שתי אורחות היו לנו כאן בלוס אנג׳לס, ד"ר
ענת ברקו וברוק גולדשטין. ברצוני לספר על שתיהן. גם שני כינוסים של נוצרים היו לנו כאן בלוס אנג׳לס, וגם עליהם ברצוני לספר, וזאת בטור ההמשך לטור זה. כמו תמיד, העיר משופעת בריבוי אורחים ואירועים, והסיבה פשוטה: לֹוס אנג׳לס היא מרכז כוח והשפעה, אך יותר מכל, היא מכשיר כספומט, והכסף פשוט יוצא בקלות כה רבה המצדיקה ביקורים חוזרים ונשנים.
ראשית, ד"ר ברקו. חברת כנסת לשעבר מטעם הליכוד. נבחרה כשנתניהו שיבץ אותה במקום משורין. ד"ר לקרימינולוגיה. לפני כן סא"ל בצה"ל, שם גם עשתה את הדוקטורט כשהיא מראיינת טרוריסטים בבתי כלא בישראל. מוערכת מאוד כמומחית למלחמה בטרור. בעלה מזרחן מומחה בעל שם בינלאומי, גם הוא קצין בכיר בצה"ל.
על הצמה שלה העירה ד"ר ברקו שהיא קיצרה אותה בעבר ותרמה את אותו חלק ממנה. על ארבע שנותיה כחברת כנסת היא מספרת שלא ניתן לעשות את הכל, והיא התמקדה בצה"ל, בביטחון ובטרור. 12 הצעות חוק שהגישה הפכו לחוק, ובהן חייל שהיו לו עבירות פליליות (מינוריות, קרי לא כאלו שהיו פוסלות את שרותו הצבאי), זכאי לאחר שרות מלא ראוי שהצבא יגיש עבורו בקשת חנינה אוטומטית לבטל את ההרשעות הקודמות.
עת החוק עבר נוכח היה ביציע האורחים בכנסת, ישראלי שעלה מברית המועצות, שירת שרות קרבי, סיכן נפשו בעזה, אך משסיים את השרות לא היה יכול למצוא עבודה בתור מאבטח. "אם הוא יכול לשאת נשק ולהלחם למען המדינה, מן הראוי שהוא יוכל להתפרנס בכבוד". החוק מאפשר לו זאת.
בשירותה בוועדת הכנסת האחראית על שיתוף מידע עם האחוד הארופאי, ד"ר ברקו טענה שמן הראוי שיהיו יחסי גומלין: ישראל מספקת מידע חיוני לארופה, בעוד ארצות האחוד פועלות נגדנו. הן תמשכנה במעשיהן אם לא תהיה משוואה של תוצאות לפעילות נגדנו.
מעתה ועד עולם
אירחה את ד"ר ברקו הפדרציה הפרסית יהודית אמריקנית שפתחה את דלתותיה לערב בו נכחו כמאה אנשים - חלקם מהקהילה הפרסית, חלקם מהקהילה הישראלית, יהודים אמריקנים וחלק לא מבוטל של אנשים מזרועות הביטחון השונות של ארה"ב (כולל האחראי מטעם הנשיא על ביטחון סייבר). התערובת של הנוכחים הייתה עדות לחשיבות שהפדרציה העניקה לאורחת כמו גם למעמדה של ד"ר ברקו בקרב קהילת הביטחון הבינלאומית. ראויה לציון קבוצה של טייסי חיל האויר המלכותי האירני (תחת השאח) שהגיע מאורנג׳ קאונטי במיוחד בכדי לשמוע את ד"ר ברקו (וזאת לאחר שהם אירחו אותה מהלך סוף השבוע שקדם להרצאה).
