פוליטיקאים בגלימות
משהו לא טוב פוקד את מערכת המשפט, כמו גם את הזרועות ואת המוסדות האחרים של מערכת אכיפת החוק. מדובר בשיכרון כוח ("המהפכה השיפוטית"), בחדירה לתחומי פעילותן ואחריותן של הרשויות האחרות (המחוקקת, המבצעת) במשטר הדמוקרטי, עד כדי ערעור הבלמים והאיזונים החיוניים, ולא פחות חמור - בפוליטיזציה מסוכנת.
ועדת הבחירות המרכזית פסלה את מועמדותה של תומכת המחבלים היבא יזבק ושללה את התמודדותה בבחירות, במסגרת הרשימה המשותפת. כצפוי מראש, הח"כים היחידים שהתייצבו לשמאלה של תומכת המחבלים היו נציגי השמאל הקיצוני: הרשימה המשותפת ומרצ (מקומה הנכון של האחרונה הוא בתוך הרשימה המשותפת, ולא ברור כיצד
בני גנץ שוקל את הכללתה בתוך הקואליציה שברצונו להקים).
ועדת הבחירות המרכזית היא גוף פוליטי, ששיקוליו פוליטיים, ועל כן הועבר הנושא לגוף שיפוטי - בג"ץ - ששיקוליו כביכול אינם פוליטיים. וראו זה פלא, הצבעת הרוב בגוף הלא פוליטי - בג"ץ - עלתה בקנה אחד עם הצבעת המיעוט בגוף הפוליטי - ועדת הבחירות המרכזית. במלים אחרות, הצבעת הרוב בגוף הלא פוליטי התלכדה עם הצבעת המיעוט הקיצוני ביותר בפוליטיקה הישראלית, הרשימה המשותפת ומרצ. נראה שבשני הגופים ההצבעה היא פוליטית. התוצאה: בג"ץ שוחק במו ידיו את האמון החיוני של הציבור בו, ואמון זה יורד במהירות לרמת האמון בפוליטיקאים. אין סכנה ל-בג"ץ זולת מ-בג"ץ עצמו.
הוועדה למינוי שופטים כוללת תשעה אנשים: שלושה שופטים, שני עורכי דין, שני שרים, שני חברי כנסת שאינם שרים. במשך שנים רבות איפשר הרכב הרוב בוועדה, הכולל 5 משפטנים מתוך 9 חברים, לשלוט במינוי שופטים בכלל ובמינויים לבית המשפט העליון בפרט. התוצאה: שכפול ושיבוט של שופטי בית המשפט העליון. נכון אם כך לומר שבוועדה למינוי שופטים חברים 9 פוליטיקאים, ש-3 מהם שופטים. מלאכת הקודש של שרת המשפטים לשעבר,
איילת שקד, התחילה לשנות לטובה את המנגנון הזה, וחייבת להימשך.
כאמור לעיל, שיכרון הכוח של הרשות השופטת ("המהפכה השיפוטית") מתבטא בחדירה לתחומי פעילותן ואחריותן של הרשויות האחרות (המחוקקת, המבצעת) במשטר הדמוקרטי, עד כדי ערעור הבלמים והאיזונים ההכרחיים. מצב זה הופך לחיונית את
פסקת ההתגברות, שתשאיר את הכוח לקביעת חוקים בידי האזרחים באמצעות נציגיהם, הרשות המחוקקת. כאשר זה המצב, חמורה ההתנגדות לתיקון המתבקש, התנגדות הבאה מצד... הרשות השופטת ומפלגות השמאל.
השנה האחרונה התאפיינה בריבוי מערכות בחירות, בחקירות ראש ה
ממשלה ובהליכים המשפטיים שבאו בעקבותיהן. התוצאה המסוכנת של ההתערבבות שנוצרה בין התהליכים ו
לוחות הזמנים הפוליטיים והמשפטיים היא עירוב הרשות השופטת וגופי אכיפת החוק ביחסי הכוחות הפוליטיים, עד כדי השלכות על סיכויי המועמדים בבחירות, על תוצאות הבחירות ואולי אף על זהותו של ראש הממשלה בעקבותיהן.
לוח הזמנים המשפטי נקבע על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. נכון היה עושה אם היה מפריד עד כמה שאפשר בין לוחות הזמנים הנ"ל, שמא ייראה בציבור כחלק ממחנה "רק לא נתניהו", מחנה שנוצר לפני החקירות ואינו קשור אליהן. משלא עשה כן, הצטרף גם היועמ"ש ללובשי הגלימות שנתפשים כמעורבים פוליטית, וחבל.
