באחד מימי שישי, ישבתי בפינה מחמם ידיי בכוס הקפה ומסתכל בעוגת הקרם שטעם הביס המגעיל עדיין בפי. לא התערבתי בוויכוח כי לא היה לי חשק שכל החברים שלי הנוטים לשמאל יתנפלו עלי. רציתי רק לחזור הביתה בשלום.
שמעתי את חוסר שביעות הרצון שלהם מגנץ, הם בכל זאת אינטליגנטים. חוסר שביעות הרצון לא נבעה חלילה מעמדותיו שעקפו את ביבי מימין, אלא רק על דרך הדיבור שלו. היה ברור להם כמו לי שאי-אפשר להשוות אותו לביבי. באשר לדעות שמעתי דעות שלא היו מבישות את דעות הימין העמוק. "צריך להיכנס לרצועה ולחסל את החמאס", "ביבי הססן ואין לו אומץ לעשות מה שצריך. מה הפריע לו לספח את הבקעה בעשר שנות שלטונו"? הם גם לא הראו כבוד לשלטון החוק: "צריך לפטר את היועץ המשפטי שמהסס להאשים את ביבי בשוחד ולא לדקדק בעובדות, את ביבי חייבים להכניס לבית סוהר".
פתאם צצה לי המחשבה שלא עלה על דעתם לבחון אם מפלגה מהימין מתאימה יותר לדעותיהם. ומיד ידעתי את התשובה. זה יהיה חטא שלא יכופר. לכל היותר הם יעברו ממפלגת שמאל אחת לאחרת. שמעתי איך הם מדברים על המעטים שסיגלו להם דעות ימניות כמו
עירית לינור או אברי גלעד, "איך הם יכולים"? ואז מישהו אמר שזה כאילו הם "חזרו בתשובה" לימין הדתי. ואז ... פתאום הבנתי. זהו! הם 'חזרו בשאלה' ועזבו את דת השמאל.
כן, השמאל מתנהגים בדיוק כמו החרדים. חרדי יצטמרר למחשבה שיראו אותו בחברת חילונים, איש השמאל יצטמרר למחשבה שיזהו אותו תומך בימין. דת השמאל, כמו כל דת קיצונית אחרת, עושה הכל כדי לשמר את מאמיניה. אין שום סיכוי שאיש שמאל יבחר במפלגה ימנית. הבודדים שמעזים לעזוב את משפחת השמאל, מקבלים אותו יחס כמו שהחרדים מתייחסים לחוזרים בשאלה שהעזו לעזוב את כת החרדים.
לאור זאת ברור תפקידה של התקשורת. התפקיד אינו להביא ידיעות בצורה אובייקטיבית וגם לא לפרשן בצורה מאוזנת. תפקידה הוא לאיים על מי שעלול לסטות מדרך הישר ולחזק את מאמיני דת השמאל באנקדוטות המכפישות את מנהיגי ומצביעי הימין.
דווקא מכיוון הימין יש ליברליות ופתיחות שמאפשרת לאנשים לבחון אולי בכל זאת טענות השמאל מבוססות. לכן מוצאים במפלגות השמאל כחול לבן ואפילו העבודה אנשי ימין שהחליטו שצריך להחליף את השלטון ולשם כך לחבור לשמאל. לכן איני חושב שבבחירות הבאות יש לימין תקווה. אנשי השמאל לא יעלו על דעתם להצביע למפלגה ימנית ללא קשר עם עובדות בשטח, זה עניין רגשי. אין שום קשר לאידאולוגיה.
כי אם האידאולוגיה הייתה חשובה, איך אנשי שמאל יכולים להצביע עבור מפלגה המביעה דעות ימניות כמו כחול לבן? איך הם יכולים להצביע עבור מפלגת גנרלים דיקטטורית שהגנרלים שעומדים בראשה מתרברבים בכך שהרגו הרבה פלשתינים? למעשה, השמאל מאז ומתמיד הצטיין בתמיכה במי שבכל נושא נוגד את הערכים שלו כמו הערבים המוסלמים, אליהם הם חוברים כדי להביס מפלגה ציונית ששותפה לערכים הליברליים שלהם.
