הריגת סולימאני לא תבלום את התוקפנות האירנית

בישראל ובמערב, בעיקר בארה"ב, רווחת ההערכה כי הריגתו של קאסם סולימאני יצרה ואקום פיקודי משמעותי בשורות משמרות המהפכה האירניים ובכוח קודס בפרט. לפי הערכה זו, החיסול הספקטקולארי פרם את רשת המיליציות השיעיות והגורמים המיליטנטיים הפרו-אירניים במזרח התיכון וסילק מהדרך את החוט המקשר והמתאם העליון בין כוחות אלה. לפיכך יידרשו זמן ניכר ומשאבים מחודשים לשיקום מערך זה, בעיקר בעירק ובסוריה, ובמשתמע, צפוי עיכוב בלתי מבוטל בתהליך ההתבססות האירנית במדינות אלה.

הערכה אופטימית זו נקשרה גם לגילויי המחאה הנרחבים באירן, שהרקע המידי להן היה האירוע הטראגי של הפלת המטוס האוקראיני על-ידי מערך ההגנה האווירית האירנית והתכחשות השלטונות לאחריותם בהקשר זה.

בארה"ב מיהרו גורמי ממשל בכירים לטעון כי הריגת סולימאני שיקמה את ההרתעה מול אירן, כאשר התגובה האירנית המדודה והמבוקרת, שהשתקפה בשיגור מספר טילים בליסטיים לעבר בסיסים עירקיים המשמשים גם את ארה"ב, מצביעה לדעתם על כך שאירן אינה חותרת לעימות צבאי כולל עם ארה"ב.

יתר על כן, העובדה שטהרן העבירה, באמצעות ממשלת עירק, התרעה מוקדמת על כוונת התגובה שלה התפרשה בארה"ב כרצון אירני "לצאת ידי חובה" בעצם הנקיטה במהלך הפגנתי מוגבל שלא נועד לגרום לחללים אמריקניים אלא לשמר את יוקרת המשטר בעיני העם האירני.

בדיסציפלינת היחסים הבינ"ל מקובל להניח כי בניית הרתעה או שיקומה, כל עוד אין המדובר בהרתעה גרעינית, מבוססות על רצף תהליכי המכיל מפגני כוח והתגוששויות תדמיתיות; במקרים רבים מהווה ההרתעה הטמעת רושם יותר מאשר נתון מוחשי.
אין מחלוקת כי הריגת סולימאני היוותה זעזוע למערך ההשפעה האזורי של אירן, שהרי הוא היה המוציא והמביא, הדבק המלכד בין המיליציות השיעיות ומי שהחזיק במוטת השליטה לניהול והרחבת ההשפעה האירנית באזורי החסות של טהרן. עם זאת, ספק אם נפער חלל שאינו בר מילוי עקב הסתלקותו.

סולימאני היה לכל הדעות סמל ותעודת הזהות של כוח קודס, אולם מערך הפיקוד של כוח זה וזיקתו הפיקודית למשמרות המהפכה מייצרים תנאים סבירים לשמירת הרציפות ההיררכית במסגרת זו, ובכלל זה "העברת המקל" באופן מידי וללא זעזועים משמעותיים בשדרת הפיקוד.

טהרן הבהירה בערוצים דיפלומטים לארה"ב כי תקיפת הבסיסים העירקיים/אמריקנים בעירק ממצה את תגובתה הצבאית להריגת סולימאני, בהנחה כי ממשל טראמפ יבליג על ירי הטילים. חרף הסממן המרגיע הטמון במסר זה, ספק אם ארה"ב תוכל להתייחס אליו כאל תפנית במדיניות האירנית במפרץ הפרסי, מה גם שטהרן אינה מסתירה את שאיפתה להביא לסילוק מלא של הנוכחות הצבאית האמריקנית מעירק, ומבחינת ההנהגה האירנית כל האמצעים כשרים להשגת יעד זה.

