המכון הביולוגי בנס ציונה, שפועל כל השנים בחשאי, זכה לחשיפה יוצאת דופן, כשראש הממשלה נתניהו הודיע בישיבת חרום שהחליט להטיל על המכון לייצר חיסון למחלת הקורונה.

עד להצהרתו של ראש הממשלה פותחו חיסונים לנגיפים במכון הלאומי למחלות זיהומיות בארצות הברית. המכון הקציב לחברות התרופות שלושה חודשים ליצירת חיסון לקורונה. אלא שנתניהו מבקש להגיע לפיתוח חיסון "כחול לבן" למגיפה, ולכן הוא הורה להקים מפעל ליצור חיסונים בישראל, שבעזרת תקצוב ראוי ופעולה מהירה, יקדים את העולם במציאת חיסון לנגיף.

החידוש הוא בכך שישראל אמורה להצטרף למדענים עולמיים, בפיתוח תשובה מידית לנגיפים קטלניים. מעניינת לא פחות חשיפתו של המכון הביולוגי שעליו הוטלה המשימה. המכון פועל כל השנים ללא פרסום וללא יחסי ציבור, ומה שמתבצע בין כתליו סודי ואסור בפרסום.

המכון, שנוסד בשנת 1952 כמכון מחקר ממשלתי של חיל-המדע, שודרג במהלך השנים באמצעות בניית מעבדות חדישות, שהן בחזית הקדמה המדעית והטכנולוגית. על המכון ועל פעילותו השגרתית קיים איפול חמור. מה שניתן לומר, שהמכון הביולוגי הוא זה שהיה אחראי בשנת 1959 לפיתוח התרכיב החיסוני למחלת הפוליו. המכון מפתח חיסונים כטיפול מונע, ומתמחה בטיפול במחלות זיהומיות. המכון גם מגלה עניין בתרופות שיכולות לסייע למחלת האלצהיימר. מה שניתן עוד לפרסם הוא שהמכון הביולוגי של ישראל שותף גם בקווי יצור יחד עם משרד הבריאות ביצור התרופה לאבעבועות רוח. חוקרים של המכון היו שותפים לפיתוח אחת מתוך ארבע תרופות המקור לטיפול בתסמונת המוכרת כתסמונת השיגרון, שבה מערכת החיסון תוקפת את בלוטת הרוק ואת בלוטת הדמעות.

נסיונו הרב של המכון הצליח בין השאר להביא לפיתוח חיסון נגד אנתרקס. מתברר כי חוקרי המכון ערכו ניסויי בבני אדם, שזכה לכינוי "עומר 2", במסגרתו הוזרקו עד שבע מנות חיסון ליותר משמונה מאות חיילי צה"ל, זאת מבלי שהביאו לידיעתם של החיילים שהם עלולים להדבק במחלה, ומבלי שהוסברו להם תופעות הלוואי של המחלה הקשה. מאז אותו מקרה לא ערך המכון ניסויים בבני אדם, לאחר שההסתדרות הרפואית העמידה את הנהלת המכון על חומרת המקרה.

רק שמם של ארבעה בעלי תפקידים שהם חברי הנהלת המכון מותרים לפרסום. מנהל המכון הביולוגי הוא אל"ם (מיל') הפרופסור שמואל שפירא. הוא בוגר לימודי רפואה, שהתמחה בהרדמה ובמנהל ציבורי, שירת בחיל-הרפואה בדרגת סגן אלוף וכיום הוא אלוף משנה במילואים. שפירא פרסם חמישה ספרים, ויותר ממאה מאמרים. שניים מספריו עסקו ברפואת טרור, והם התבססו על ידע וניסיון שצבר בצה"ל, ובתפקידים אחרים שמילא בתחום האזרחי.

בראש ההנהלה המדעית עומדים שמואל יצחקי, שהוא ראש שטח מחקר ביולוגיה, סיגלית גורא, ראש שטח מחקר כימיה רפואית, ואיתן הירש ראש שטח מחקר מדעי הסביבה. שמות נוספים של בכירי המכון הביולוגי בנס ציונה שהותרו לפרסום, הם של שלושה עובדים של ההנהלה האדמיניסטרטיבית.

