אבו מאזן חוזר לעצמו

אבו מאזן כתב עבודת דוקטור שערורייתית. ישראל מתעלמת. אוקיי. הוא יותר מיאסר ערפאת פוצץ ב-2000 את ועידת קמפ דייוויד אליה הגיע אהוד ברק עם הצעות פשרניות אמיצות עד כי ביל קלינטון יצא מכליו נגד הפלשתינים.

אבו מאזן קיבל מאהוד אולמרט הצעה נדיבה מאין-כמותה וכבר יותר מעשור לא השיב עליה, ובכלל מדוע לא קיבל אותה אם פניו אכן לפתרון שתי המדינות? הוא מחבל-שלום שכאילו עומד בראש החמאס או הג'יהאד האיסלאמי.

הוא גם שקרן כפי שמוכיח נאומו העכשווי בוועידת הליגה הערבית. אילו קרא את מחקרה של ד"ר רבקה שפק-יסק על נסיבות הגעתם של הערבים המוסלמים לארץ-ישראל (הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד 2019) היה נאלם דום. בוש ונכלם לבוא בטענות.

זו מולדתנו. זו נחלת אבותינו. לנו היא. אני מסכים כי גם להם זכויות יציבות וקבועות בארץ הזאת. יש לה לארץ-ישראל שני שותפים. הניסיון של אבו מאזן להטיל ספק בכך, ובעובדה שהעולים החדשים הם יהודים, מעיד עליו שהוא אינו רוצה בפתרון של שלום.

אצלנו יש אנשים שלגביהם ראוי לשאול, כלשונו של אבנר בן-נר ליריבו יואב בן צרויה: "הלנצח תאכל חרב"? לגבי אבו מאזן כמעט ואין צורך בשאלה. הוא סבור כי רצוי שלנצח תאכל חרב. לפחות כפי שהוא נושא שובל של עמדות ב-2000, 2008, 2020.

[פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]