לראשי
ממשלה מכהנים מומלץ להימנע מעימותים, כי יריביהם יוכלו לתקוף אותם בנקודותיהם החלשות מבלי שכישוריהם של התוקפים הועמדו במבחנים דומים. היריבים הבלתי מנוסים יכולים להתחייב לים של הבטחות ללא הוכחת כישורים למימושם ולהציע דירות חינם לעניים, להכפיל את המיטות בבתי החולים, להגדיל את סל התרופות, לרסק את הטרור, לשפר באופן משמעותי את מערכת החינוך, לחסל את הניה תוך 48 שעות, להוריד באופן משמעותי את מחירי הדירות, למצוא תרופה לסרטן ולהעריך את ממוצע החיים ב-50 שנה. ראשי ממשלה על הנייר יכולים להבטיח הכל ולהקסים אזרחים תמימים ומשועממים הצמאים לגיוון, חידוש ולמהפך ברמת החיים ולכן מבחינות רבות הם בעלי יתרון בעימותים.
לחשוף את החולשות של גנץ
בהתמודדות הספציפית מול גנץ, הוסר איום העימות על ראש הממשלה כיוון שגנץ מתקשה מול שאלות לא צפויות ולוקח לו זמן להחליט מה לענות וסביר להניח שהוא שוב יגמגם במהלך העימות. אפשר להבין אותו. חברי מפלגתו אוחזים בדעות הפוכות ומנוגדות והוא מחויב לרצות את כולם ולהסתיר מהציבור את נטיותיו האישיות שצועקות: "שמאל"!!
העימות לפני הבחירות חשוב במיוחד כי הוא יעמיד את גנץ במצבו הטבעי ללא הטלפרומפטר וללא ההכנות מראש שהתאפשרו לו בחלק מהראיונות המלטפים. עימות זה יאלץ את גנץ להתבטא סוף-סוף באופן ברור ולא להסתפק בתשובות כלליות ולא מחייבות ועל נתניהו להוכיח אותו על תשובות שטחיות ולהראות לציבור מול מי הוא מתמודד. הצלחה בעימות תחזיר לנתניהו את הסיכוי להשלים את המנדטים החסרים להקמת ממשלה ועליו להשקיע בזה וללכת על זה בכל הכוח.
שאלות לגנץ
בזמן שגנץ מהלך בין הטיפות כדי לא להתחייב לשום עמדה וכדי לא להסגיר את דעותיו השמאלניות האמיתיות, חשוב שנתניהו יעמוד מולו וידרוש תשובות. העימות הוא זמן מצוין כדי לשאול את גנץ כיצד יתמודדו חברי מפלגתו האוחזים בדעות ההפוכות לאלו שהוא יציג במהלך העימות, מה גרם להם להתאחד למרות השוני ביניהם ולא רק בעניינים המדיניים?
האם החרמתו (רק לא ביבי) הייתה יותר חשובה מהבעיות הבוערות במדינה והאם המעשים המיוחסים לו (כמו סיקור אוהד ושמפניות) היו כל כך נוראים שהיה שווה לבסס את הקמפיין שלהם בעיקר נגדו ולעצור בגללם את המדינה ולבזבז מיליונים על חקירות ועל בחירות חוזרות ולהעדיף את סילוקו על פני ההשקעה בחינוך, בנכים, בבתי החולים ובמלחמה בפושעים "קצת פחות מסוכנים" ממנו (מנתניהו) שבסך-הכל מפיצים סמים או אונסים ורוצחים? מה יעשו חבריו של גנץ למפלגה לאחר שנתניהו יעוף ותושלם המשימה היחידה שאיחדה את כולם? האם הם יתפצלו? סביר להניח שכן.
לאתגר את גנץ
נתניהו יכול לאתגר את גנץ בכיוונים אחרים נוספים. הוא יכול לדרוש ממנו להתחייב לקידום חוק עוקף בג"ץ שימנע מהרשימה המשותפת להתמודד במערכות הבחירות הבאות (לגבי מערכת הבחירות הנוכחית זה כבר מאוחר). אם גנץ יסרב, הוא יתגלה כתומך טרור ואם לא, הוא "יזכה" לביקורת קשה של רבים משותפיו לגוש ולמפלגה והוא ישרוף סופית את הקשר שלו עם הרשימה המשותפת שבלעדיה הוא לא יהיה ראש ממשלה לעולם.
נתניהו יכול לדרוש עמדות ברורות גם לגבי נושאים אחרים העלולים להביך את גנץ וליצור כבר עכשיו את הקרע בינו לבין חברי מפלגתו וחברי שאר מפלגות גוש השמאל. הוא יכול לדרוש את עמדתו בעניין בקעת הירדן (אם היא לא תסופח בעזרת ליברמן עד למועד העימות) ולהשאיר את גנץ ללא מילים או ללא חלק משמעותי מהחברים המתמודדים בבחירות ביחד איתו.
העימות הוא גם הזמן הטוב ביותר לקבל הבהרות לגבי התנגדותם של גנץ ואשכנזי להקמת הגדר שהצילה אותנו ממסתננים מסוכנים ולגבי תמיכתם של גנץ ולפיד בהסכם הגרעין המסוכן של אובמה וגם בעניין הממד החמישי.
הנחיה ניטרלית של העימות
את העימות יש לבצע באולפן ניטרלי ולאפשר לכל מועמד לבחור את המנחה המועדף עליו (העימות ינוהל על-ידי שני מנחים). למנחים יהיה אסור להתערב בדיון. הם רק יציגו שאלות שנכתבו מראש מבלי שמנחה אחד יידע מראש מה ישאל המנחה השני (כדי למזער הדלפות). אם קיים חשש ששני המנחים ישאלו את אותה שאלה אפשר לדרוש מהם להכין שאלות נוספות ליתר ביטחון.
המנחים יקציבו לכל מועמד זמן שווה כדי להתבטא וכדי להגיב לדברי יריבו היושב ממולו וכדי לשאול אותו שאלות בעצמו. המועמדים יוכלו להתחמק מלענות על השאלות אך למנחים יהיה אסור להתערב. מי שישפוט את המתמודדים יהיה הקהל בבית ולא אף אחד אחר כדי שאיש לא יטען שהשני קיבל יחס מועדף באולפן.
