני לא יפול השנה, מעריך מק'שיין. הוא יחדש חלקים מתוכנית הגרעין שלו, וכמו חיה פצועה הוא יכה ברחבי המזרח התיכון. כאשר הסחר שלה מיובש כמעט לחלוטין, אין לה הרבה להפסיד מחסימת מיצרי הורמוז, שם עוברים חמישית מתפוקת הנפט העולמית. משמרות המהפכה יבצעו מתקפות נוספות בעירק ובתימן, ואירן תוכיח שגם היא יכולה להכאיב.

עם זאת, לא אבדה התקווה. אירן טוענת שסעודיה יצרה איתה קשר באמצעות מתווכים. הממלכה מודאגת יותר ויותר ממעורבותה בתימן, שם היא נלחמת מזה שנים במורדים החות'ים הנהנים מתמיכת אירן. ייתכן שיושג הסדר שיסיים את האסון ההומניטרי במדינה זו. גם טראמפ רוצה מאוד לדבר עם מנהיגי אירן; חסן רוחאני אמר שדו-שיח יתאפשר אם ארה"ב תסיר את העיצומים, ואף אמר שהסכם הגרעין לא היה מושלם.

טראמפ וקים ג'ונג-און החליפו עלבונות ואיומים לפני שנפגשו שלוש פעמים, אם כי לא הושגה התקדמות של ממש [ובסוף השנה אף חזרה קוריאה הצפונית לאיים על ארה"ב]. אין להוציא מכלל חשבון מפנה דומה ביחסי ארה"ב-אירן, אשר יסיט את תשומת הלב מבעיות הפנים של טראמפ ויסייע לקמפיין שלו. הוא אפילו עשוי להתפשר על עסקה דומה לקודמת, אך כזו ששמו יהיה עליה. תחת הלחץ הפנימי הגובר, האייתולות צריכים להיות טיפשים כדי שלא לאפשר לרוחאני להיפגש איתו.

אז מדוע לא צפויה השנה פריצת דרך ממשית? משום שהקיצוניים באירן מגדירים את עצמם על-פי מידת שנאתם לארה"ב, מסביר מק'שיין. עמיתיו הניצים של טראמפ במפלגה הרפובליקנית לא יתמכו בשום עסקה שאירן תסכים לחתום עליה. יחסים משותפים והוויתורים הדרושים יהיו מסוכנים מדי לשני הצדדים. אבל אפילו אם כל מה שיושג יהיה צילום משותף של טראמפ ורוחאני - זה עדיף על פני מלחמה.