• שר החוץ הגרמני, הייקו מאס, פרסם מאמר בעיתון שפיגל שנכתב בגוף ראשון, וכך מובאים כאן עיקריו.

"הָאלֶה הייתה הבית שלי". זהו אחד המשפטים העצובים ביותר ששמעתי מזה זמן רב. הוא נאמר בידי מקס פריבורוזקי, ראש הקהילה היהודית בעיר האלה, אשר בקושי ניצל בעת הפיגוע הרצחני בעיר בחודש אוקטובר שעבר. מילותיו ביטאו את היאוש הנובע מכך שהאנטישמיות הפכה שוב לחלק מחיי היום-יום של יהודי גרמניה.

מדי יום מותקפים יהודים ברחובותינו או סופגים איומים ועלבונות און ליין. אשתקד היו בברלין לבדה 400 תקריות כאלו בתוך שישה חודשים בשנה שעברה. לכן, אני לא מופתע מכך שכמעט כל יהודי שני שוקל לעזוב את גרמניה. אבל זה עוד יותר מכאיב לי. אנו חייבים לפעול בדחיפות כדי למנוע מצב בו מחשבות אלו יהפכו למציאות מרה. העובדה שיהודים שוב אינם חשים בטוחים בגרמניה היא סיוט וחרפה.

מילים אינן מספיקות. חייהם של עשרות בני אדם בעיר האלה ניצלו רק בזכות דלת עץ. עלינו לעשות יותר כדי להגן על הקהילות והמוסדות היהודיים, לא רק בגרמניה אלא בכל אירופה. למטרה זו, נקציב השנה 500,000 אירו לארגון לביטחון אירופה. אבל צריך לעשות יותר. לפושעים כמו זה שפעל ב-האלה יש קשרים בינלאומיים. הם מוקצנים באינטרנט החוצה גבולות. כל התקפה נקודתית מכוונת נגד החיים היהודיים באירופה בכללם ונגד הערכים והתרבות שלנו. אנטישמיות סותרת את כל מה שאירופה מאמינה בו: סובלנות, חופש וכבוד האדם.

לנו הגרמנים יש אחריות מיוחדת לא רק בגלל ההיסטוריה שלנו, אלא גם משום שבקיץ הקרוב תהיה גרמניה הנשיאה התורנית של האיחוד האירופית, בנובמבר נקבל את נשיאות מועצת אירופה ובקרוב נעמוד לראשונה בראש האיחוד הבינלאומי להנצחת השואה. המאבק באנטישמיות חייב לעמוד בראש סדר היום של שלושת הגופים הללו.

לפני כשנה התחייבו כל מדינות האיחוד האירופי לפתח אסטרטגיות למאבק באנטישמיות. גרמניה חייבת להיות דוגמה למאבק זה. למעט מדי חברות באיחוד יש ממונה לאומי למאבק באנטישמיות, וזה חייב להשתנות. אנחנו צריכים רשת אירופית של ממונים לאומיים מכל המדינות החברות, שיתאמו את המאבק במסגרת תוכנית פעולה אירופית. היא צריכה לכלול צעדים פליליים, יותר הגנה לקהילות היהודיות ופעולות חינוך והשתלבות.

אנחנו יודעים שמילים קשות מובילות לפעולות אלימות. יש לפעול נגד דברי שטנה, ההופכים ליותר ויותר גלויים באינטרנט וברשתות החברתיות. כאשר גרמניה תשמש כנשיאת האיחוד האירופי, היא תעצים את המאבק נגד פשעי שנאה ברשת. יש להפעיל את מלוא עוצמתו של החוק בכל אירופה נגד אלימות רשתית. אנחנו גם פועלים כדי להבטיח שהכחשת השואה תהיה עבירה פלילית בכל מדינות האיחוד. יש לפעול גם במישור הבינלאומי, והשנה נקים כוח משימה בינלאומי למאבק בהכחשת השואה.

שליש מהצעירים באירופה אומרים שהם יודעים מעט או לא כלום על השואה, והשיעור גבוה עוד יותר בקרב צעירים גרמנים. הזכרונות על המיליונים שנרצחו נמצאים בסכנת היעלמות, בין היתר משום שמספר הניצולים הולך ומתמעט. לכן, החינוך לגבי השואה נעשה חשוב במיוחד, באמצעים פיזיים ודיגיטליים כאחד. הנושא מקבל עדיפות בבתי הספר הגרמניים, ונפעל יחד עם שותפינו האירופיים כדי לפתח קווים מנחים לחינוך ומידע על השואה.

מקבלי החלטות חייבים לנקוט בפעולות נמרצות יותר כדי להיאבק באנטישמיות. אבל יש דבר אחד שפעולותינו אינן יכולות לעשות: להחליף את הסולידריות הנוצרת כאשר כל אחד מאיתנו יוצא נגד האנטישמיות – ברחוב, בחצר בית הספר ובאינטרנט. רק בדרך זו נשכנע אנשים כמו מקס פריבורוזקי שגרמניה ואירופה עודן וימשיכו להיות ביתם, שהיהודים הם חלק מהחברה שלנו ושאנחנו מתכוונים לכך כשאנחנו אומרים: לעולם לא עוד!