ספי רבלין, מפלס הכינרת וימים של התפכחות

בימים האחרונים מתפרסמים שוב ושוב עידכונים על עליית מפלס הכנרת ולא יכולתי שלא להיזכר בספי ריבלין ז"ל שעלה לבמה בכנס הליכוד של שנת 92 ואמר: "באיזו ממשלה חוץ מממשלת הליכוד מפלס הכינרת עלה ככה"?

באותם הימים עוד הייתי שייך למחנה השמאל כי הייתי תמים ובאמת רציתי שלום מהמניעים הכי טהורים והכי מוסריים שיש. כאב לי שאצל אנשי הימין אין רגישות לסבל ולצרכים של עם אחר. כאב לי להיות שייך לצד הרע, הכובש.

הייתי נער צעיר. הכרתי את המציאות רק ממסך הטלוויזיה, והתקשורת כבר אז לא הייתה מאוזנת. לא היה אז אינטרנט ואם כן, הוא לא היה נגיש כמו היום לכולם. גם לא היה ריבוי ערוצים בטלוויזיה ולא היו רשתות חברתיות.

האינתיפאדה השנייה שהחלה באופן הזוי ומפתיע דווקא לאחר שאהוד ברק הציע לערפאת פשרה היסטורית יוצאת דופן, הכוללת ויתורים במזרח ירושלים פקחה את עיניי. ידעתי שאם היינו במקום הערבים היינו מקבלים את ההצעה הנדיבה של ברק או לכל הפחות היינו מנסים לשפר אותה מבלי לשבור את הכלים בצורה אלימה.

עד אותם הימים למדתי מראשי השמאל לסנגר על האויב. טענתי ששלום עושים עם אויבים, שאי-אפשר לצפות שהם יאהבו אותנו ברגע אחד לאחר כל השנים שכבשנו אותם. טענתי שגם אצלם יש אופוזיציה ושצריך לחזק את אלו ששואפים לשלום בשני הצדדים. טענתי שהפסקת השלום בגלל הפיגועים זה פרס לטרור ושערפאת נאלץ לדבר לפעמים נגדנו כדי לעמוד בלחצים המופעלים עליו אחרת הוא יסיים כמו סאדאת.

טענתי שאין מצב שאחרי שתהיה להם מדינה הם יתקפו אותנו כי הם יותר חלשים ותמיד נוכל לתקוף אותם חזרה ולנצח תוך זמן קצר ולקחת מהם את כל מה שהם קיבלו וטענתי שהשלום הוא אינטרס שלהם יותר מאשר שלנו ולכן אין ספק שאחרי שיהיה להם טוב, הם ישמרו עליו.

מעט על החזרה בתשובה

עד לאינתיפאדה השנייה הייתי בטוח שכל בני האדם הם אותו הדבר ולא חשבתי שיש הבדל בין יהודי לגוי. ההפך, הייתי בטוח שמי שחושב אחרת הוא גזעני וחשוך. האינתיפאדה השנייה הייתה גם חלק מתהליך שגרם לי לחזור בתשובה. הבנתי שהאויב מתנהג בניגוד להיגיון הבסיסי שהיה מנחה אותנו לו היינו במקומו ולכן התחלתי להבין שאנחנו חיה אחרת בגוף דומה לשלהם ושיהודי וערבי זה לא אותו דבר במהות הכללית (ודאי שישנם יוצאי דופן רבים וגם קולות לשלום אמיתי בעולם הערבי אך התפיסה לגבי ההבדלים בייננו החלה לחלחל אלי לא רק בהקשר לסכסוך על שטחי האדמה).

מדובר היה בתהליך. לא שיניתי ביום אחד את תפיסת עולמי ואירועי האינתיפאדה השנייה היו רק חלק מהתהליך לצד המון דברים אחרים שחוויתי והפנמתי באותה התקופה. בתהליך זה התחדד לי עד כמה איננו יכולים לברוח מאנטישמיות ולא משנה מה נעשה ועד כמה נשתדל לרצות ולהיות בסדר וגם התנגנו לי שוב ושוב המילים מתוך ההגדה: "אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם". היו אלה רגעי התעלות רוחנית. הרגשתי פתאום חלק מהיסטוריה ארוכה שעברה על עמנו.

מסתבר שהנטייה לתקוף כל מה שמגיע מימין הייתה טבועה בשמאל עוד לפני ממשלת אוסלו של רבין. ספי ריבלין התבדח בדבריו לגבי מפלס הכנרת אך עמיר פרץ (פוליטיקאי ותיק שהיה פעיל גם באותה התקופה) יצא לתקשורת וטען שריבלין חוצפן כי הוא מייחס לליכוד את ההישג. מסתבר שגם בחוש ההומור פרץ אינו מצטיין.