בדומה לקריה למחקר גרעיני, שם הותר לפרסום שמו של גיל דגן, שהוא מנכ"ל הקריה, כמו גם שהוא מחליפו בתפקיד של אלוף (מיל') אודי אדם, כיום מנכ"ל משרד הביטחון, הוחלט להתיר את פרסום שמו של הפרופסור שמואל שפירא, כמי שעומד בראש המכון הביולוגי בנס ציונה.

שמו של המכון הביולוגי עלה כמה פעמים לכותרות שלא בטובתו. באחד המקרים חשף אתר News1 כי בסוף שנת 2006 פתח משרד הביטחון בבדיקה נגד הד"ר אביגדור שפרמן, שהיה בעבר מנהל המכון, וייסד בו את מחלקת הגנטיקה המולקולרית, לאחר שכמה מעובדי המכון התלוננו כי התעורר חשש לניגוד עניינים. העובדים טענו אז שהד"ר שפרמן שימש יועץ מדעי לשתי חברות קנדיות וסיניות, שפיתחו תרופות וחיסונים לאנתרקס ולגז עצבים, בעת שהיה בשנת שבתון בחו"ל.

במקרה אחר נקשר שמו של המכון, כאשר מטוס של חברת אל על התרסק על שני בנייני מגורים באמשטרדם שבהולנד. במטוס היו 189 ליטר של דמייתיל מתילפוספנט, חומר המשמש מרכיב חשוב בהכנת גז העצבים סארין, שיועד למכון הביולוגי בנס ציונה.

סיפור אחר נקשר בשמו של סגן מנהל המכון לשעבר מרקוס קלינברג, שפעל משנות החמישים, במשך 18 שנים, כמרגל מטעם בית המועצות, והסגיר לידיה רבים מסודות המכון.

מי שמכיר את מקצועיותם ואת נחישותם של חוקרי המכון הביולוגי, מעריך שקיימים סיכויים טובים שגם הפעם הם לא יאכזבו. ייתכן, שישראל תהיה הפעם אולי חלוצה גם במציאת תרכיב שישמש לחיסון נגד נגיף הקורונה.

גלעד ארדן הוא תרנגול שמתהדר בנוצותיהם של אחרים. זה לא מפתיע. עשייתו לא מרשימה, עד שהוא נאלץ כנראה לזקוף לעצמו קרדיט של אחרים.

השבוע פורסם שארדן ערך סבב מינויים במשטרת ישראל, והעלה קצינים בכירים בדרגה. אלא שאת המינויים לא ביצע בפועל ארדן, שהזדרז לקחת את הקרדיט לעצמו. על המינויים אחראי מ"מ המפכ"ל ניצב מוטי כהן, והם אינם מתפקידו או מסמכותו של השר לביטחון פנים.

אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. אם שר שמופקד על המשטרה נוטל לעצמו קרדיט לא לו, מה הוא יוכל לומר לדרג הפיקודי של המשטרה שיאדיר את שמו שלא לצורך, ויקח לעצמו קרדיט על דברים שלא עשה.

הגיוני, שממלא-מקום המפכ"ל הביא לשר את רשימת המינויים לפני שהיא הוצגה לציבור. אם ארדן כפה על כהן לבצע מינויים שאינם על דעתו של כהן, לא נוכל כנראה לדעת לעולם. ניצב כהן חולם להיות מפכ"ל, ואין לו סיבה להגיע לעימותים מיותרים עם השר הממונה עליו.

צריך לקוות שמערכת הבחירות הקרובה, ללא כל קשר למי שירכיב את הממשלה הבאה, תשחרר אותנו מארדן, שבהתנהלותו מעוררת הגיחוך הוכיח שהוא לא רק רכיכה חסרת חוט שידרה, אלא שהוא לא בשל ולא ראוי להיות מופקד על דרג פיקודי. כדי להאדיר את שמו הוא מאפשר כנראה למקורביו להשתמש במונחים לא נכונים שאמצעי התקשורת לא טורחים לבדוק. לו היו עורכים בדיקה קטנה, הם היו מגלים שלשר לביטחון הפנים אין סמכות לבצע מינויים במשטרה. כל תפקידו מתמצה בחתימה על מינויים שמציע לו המפכ"ל, ובמקרה זה מ"מ מקום המפכ"ל מוטי כהן. כך שהאמירה שהשר גלעד ארדן מינה את הקצינים הבכירים היא חסרת שחר.

