ה' אומר למשה שיבשֹר לבני ישראל כי הגיע זמן גאולתם משיעבוד מצרים וכי היעד שלהם הוא להגיע ולהתנחל בארץ שה' הבטיח לאבותינו. משה הוא שליח נאמן והוא מוסר את דברי ה' במלואם (שמות ו): [ט] וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. אבל בני ישראל ממשיכים בשלהם, איבדו את יכולת ההקשבה, והגורם לכך הוא מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. מה זו עבודה קשה אנחנו מבינים, שיעבוד קשה היה להם במצרים, אבל מה זה קוצר רוח? רש"י מפרש: כל מי שהוא מיצר רוחו ונשימתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו. הסימן החיצוני לקוצר רוח, כך על-פי רש"י, הוא נשימה שטחית והגורם לכך הוא תחושת מועקה, הרגשה שנמצאים בדרך ללא מוצא.
כיום משתמשים ב'קוצר רוח' לבטא חוסר סבלנות, ואכן חוסר סבלנות יכולה להיות תוצאה של מועקה מתחושת מצור. ומי מאיתנו לא חווה הרגשה כזאת של מצור, של דרך ללא מוצא? והביטוי הגופני לכך - נשימה שטחית, הרי זו כמעט ברירת המחדל אצלנו, שכן כמה מאיתנו נושמים עמוק בשיגרה? אז העובדה היא שאנחנו חיים בלחץ (Stress) תמידי שמפריע לנו להאזין לדברים הגיוניים בכלל ולבשורת הגאולה בפרט. וכמו בני ישראל במצרים גם אצלנו מקורו של הלחץ הוא בהתרחשויות חיצוניות בהבדל אחד - אז ושם זה היה השיעבוד המצרי הכפוי עלינו, כאן ועכשיו זו התמכרות רצונית לצריכת שיטפון המידע חסר המשמעות הזורם אלינו באפיקי התקשורת וברשתות החברתיות.
קשה לנו לעכל את כמויות המידע גם ובעיקר מפני שרובו ככולו חסר משמעות עבורנו והוא גם מסיט את הקשב שלנו מהעניינים החשובים באמת לנושאים שבהם יכולת ההשפעה שלנו מוגבלת עד לא קיימת. עם זאת מעניין לברר איזה משני גורמי הלחץ שהזכרנו חמור יותר, השיעבוד המצרי או ההתמכרות לשיטפון המידע. ההשוואה מתבקשת כי כִּימֵי צֵאתְךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ, נִפְלָאוֹת. אומר הנביא מיכה (ז, טו) ומזווית ראיה זו ברור שאנחנו חווים כעת את המהלכים לקראת הגאולה האמיתית והשלמה. מבחינתנו, כמי שעבורם השיעבוד המצרי הוא היסטוריה רחוקה, ברור שנותר הגורם השני בלבד והשאלה היא - האם להתגבר עליו, האם השינוי התודעתי יהיה כעת קל או קשה יותר.
התוכנית האלוקית היא שתתגשם
הנחת היסוד שמביאה אדם למצב של קוצר רוח היא, ככל הנראה, שככה זה וזהו, זה המצב ואין שום אפשרות לשנות. במלים אחרות, היום דומה לאתמול ומחר יהיה אותו הדבר. והנה בא משה בשליחות הקב"ה ופורס בפני העם וגם בפני פרעה חזון לעתיד, שיחרור העבדים. פרעה אינו מוכן לשמוע על כך כי הוא בטוח שאין מי שיכול להניע אותו לפעול נגד האינטרסים של עצמו כפי שהוא מבין אותם. ואדרבה, עצם הפניה אליו לשחרר את עם ישראל הניעה אותו להכביד את השעבוד כדי שיהיו תשושים מכדי לדמיין עתיד אחר (שמות ה): [ט] תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל-הָאֲנָשִׁים, וְיַעֲשׂוּ-בָהּ; וְאַל-יִשְׁעוּ, בְּדִבְרֵי-שָׁקֶר. ואמנם על-רקע העובדה שעם ישראל כבר התרגל להיות משועבד, זה הצליח לו, הם הפסיקו להקשיב למשה.
אבל הקב"ה מזכיר למשה כי הוא בעל הבית על העולם ויותר מזה, הוא ממנה את משה להיות בעל בית על פרעה (פרק ז): [א] וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹקִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ. המטרה היא שגם פרעה וגם בני ישראל ידעו מיהו בעל הבית האמיתי. נעשה עוד ניסיון לשכנע את פרעה בטוב, עם האות של מטה אהרן שנהפך לתנין. פרעה קרא לחרטומים וגם הם עשו את אותו תרגיל, ואז חזר התנין של אהרן להיות מטה ובלע את המטות של החרטומים. והמסר ברור: גם היכולת שלכם לעשות הפוך מרצון ה' ניתנה לכם מאתו יתברך וברגע שיחליט, הוא יטול מכם את כל היכולות. מכאן ואילך החל תהליך החינוך של פרעה באמצעות עשר מכות מצרים, וכתוצאה מהן גם בני ישראל ידעו מיהו בעל הבית האמיתי.
אנחנו מצויים במצב תודעתי דומה לזה שהיו בו אבותינו במצרים. אומנם אין משעבד חיצוני (לכאורה) אבל הנטייה לחשוב ש'אין סיכוי שמשהו ישתנה' די השתרשה אצלנו. זו האווירה הכללית למיטב התרשמותי ודומה שהכי טוב מבטאים אותה הפרשנים הפוליטיים, שכולם פחות או יותר מעריכים שתוצאות הבחירות הבאות יהיו דומות לתוצאות של שתי קודמותיהן ונראה שאנחנו לא מסוגלים להשתחרר מהנחת היסוד ששינוי אמיתי אינו אפשרי. לא לוקחים בחשבון שלבורא עולם ומנהיגו יש את התוכניות שלו ובסופו של דבר התוכניות שלו הן שיתגשמו. אז כמו שכתבתי כאן לא פעם, אומנם אינני יודע לומר אילו תהליכים בדיוק יתחוללו אבל אני כן יודע שבסוף התהו ובהו שהשֹתרר כאן יאיר לנו אור הגאולה האמיתית והשלמה. כִּימֵי צֵאתְךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ, נִפְלָאוֹת.
