שלושה ימים בלבד לאחר פרישתה של בריטניה מהאיחוד האירופי, הצדדים כבר החלו להתקוטט השבוע (3.2.20) לקראת המו"מ על הסכם הסחר האמור להסדיר את יחסיהם – הסכם אותו רוצה בוריס ג'ונסון להשיג עד סוף השנה. וזה אומר, מציין ניו-יורק טיימס, שסאגת הברקזיט ממש לא הסתיימה.

הממונה על המו"מ מטעם האיחוד, מישל ברניה, הבהיר, כי בריטניה חייבת לקבל על עצמה למנוע תחרות בלתי הוגנת, אם היא רוצה לזכות לגישה לשוק האירופי בן 450 מיליון הלקוחות ללא מכסים וללא מכסות. ואילו ג'ונסון הגיב באיום לפוצץ את השיחות אם האיחוד ינסה לשמור את בריטניה קרובה מדי לכללים שהוא מכתיב, כתנאי להסכם. הוא גם קרא לשים קץ להיסטריה, כלשונו, סביב כניסת מזון אמריקני לבריטניה – תזכורת שהוא רוצה להשיג הסכם גם עם ארה"ב.

הטיימס מציין, כי אנליסטים ציפו ששני הצדדים יציגו עמדות פתיחה קשוחות, אך אם ההצהרות השבוע מהוות איתות – הרי שהמו"מ יהיה קשה במיוחד, לנוכח העובדה שבריטניה הופכת מבחינת היבשת משותפה למתחרה. ההערכה היא, שלא תהיה התקדמות ממשית במו"מ לפני חודשי הסתיו, דהיינו חודשיים-שלושה בלבד לפני תאריך היעד שהציב ג'ונסון. וכדי להשיג הסכם במועד זה, הנראה אופטימי מדי לרוב המומחים, בריטניה תצטרך לוותר יותר מאשר האיחוד.

ג'ונסון דיבר בפני דיפלומטים ואנשי עסקים בקולג' הצי המלכותי בגריניץ', ונמנע במכוון משימוש במושג "ברקזיט" שכבר נמאס על הכל. אולם הנימה הבלתי-מתפשרת שלו בנושא הסכם הסחר הבליטה את האתגר העתידי שבמו"מ זה. ואילו בבריסל הזהירו פקידים בכירים באיחוד, כי העדר הסכם עלול לגרום לנזקים כבדים משני צידי התעלה ובמיוחד בצד הבריטי שלה – בדומה לאזהרות שהושמעו מפני ברקזיט ללא הסכם.

דרישה מרכזית של האיחוד היא שבריטניה תעניק לאוניות הדיג האירופיות גישה למים הטריטוריאליים שלה. לענף הדיג, מסביר טיימס, יש בעיקר חשיבות סמלית ורגשית מבחינת שני הצדדים. אבל השאלה הקריטית באמת היא המידה בה תמשיך בריטניה לציית לרבים מחוקי האיחוד בנוגע לזכויות עובדים, איכות הסביבה והגבלים עסקיים – מה שיקבע עד כמה התחרות מצידה תיראה הוגנת בעיני האיחוד. אם בריטניה תעניק לעסקים המקומיים הקלות בתחומים אלו, מחיריהם יירדו והם יציבו איום של ממש בפני העסקים האירופיים. הבריטים מצידם טוענים, כי דרישות כאלו לא הוצבו בפני קנדה במסגרת הסכם הסחר החופשי שלה עם האיחוד – אותו הם רואים כמודל להסכם איתם.

ג'ונסון ציין בצדק, כי בהיבטים רבים של תחומים אלו התקינה הבריטית מחמירה מזו האירופית. אולם האיחוד מבקש לעגן בכתב את האסדרה וליצור מנגנון בוררות ליישוב מחלוקות – מה שעלול לחייב את בריטניה לציית לחלק מן הכללים האירופיים, ולכך היא צפויה להתנגד בתוקף. נכון לעכשיו, ג'ונסון מציג עמדה נוקשה: הוא יעדיף יחסים דומים לאלו של אוסטרליה, לה אין הסכם סחר חופשי עם האיחוד.

לנוכח ההיקף העצום של הנושאים בהם יש לדון, בריטניה והאיחוד יקיימו שיחות מקבילות על 12 תחומים האמורים להרכיב את ההסכם הכולל. לכל אחת מ-27 המדינות באיחוד תהיה זכות וטו על ההסכם העתידי, ולא בטוח שהחזית האחידה שלהן עד כה תחזיק מעמד, שכן מדינות שונות יושפעו ממנו בצורה שונה. ההערכה הרווחת היא שבסופו של דבר יושג הסכם, אך הוא יצריך שינויים משמעותיים בהתנהלותו של המגזר העסקי משני עברי התעלה.