הייתה זו הרצאה שונה מהמקובל, בשני אופנים: ההרצאה לא עלתה כסף והקהל לא התבקש לתרום. ניתן לספור על אצבעות יד אחת את מספר הפעמים שדבר דומה קרה בלוס אנג׳לס, ה-ATM שעובד ללא הפסקה. גם לא הייתה זו הרצאה רגילה שכן ד"ר ברקו שיתפה את הקהל בסיפורה האישי, של משפחתה שהגיעה מעירק, דרך אירן, לארץ, ושם נטמעה והפכה לישראלית, בדומה לכל שאר המהגרים שהגיעו לציון (פלשתין וישראל) הן מארופה והן מארצות ערב. הסיפור הישראלי הוא היפוך גמור מההמצאה הפלשתינית. אלו האחרונים מוגדרים כפליטים נצחיים וזוכים לתמיכה של האו"ם ושל גוף שלם המעסיק עשרות אלפי עובדים רק עבורם, מעתה ועד עולם.
דרך אותו סיפור אישי, כמו גם סיפור הדוקטורט שלה והטרוריסטים שהיא ראיינה, זכינו להחשף לעובדות בשטח, לא למצגת המלוטשת של הפלשתינים, המאחזת עיני המערב כמו גם עיני ישראלים רבים המסרבים לראות את שניצב מטר לפניהם. טרוריסט הוא טרוריסט ולא לוחם חופש. כך, לדברי ד"ר ברקו, יש להתייחס גם לטרוריסט סוליימני שארה"ב זרזה את קיצו.
ד"ר ברקו הגיעה עם בתה צליל (שסיימה שרות צבאי ושימשה כעזר לאמה).
אורחת שניה הייתה ברוק גולדסטין שהגיעה ללוס אנג׳לס מברוקלין יחד עם בעלה והוריו. הם היו אורחיו של הרב יוסי קונין במלון בוורלי הילס (המלון של הסולטן מברונאי, שם לרב קונין בית כנסת), חלק מסדרת אורחים בעלי שם הפתוחה לקהל הרחב.
ההזמנה לשמוע את ולהפגש עם גולדסטין גם היא הייתה חינם, והבקשה לתרום הגיעה דוקא מאחת מהקהל, שכנראה תורמת היא בראש ובראשונה לפני שיצאה לדרבן אחרים לעשות כמוה. למעוניינים, הרב קונין מפרסם מדי שבוע מודעת עמוד שלם בג׳ואיש ג׳ורנל עם פרטי הארועים הקרובים והאורחים. בד"כ אלו בשבת, לאחר התפילה.
לצאת למתקפה
גולדסטין בהריון מתקדם, ואת הסקירה העבירה כשהיא יושבת לפני שולחן ועליו רמקול. האולם היה מלא, כשהאורחים רובם אנשי בית הכנסת ובני משפחותיהם, אך גם קהל אמריקני יהודי שבא לשמוע על שימוש בהליכים משפטיים כאמצעי לחימת-נגד.
את הקריירה הנוכחית שלה, גולדסטין החלה לפני עשור וחצי, עת ראיינה בארץ פלשתינים ובהם בני משפחות שהידים, כמו גם טרוריסטים. בניגוד לד"ר ברקו, היא עשתה זאת בבתיהם, בערי מגוריהם, והפכה את הראיונות לסרט. הסרט גרם לתהודה בארה"ב, ובין שאר הופעותיה, גולסטין התבקשה לתת את הסרטים הלא מעובדים לשלטונות החוק והביטחון כאן בארה"ב, להעזר וללמוד מהם.
בשנת 2006, מלקולם הוינליין שעמד בראש הוועד של נשיאי הארגונים היהודים העיקריים בארה"ב דאג למימון ראשוני ולפתוח לגולדסטין משרד בניו-יורק, כשהמטרה היא להעזר בחוקים קיימים בארה"ב להלחם נגד תופעות אנטי-ישראליות (באותו זמן האנטישמיות עדיין הייתה בשליטה ותנועת החרם לא הייתה מבוססת כפי שהיא בעשור האחרון). "אנחנו חייבים להפסיק להתגונן ולצאת למתקפה, ולהשתמש בחוק ללוחמה".