מה שנשאר לקוות הוא שהקצינים הבכירים שזכו בקידום בתפקיד עברו קודם להעלאתם בדרגה במכון הפוליגרף, כפי שמחייבים נהלי המשטרה, ושהפעם לא היו עיגולי פינות.

לח"כ יאיר לפיד יש בן דוד? תלוי את מי שואלים. אם אתם בטוחים ששמעתם הכל וראיתם הכל, אז לא שמעתם על הסיפור של צביקה שחר, שטוען שהוא הבן דוד של יאיר לפיד. אלא שלפיד טוען: להד"ם, אין לי בני דודים, ושחר לא בן דוד שלי.

מה שקורה במערכת הבחירות הזאת חוצה כנראה את כל הגבולות, והסיפור על בן הדוד של יאיר לפיד, היא דוגמה לכך. בימים האחרונים זכו הגולשים בפייסבוק, להכיר את צביקה שחר, "בן דוד" שמעיד על עצמו שהוא מהנדס בניין, קצין מילואים בצה"ל, ואב לארבעה ילדים, שכל משפחתו מצביעה עבור נתניהו. העדות הזאת מתועדת בסרטון שרץ בפייסבוק שבו הוא מסביר למה אסור להצביע עבור לפיד.

לטענתו של שחר, לא הוא ולא בני משפחתו תומכים ביאיר לפיד, וחושבים שלפיד אינו ראוי להיות בתפקיד ציבורי. לדעתו של שחר, ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא המנהיג הטוב ביותר עבור העם היהודי מזה שלושת אלפים שנה, משום ש"אף מנהיג לא הביא אותנו למקום שמונה בעולם".

ומה אומר ח"כ יאיר לפיד על הדברים הקשים שמשמיע מי שטוען שהוא בן דודו? לפיד הסתפק בהבהרה בדף הפייסבוק שלו שבו כתב: "תסתכלו על האיש בסרטון הזה, קוראים לו צביקה. הוא עלה בעמוד פייסבוק של ביביסטים וקיבל אלפי שיתופים. מופיע בו בן אדם שטוען שהוא בן דוד שלי, ולמרות זאת הוא וכל המשפחה שלו מצביעים רק ביבי. אחר כך הוא ממשיך לטנף עלי בחיוך מדושן עונג. האיש הזה הוא שקרן. הוא לא בן דוד שלי, מעודי לא פגשתי אותו. אין לי בכלל בני דודים. אין לי אפילו דודים. לשני ההורים שלי אין אחים ואחיות. מדובר במערכת שלא מפסיקה להפיץ שקרים והכפשות על שלושה רמטכ"לים של צה"ל, על שלטון החוק ואחדות ישראל. הכי נורא, שמרוב שקרים אנחנו מפסיקים להאמין גם לאנשים ישרים. אז צביקה, אם רצית שידברו עליך - הצלחת. אולי אפילו מישהו יעשה עליך אייטם באיזו תוכנית. האיש הוא לא בן דוד שלי. כמה עצוב".

ללפיד אין לא דודים ולא בני דודים. אבל זה בכלל לא חשוב. שקר שחוזרים עליו אין ספור פעמים עלול להיתפס כאמת, ובעידן שבכל דף פייסבוק עושים שיתופים, בדותא מתפשטת כאש בשדה קוצים.

אני משוכנע שיותר גולשים צפו ב"בן הדוד" של לפיד מאשר אלה שצפו בדברי ההבהרה של לפיד, שאין לו דודים וממילא גם לא בני דודים.

אנחנו מדינה מטורפת שבה בדותא הופכת לשמועה, ושמועה הופכת לעובדה, כשהכל לא יותר מבדותא.

משה כחלון לא סבל לרגע. ההפך, הוא נהנה מאוד מתפקיד שר האוצר, אבל נראה שההנאה האמיתית שלו הייתה כחבר הוועדה לבחירת שופטים שם הוא זכה בהנאה של ממש. האתר "המקום הכי חם בגהינום" וערוץ 13 חשפו חילופי מסרונים בין שר האוצר כחלון לבין השופטת אתי כריף שמואשמת בפרשה שהוכתרה בכותרת מין תמורת מינויים. מתברר שהשופטת כריף אימצה אל חיקה לא רק את עו"ד אפי נוה, שהיה ראש לשכת עורכי הדין, אלא גם את כחלון.