זאת ועוד, האירנים שואבים עידוד מהתהליכים הפנימיים בארה"ב, ובעיקר יוזמת המפלגה הדמוקרטית להגבלת חופש הפעולה הצבאי של הנשיא טראמפ מול אירן, ומזהים בכך מגמה המשחקת לידיהם בכל הנוגע ל"מרחב החסינות" של תוכניתם הגרעינית.

מבט מפוכח על האסטרטגיה האירנית במזרח התיכון עשוי לחדד את התובנה המרכזית לפיה בכוונת טהרן לדבוק ולהמשיך ביישום מדיניותה האזורית האגרסיבית, במישרין או באמצעות ארגוני חסות. במשתמע, הריגת סולימאני הייתה בבחינת "מכה קטנה בכנף" ולא מעבר לכך.

בראיית ההנהגה האירנית, טהרן יצאה מהסבב הסמי-מלחמתי מול ארה"ב כשידה על העליונה, ו"מופע הטילים הבליסטיים", מוגבל ככל שהיה, עיצב מסר הרתעתי משכנע מול הנשיא טראמפ מחד-גיסא, ומול מדינות המפרץ מאידך-גיסא.

הצהרות מזכיר המדינה מייק פומפיאו ומזכיר ההגנה מרק אספר לפיהן ארה"ב "שיקמה את ההרתעה" מול אירן הינן לפיכך מוקדמות, ויש בהן כדי לטעת אשליה מסוכנת בעיני מדינות האזור בדבר סממני חולשה של ההנהגה האירנית על ההשלכות האזוריות העשויות לנבוע מכך.

טוב תעשה ישראל אם תשכיל להטיל ספק בהערכה האופטימית המשודרת מוושינגטון בכל הקשור לפעילות האירנית המתמשכת בסוריה ובעירק, במישרין או באמצעות מיליציות שיעיות הסרות למרות כוח קודס. בממד המעשי יש להיזהר מזחיחות דעת מודיעינית העלולה להזין גישה מיליטנטית מבעבר כלפי הנוכחות האירנית בסוריה, על בסיס ההנחה שאירן תהיה עתה מרוסנת יותר בעקבות הריגת סולימאני.

יתר על כן, אגב פרסום עיקרי הערכת המודיעין לשנת 2020 הודגש כי אמ"ן ממליץ לדרג המדיני להגביר את התקיפות נגד הנוכחות האירנית בסוריה, תוך ניצול השלכות הסתלקותו של סולימאני. המלצה מעין זו, אם אכן הועברה, היא בבחינת הימור מסוכן החורג מהפרמטרים המתודולוגיים של הערכת המודיעין. זוהי תובנה מבצעית שהיתכנותה המעשית, חזקה שתהיה תולדה של הערכת מצב של הדרג המדיני.

שומה על קהילת המודיעין הישראלית שתבסס הערכותיה על תרחישי קיצון מחמירים בכל הקשור לניתוח היכולות והכוונות האירניות במזרח התיכון. די בכך שהאירנים סבורים כי עלה בידיהם להרתיע את ארה"ב מהסלמת המתיחות לאחר ירי הטילים הבליסטיים לעבר הבסיסים בעירק.

שיגור הטילים והדיוק המרשים שהפגינו לצד ההרס הסביבתי העצום שנגרם בבסיס האווירי, חודשים ספורים לאחר התקיפה האירנית הממוקדת ומעוררת ההשתאות על מתקני זיקוק הדלק בסעודיה, מקבעים במידה לא מעטה דימוי הרתעתי אירני שספק אם התערער כתוצאה מהתעוזה האמריקנית בעצם הריגת סולימאני.

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להתבשם מהמסר האופטימי מדי המשודר מוושינגטון, וחזקה שתמשיך במדיניות הזהירה והמחושבת שאפיינה את פעילותה הצבאית הכירורגית לסיכול ומניעת ההתבססות האירנית בסוריה.