הסקירה שגולדסטין נתנה הייתה מרתקת. לא היה אירוע אחד מהשנים האחרונות שלא הוזכר, ונראה שיד הארגון של גולדסטין מעורבות בעניין. כך לדוגמה אירוע אנטישמי לאחרונה בניו-יורק, כשהרשויות המקומיות מסרבות לחקור אותו או להגיש כתבי אישום. נראה היה להם שהמתלוננת רודפת פרסום. מקרה אחר סימון מוצרים מישראל (יינות) באירופה (חלה חובה לסמנם). ובחוף המערבי, אוניברסיטת סן פרנציסקו סטייט יוניברסיטי, שם לא נתנו לראש העיר ירושלים לדבר (כבוד
ניר ברקת במקומו מונח, מניעת דוברים יהודים, ישראלים או פרו-ישראלים היא תופעה מאוד שכיחה) ואחר כך גם מנעו השתתפות הלל - הוא לבדו מכל הארגונים בקמפוס - באירוע בקמפוס.
בסיס הפעילות פשוט: מרבית משרדי עורכי הדין המובילים בארה"ב תורמים ייצוג חינם (במדינות מסוימות הם מחויבים לעשות זאת, במדינות אחרות זו היא תרומה של משרד משגשג חזרה לקהילה). גולדסטין מנצלת זאת לייצוג חינם, כשהיא דואגת לאסוף כספים לכיסוי הוצאות נלוות וליחסי ציבור (היא מעסיקה לפחות שני משרדי פרסום/יחסי ציבור). המטרה לרוב היא להזכיר למעורבים בעניין את החוק ואת מחויבותם, ולהשתדל שלא להגיע לידי משפט אם רק ניתן להמנע מכך כי אם לידי פשרה בונה.
מאחורי הקלעים
גולדסטין הזכירה במשפט אחד את שורת הדין, ארגון הפועל גם הוא במישור המשפטי ואשר נזקפות לזכותו נצחונות כספיים אדירים נגד ארגוני טרור ומדינות תומכות טרור (דוגמאת אירן), כשחלק מהנצחונות עבור נפגעי טרור אכן מומש אך רובם אינם מציאותיים. עורכת הדין ניצנה דרשן-לייטנר, שייסדה את שורת הדין ועומדת בראשו חייבת תודה לתמיכה כספית משמעותית מאוד מפילנטרופים שונים בלוס אנג׳לס, בייחוד בשנים הראשונות להווסדות הארגון. לעומתה, גולדסטין קיבלה את התמיכה הראשונית לזינוק הקריירה הלוחמנית-למען-ישראל-והיהודים דוקא מהממסד היהודי בארה"ב, דבר יוצא דופן ביותר, שכן הממסד היהודי הוא זה שנהג ונוהג לעצום עין ולתת לתופעות להשתרש ולהתפשט, עד שקשה מאוד לעצור אותן (ראה דוגמה את שקורה בקמפוסים באוניברסיטאות או את הצלחת תנועת החרם).
גולדסטין תקפה את הליגה נגד השמצה וארגונים אחרים מהממסד היהודי בארה"ב הנוהגים לפעול "בשקט, מאחורי הקלעים". היא דוגלת בלוחמה-משפטית אקטיבית, יוזמת ומאד מיוחצנת, ועד כמה היא צודקת בכך. כאן בלוס אנג׳לס, מורים במערכת החינוך מושפעים מזה עשורים על-ידי סדנאות חינוך משלים המנוהלות על-ידי הקווקרים במסווה של "הוראה אודות העולם הערבי" כשבאופן מעשי אלו הן שטיפות מוח מוחלטות נגד ישראל. ברגותי, מקים תנועת החרם, היה גאה בהם ביותר, למרות שהם הקדימו אותו, שכן פעולתם כה אפקטיבית שהם משפיעים על דורות תלמידים דרך מוריהם, ואיש לא מצליח לעצור אותם.