אני מודה בצער, מעולם לא חיזרה אחרי שופטת. אני משוכנע יותר ויותר שיש בחיזור של שופטות או של מעומדות לשיפוט קסם מיוחד. רק שופטת בעלת ידע משפטי, כושר כתיבה וניסוח מופלאים כמו אלה שיש לכריף, יכולה להציע לשר, שהוא חבר הוועדה לבחירת שופטים, שאמור לבחור בה, לא לוותר על הליך משפטי חשוב שהוא "הרמת נטל הראיה", ולהגיע לפגוש אותה. כדי להבין במה דברים אמורים, די שתקראו את חילופי המסרונים בין כריף לכחלון.

וכך כותבת השופטת לשר: "היי. חשבתי לעצמי אם מזדמן לך ומתאפשר לעבור בסביבה בדרכך לחגיגות המימונה...אפשר להרים את נטל הראיה ולו לקצת". קיבלתם הצעה כזאת אי-פעם בחיים? איזה חיזור משפטי מבריק מצדה של השופטת כריף, שלא מבזבזת רגע פנוי, וגם ערב המימונה היא מוכנה להרמת נטל משפטי - ועוד עם שר האוצר.

כחלון, שטען באוזני חוקרי המשטרה שאין לו הבנה במשפטים, קלט מיד את המסר והשיב לה: "זה רעיון מעולה, אבל לצערי לא יתאפשר". אלא שהשופטת כריף סברה שכשיש הזדמנות לא מחמיצים אותה, והיא הזדרזה להשיב לו: "חבל... אני לבד הערב וממש רציתי להרים את נטל הראיה".

מתמלילי השיחות שהגיעו לידי המשטרה מסתבר, ששר האוצר כחלון והשופטת כריף, אימצו לעצמם עיסוק משפטי יוצא דופן, שכרוך ב"הרמת נטל הראיה". גם אם לא מדובר בעיסוק משפטי טהור, מדובר בסוגיות משפטיות שבהן מגלה כנראה השופטת כריף עניין מיוחד.

בתחילת חודש אפריל 2018 חשה השופטת כריף געגועים עזים לשר כחלון, וחמישה ימים לאחר מכן כשהיא בדרכה לעתלית היא מסמסת לו שוב "בדרך לפילאטיס בעתלית, רוצה עד מאוד, להרים את נטל הראיה".

אין ספק, לשופטת כריף מגיעים כל השבחים. אני לא משוכנע שאתם הייתם עוסקים לאחר יום עבודה עמוס בסוגיות משפטיות, ומביאים את העבודה הביתה, בעיקר לא כזאת שמצריכה מאמץ לא פשוט כמו "להרים את נטל הראיה".

ב-19.5.2019 מרים כחלון לא רק את נטל הראיה אלא גם את הכפפה, ושולח לכריף את ההודעה הבאה: "שבת שלום לשופטת הכי...". השופטת כריף שמאוכזבת כנראה מכך שהשר כחלון לא מתלהב מלעסוק בסוגיות משפטיות בקצב שהיא הייתה רוצה, משיבה במסרון משלה: "אתה בטח כבר לא זוכר איזו הכי אני בכלל... ממתינה בסבלנות להזכיר לך...".

בחודש פברואר 2017, אחרי ששר האוצר כחלון כותב לשופטת כריף כי ינסה לתאם איתה מפגש נוסף, שנועד כנראה להרמת נטל הראיות, כותבת לו השופטת: "מחר באופן יחסי ערב פנוי... ועוד דבר חשוב לא פחות... תודה על האמון שנתת בי מלכתחילה. אין ספק שלא אאכזב אותך בשום מובן אפשרי. נשיקות ולילה טוב אוהבתתותך".

בחודש מאי 2017 כותב שר האוצר כחלון לכריף: "בוקר טוב לשופטת הכי..." וכריף משיבה לו: "אתה בטח כבר לא זוכר איזו הכי אני בכלל...ממתינה בסבלנות כדי להזכיר לך...".

