יש אנשים עם לב אדם <br>

בחודש דצמבר 2014 אושפזתי לחודש שלם בבית החולים הדסה. בשל סיבוך מסוים, התארכה השהות בבית החולים. באותה תקופה הייתי אז יושב-ראש אגודת הסופרים העברים.

יוסי גמזו צלצל מדי פעם, התעניין בשלומי, כתב לבלפור שוב ושוב. הוא הוטרד מן העובדה שהאשפוז מתמשך, שאיני חוזר לשגרה, איני שב לתפקידי כיושב-ראש האגודה. יוסי גמזו היה רגשן ואוהב אדם, הוא ישב וכתב שיר שלם, שיר שיועד לי אישית. את השיר שלו שלח גמזו אישית לבלפור, כדי שיעביר לי למיטתי בבית החולים. לא רק זאת, הוא טרח והפיץ את השיר לחברים.

השיר שכתב לי מיוחד מאד, שיר מלבב ומרגש. מי שקורא את השיר חש את החרדה שלו, את הדאגה הכנה - במילים שכתב הוא פונה אליי, מבקש ממני להחלים למעני, למען משפחתי, ולמען חבריי הסופרים.

אכן המילים עשו את שלהן, ותפילתו קידמה את ההחלמה. את זכרו אל יוסי גמזו ננצור כולנו בלבנו, שירתו תישאר לעד בפנתיאון השירה העברית. יהיה זכרו ברוך.

הרצל, תחלים/יוסי גמזו

הֶרְצֶל, תַּחְלִים לָנוּ טוֹב וּמַהֵר

כִּי מִלְּבַד בַּת-זוּגְךָ וִילָדֶיךָ

וִידִידִים שֶלִּבָּם הַדּוֹאֵג לְךָ עֵר

כָּאן רַבִּים מְצַפִּים לְךְ, אֶחָא.

כִּי אֲנַחְנוּ נוֹרָא אֵגוֹאִיסְטִים, אָחִי,

וּשְלוֹמְךָ הוּא שְלוֹמֵנוּ שֶלָּנוּ

וְרוֹצִים שֶתַּבְרִיא וּבַדֶרֶג הֲכִי

מְאֻשָּש וְרָצוּי לְכֻלָּנוּ.

וֶהֱיוֹת שֶהַזְּמַן כְּלָל אֵינֶנּוּ קוֹפֵא

עַל עָמְדוֹ בְּשוּבָה וּבְנַחַת

שְמַע בְּלֵב צַיְתָּנִי לְמִצְווֹת הָרוֹפֵא

וְהָיְתָה בְּרִיאוּתְךָ רַק מֻרְוַחַת.

וּבִכְדֵי שֶשּוּם חֹלִי שוּב לֹא יַטְרִידְךָ

וּבְךָ לֹא יוּכַל כָּאן לִפְגֹּעַ

אַל תַּחְסֹךְ מִגּוּפְךָ הַרְפָּיָה וּמְנוּחָה

יַעַן אֵין הַחְלָמָה בְּלִי מַרְגֹּעַ.

וְהָיָה אִם תַּקְפִּיד לִנְהֹג תַּחַת רָשְמוֹ

שֶל יִעוּץ זֶה, רַק אֹשֶר תֵּדַע,

אֵיךְ אָמַר כְּבָר הָאִיש שֶנִּקְרֵאתָ בִּשְמוֹ:

"אִם תִּרְצוּ – זוֹ אֵינָה אַגָּדָה"...