|
|
[צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
מגפת הקורונה עדיין לא מראה סימנים של החלשות ובלא מעט מקומות בעולם שוברים כעת את הראש בכל הקשור להמשך אספקת סחורה חילופית, שכן בלעדיה לא תתאפשר הפעילות המסחרית בעולם.
לא אחת דובר על התלות של המערב במזרח ובעיקר בסין, אולם תמיד הנחו שיקולי הטווח הקצר ושיקולי הרווח המיידי, את מקבלי ההחלטות בגופים העסקיים. מנגד, דווקא הממשלות והאחראים על סחר החוץ, דרשו איזון כזה או אחר בין היקפי היבוא והיצוא ברמת מדינה, דבר שגרר לא אחת למתיחות ולמלחמות סחר בין המדינות ובעיקר בין ארצות הברית לבין סין.
בדיוני הסחר בין המדינות, עלו בעיקר נתוני הפער במאזן התשלומים והיקף קניות הגומלין, אך נושא העתקת מקום הייצור ו/או ייצור מקביל נראה שלא תפס מקום מרכזי.
ניקח לדוגמה את חברת אפל, אשר מרכיבה את מוצריה בסין, האם היא צפתה מראש השבתה מוחלטת של הייצור בסין? האם היא בנתה חלופה לסין בצורת מפעלים זהים לחלוטין גם בארצות הברית ו/או במקסיקו? האם בחלק מתנאי הסחר בין המדינות נשקלה האפשרות של ייצור מקביל גם במדינת היעד (המדינה המייבאת)?
התלות הכל-כך מהותית של המערב ובעיקר ארצות הברית בסחורה סינית, חסם לא אחת חלופות יצור אחרות, דבר אשר הלך והעמיק את התלות, בשל סגירת מפעלים חילופיים בארצות שאינן במזרח.
עסקים רבים נבנו על בסיס הייצור בסין וחלקם כעת עומד מול שוקת שבורה, דבר המחייב את בעליהם לחפש מקורות ייצור חילופיים בעיקר בטורקיה, מצרים, ירדן, בולגריה או בבנגלדש.
האם העולם העסקי יפנים את המציאות החדשה, אשר מאותת לו לא להישען על מקור ייצור גאוגרפי אחד? האם יצרנים רציניים ישקלו לפצל את הייצור למספר אתרים גאוגרפיים בשגרה ולא רק בעת מצוקה גם במחיר של תוספת עלות? האם מגפת הקורונה תשאיר אחריה חותם מהותי ביצירת שיווי משקל עסקי חדש ואחר?