ב-9 באפריל 2019 חשה השופטת כריף ריקנות. זה קורה לאחר שהשניים נפגשו שבוע קודם לכן במלון דן, לצורך הרמת נטל הראיה. כרייף חשה שהיא אינה עוסקת מספיק בתחום המשפטי, ולכן היא מזדרזת לשלוח דוא"ל נוסף לשר כחלון, שבו היא כותבת לו: "אני בדרך לפילאטיס בעתלית. רוצה כבר להרים את נטל הראיה?"

מהתכתובות ומפגישות שנערכו בין השר החבר בוועדה למינוי שופטים לבין המועמדת לשיפוט עולה, כי השניים התאמנו בסוגיות משפטיות לפני כינוס הוועדה לבחירת שופטים. אין חולק שהשניים הגיעו מוכנים לישיבת הוועדה, ולכן אין להתפלא שעו"ד אתי כריף הפכה לאחר הישיבה לכבוד השופטת אתי כריף.

חינכו אותנו לשקדנות וליצירתיות, אבל אין כנראה גבול. שופטת בישראל ושר אוצר שתשמישי מיטה עניינו אותו כנראה יותר ממה שעניין אותו העיסוק בכלכלת ישראל, הצליחו להוכיח לכולם שבשם החוק - אפשר להגיע רחוק.

אלירז שדה הוא ירקן ומשורר. הוא היה הכוכב התוכנית "האח הגדול", משם בא עיקר פרסומו, ויש לו מעלה נוספת - אחת ממלכות היופי לשעבר, אילנית לוי, אימצה אותו כבעלה. בנוסף לכל כישוריו, בחר בו הליכוד להגיש בעבר את "מהדורת החדשות", ששודרה ברשת האינטרנט שהעלה הליכוד בבחירות לכנסת ה-21.

במסגרת השידורים, שזכו לצפייה אפסית, התגלה כבר אז שדה כמי שהלשון שלו מקדימה את המחשבה, כאשר ייצר ראיון מפוברק עם העיתונאי אמנון אברמוביץ', נכה צה"ל, שנפצע קשה ביומה הרביעי של מלחמת יום הכיפורים וזכה בצל"ש הרמטכ"ל. המנחה המחונן שדה בחר להציג שאלה לאברמוביץ'. בראיון מפוברק הוא שאל: "אני נראה טוב?", והזדרז להשיב "אני נראה טיל".

כבר אז ניתן היה להבחין ששדה הוא אינטלקטואל חבוי, שזו רק שאלה של זמן עד שהוא יוכיח לכולם שהוא החכם שבירקנים והגדול במשוררים. ההזדמנות לא איחרה לבוא. בתוכנית האחרונה "אופירה וברקוביץ", שם נחשפים שועי עולם בגדולתם, דפק שדה מופע אימים, והוכיח לכולם כמה רעש הוא יודע לעשות.

כמה דקות לפני ששדה יצא מהאולפן, הוא שיחרר בהפתעה שאלה שהוכיחה שחוכמה היא לא תכונה שהוא יכול להתהדר בה. הוא פנה לברקוביץ ושאל אותו: "היית נותן לגנץ לנהל את חברת הקורקינטים שלך?". לי אין ספק, שמדובר בשאלה שהושקעה בה מחשבה רבה. אפילו ברקוביץ היה מופתע מהשאלה שאצורים בה גם ידע וגם השכלה כללית רחבה והשיב לו במילים "עד כאן".

ייתכן, שכמה מהירקנים שבחברתם מבלה אלירז ביום עבודתו, נוטים לחשוב בדרך דומה. זכיתי להכיר לשמחתי ירקנים משוק הכרמל ומשוק התקווה, שלא היו מעזים לשאול את מה ששאל אלירז שדה. הם קוראים מדי פעם ספרים ועיתונים, ונחשפו לקורות חייו של בני גנץ, מה שמבטיח שאמירה כזאת לא הייתה יוצאת מפיהם לעולם.

ומילה לאלירז שדה: אם באת בשליחות לאולפן, מותר שגם לך יהיה שיקול דעת בסיסי. אתה לא חייב להיות תוכי, וגם לא לדקלם דף מסרים. הדבר החשוב ביותר כדאי שתעשה כל מאמץ לא להצטייר כשוטה.

הוכחת שבמשימה הזאת לא הצלחת לעמוד.