דווקא היה זה ארגון Stand With Us שניסה כמה פעמים בצורה חשאית ומאחורי הקלעים לפעול, ללא הצלחה. הם שלחו "מרגלים", כתבו דוחות, נפגשו עם ההנהלה וכך שנה אחרי שנה, כשהתוצאה של אותה "פעילות חשאית ושקטה, פעילות מאחורי הקלעים" הייתה כשלון נחרץ. כדאי היה שגולדסטין שהשתתפה בתור אורחת כבוד בסוף שבוע של הדרכה של Stand With Us תפעיל את אותה הביקורת עצמה בבית פנימה ותראה, הלכה למעשה, כיצד הביקורת שהעבירה תואמת להפליא ואינה רק נחלת ארגונים אחרים.
ההרצאה הייתה מאלפת, שכן למי שהגיע ואולי לא נחשף למה שקורה נגד יהודים הן בקמפוסים והן ברחבי ארה"ב, הייתה זו סקירה מאוד פרטנית וכללה את כל המקרים המפורסמים עליהם שומעים בחדשות. האם אכן יד הארגון בכל מקרים אלו? על כך חלוקות הדעות, ומנהג רווח הוא בארה"ב שארגונים קופצים ממקום למקום בכדי להראות מעורבות-לכאורה כך שיוכלו להציגה בפני תורמיהם. זו אגב אחת התלונות שניתן לשמוע פעם אחר פעם: כולם הגיעו לכאן עת קרתה תקרית מצערת או איומה, אך הם התפזרו כלא היו, כמוץ ברוח, ואנחנו נשארנו להתמודד עם המציאות ותוצאות אותה התקרית.
כך קופצים להם הארגונים מעגלה לעגלה, ממסיבת עיתונאים אחת למשניה, במקום שכל ארגון יתמקד דוקא באזור הפעילות שלו (אלו באוניברסיטאות, אלו בחינוך, אחרים במבוגרים או בניצולי שואה, וגומר). הדבר הנוסף שחסר במיוחד הוא ראיית על, בין אם של ארגון הפדרציות או מדינת ישראל עצמה, ותאום של כל הגופים הפועלים (לדוגמה, להדסה ולקק"ל יש פריסה אדירה, שאינה מנוצלת כראוי בשעת צרה וצוקה). אך זה חזון אחרית הימים, שכן אלו הראשונים עוסקים אך ורק בתורמים הגדולים ובעצם קיומם, ואלו האחרונים תלויים באישיות מתחלפת, זו רודפת כבוד, אחרת משתוקקת לסקירה תקשורתית ורק לעיתים נדירות עשיה אמיתית, עשיה שמשאירה חותמה לאורך ימים.
בשתי ההרצאות, הדוברות החלו את ה"קרירה" שלהן כשהן נפגשות עם טרוריסטים ובני משפחותיהם. אחת פנתה לתחום המלחמה בטרור, בעוד השנייה עושה זאת במישור המשפטי. בשני המקרים הקרדיט האמיתי מגיע לגופים המארחים - הפדרציה הפרסית יהודית-אמריקנית והרב יוסי קונין שבעקביות חושפים את הקהל הרחב, ללא סייגים והגבלים, התניות או דרישות, לעשיה בשטח, למומחים שונים בשטחם, לגופים הפועלים למען ישראל ולביטחון היהודים בארה"ב ובעולם, כמו גם לכל הטוב שישראל מעניקה לעולם כולו. הם עושים זאת לא בכדי להגדיל את בסיס התרומות שלהם, גם לא בכדי להאדיר את שמם או לקסום לתורמיהם הגדולים. נהפוך הוא - וכאן ניתן ללמוד ביטוי כה יוצא דופן - הם, הפדרציה הפרסית יהודית-אמריקנית והרב יוסי קונין, כל אחד בנפרד, עושים זאת לשם שמיים.
