אחרי שמונה שנים של מלחמת אזרחים ו-500,000 הרוגים,
בשאר אסד שב והשתלט כמעט על כל שטחה של סוריה - והשנה ישלים את המשימה. כך צופה רוג'ר מק'שיין, העורך לענייני המזרח התיכון באקונומיסט, ב-"The World in 2020".
הקרב האחרון הוא על נפת אידליב שבצפון המדינה, בה מתגוררים 3 מיליון בני אדם. כמו לאורך כל מלחמת האזרחים, גם כאן יהיו מעורבות מדינות זרות. טורקיה תומכת במורדים באיזור, כולל ג'יהאדיסטים הקשורים לאל-קאעידה; רובם יילחמו עד מוות. אך חלקם יימלטו צפונה. טורקיה מנסה למצוא מרחץ דמים באמצעות הסכם עם רוסיה, פטרוניתו העיקרית של אסד, אך לא נראה שהדבר יעלה בידה.
בכל מקרה, טורקיה תישאר בצפון סוריה, לשם פלשה בשלהי 2019 אחרי הנסיגה האמריקנית כדי לדחוק את רגלי הכורדים. אומנם טורקיה, סוריה ורוסיה הגיעו להסכם ולפיו אנקרה מפקחת על "אזור חיץ" ממנו נאלצו הכורדים לצאת, אך לא נראה שהשקט יישמר לאורך זמן. אסד טוען שטורקיה גנבה חלק מארצו, והכורדים מאשימים אותה בהריסת האוטונומיה שיצרו. הכורדים גם מקללים את ארה"ב, לאחר שהקריבו אלפים מאנשיהם במאבק לצידה נגד דאעש. הנשיא טראמפ מצפה שטורקיה תבלום את הג'יהאדיסטים, אך בפועל היא זו שאפשרה להם בזמנו להיכנס לסוריה.
דאעש סולק ממעוזיו ואיבד את מנהיגו, אבו בכר אל-בגדדי, בפשיטה האמריקנית באוקטובר 2019. אולם הארגון עודנו מונה אלפי לוחמים ומתחיל להיראות כמו ארגון טרור קונבנציונלי. בשנה שעברה נטל הארגון את האחריות לשורה של התקפות, מקונגו ועד סרי-לנקה.
אסד יקל על דאעש לגייס לוחמים, סבור מק'שיין. השיטות האכזריות שלו - כולל שימוש בנשק כימי והרס שיטתי של בתי מגורים ובתי חולים - גרמו לניכור מצד רוב האוכלוסייה. מיליונים מבין הרוב הסוני ברחו מהמדינה, רבבות עודם מוחזקים בבתי הכלא של המשטרה, ואסד העלאווי (ענף של האיסלאם השיעי) מקדם זאת בברכה: לדבריו מדובר ביצירת "חברה הומוגנית יותר ובריאה יותר".
מלחמת האזרחים בסוריה יצרה 6 מיליון פליטים, שאינם ממהרים לשוב לארצם. ירדן, טורקיה ולבנון רוצות שהם יחזרו לבתיהם, כאשר התושבים המקומיים מאשימים אותם בהשתלטות על תקציבים ומשרות. חלק מן הפליטים הוחזרו בכוח, אפילו לאידליב; מי שנותרים מחוץ לסוריה עלולים להפוך לגולים ממורמרים כמו הפלשתינים.
אסד ותומכיו רואים את המלחמה כהצלחה גדולה: המשטר נותר על-כנו, רוסיה הפכה לשחקנית המרכזית בסוריה ואירן יצרה בה חזית נוספת מול ישראל. אבל הם ממעיטים בערכו של המחיר, סבור מק'שיין: המתחים העדתיים והאתניים ממשיכים לבעבע, ג'יהאדיסטים מבחוץ שופכים שמן למדורה ומדינות זרות מאיימות על סוריה. בשנים הבאות עשוי הניצחון להיות הרבה פחות מתוק.
