חברת מק'קאלצ'י, אחד המו"לים הגדולים של עיתונים בארה"ב, מבקשת מבית המשפט (יום ה', 13.2.20) להקפיא את ההליכים נגדה. על-פי הבקשה, החברה – שהוקמה לפני 167 שנים – תמשיך לפעול ולהוציא לאור את 30 עיתוניה, תוך מחיקה של 60% מחובותיה המסתכמים ב-700 מיליון דולר. השליטה בחברה תעבור מידי החברה שהקימה אותה לידי קרן הגידור צ'טאם אסטס מנג'מנט, הנושה הגדולה ביותר שלה.
וושינגטון פוסט מציין, כי 20% מהעיתונים בארה"ב נסגרו מאז 2004 וכי המגזר איבד 47% מ-71,000 המשרות שהיו בו בשנת 2008. מק'קאלצ'י היא המו"ל של מיאמי הרלד (העיתון שחשף את פרשת
ג'פרי אפשטיין), קנזס סיטי סטאר ועיתונים מקומיים נוספים. החברה שקועה בחובות מאז רכשה בשנת 2006 ב-4.5 מיליארד דולר את נייט-ריידר, מתחרה גדולה בהרבה. המיזוג בא במקביל לזינוק העצום של העיתונות האינטרנטית, והחברה המאוחדת לא הצליחה להסתגל לשינוי בשוק.
כאשר רכשה מק'קאלצ'י את נייט-ריידר, שהייתה בין היתר הבעלים של מיאמי הרלד ושרלוט אובזרבר, היא קיוותה להוסיף יוקרה לתפוצתה. 32 מעיתוניה של רשת זו זכו ב-84 פרסי פוליצר והיא נודעה בעיתונות החוקרת שלה – אך התמודדה עם ירידה בתפוצה למרות שנותרה רווחית. נייט-ריידר הייתה גדולה כפליים מאשר מק'קאלצ'י, אשר בדיעבד ברור שניסתה לבלוע הרבה יותר מכפי יכולתה. היא גם נכשלה בניצול ההזדמנויות בתחום העיתונות הדיגיטלית.
מק'קאלצ'י דווקא התמודדה טוב יותר מאשר רוב מתחריה עם הסערות שפקדו את הענף בתחילת המאה הנוכחית. בשנת 2004 היא רשמה 20 שנים רצופות של גידול בתפוצה, והמניה שלה רשמה במשך עשור רצוף את שיעור העלייה הגבוה ביותר בענף. אולם החברה לא הצליחה לעמוד מול השינוי הענק שגרמו האינטרנט בכלל וכניסת גוגל ופייסבוק בפרט. ב-225 ממחוזות ארה"ב אין כיום אף עיתון, וב-1,520 מחוזות – כמחצית מכלל המחוזות במדינה – יש עיתון אחד בלבד. מבין 7,200 העיתונים בארה"ב, 1,000 הם "עיתוני רפאים" – כאלו המייצרים מעט מאוד תוכן מקורי, אם בכלל.
רוב הציבור האמריקני אינו מודע למצב העגום של העיתונות בארצו. סקר שנערך בשנת 2018 העלה, כי 71% מהאמריקנים סבורים שהעיתונים המקומיים שלהם מצליחים מבחינה כספית, אבל רק 14% שילמו במישרין תמורת מקור חדשות מקומי – למרות שהמנויים חיוניים להישרדותם של עיתונים אלו.
מומחים אומרים, כי העדר בסיס הכנסות בדמות מנויים, מונע מן העיתונים המקומיים לבצע את עבודתם הבסיסית: לסקר את השלטון המקומי, בתי הספר ורשויות האכיפה. למותר לציין, כי במצב כזה אין סיכוי לממן עיתונות חוקרת. מי שסובל מכך הוא הציבור.
במקביל, קרנות גידור מצאו הזדמנות עסקית ברכישת עיתונים כושלים ועריכת פיטורים נרחבים כדי למקסם את רווחיהן, תוך ניצול הנכס המשמעותי ביותר שלהם – הנדל"ן בו הם שוכנים. קרן אלדן קפיטל שולטת כיום ברשת העיתונים השנייה בגודלה בארה"ב, דיגיטל פירסט מדיה, וקיצצה 1,000 משרות ב-100 העיתונים שברשת. בשנת 2018 חשפה אלדן, כי בבעלותה שורה של חברות נדל"ן, העוסקות בניצול נכסי המקרקעין של העיתונים – הן אלו המשרתים את המערכות והן אלו שבהן נמצאים בתי הדפוס.
מלכ"רים כמו קרן נייט פועלים במרץ רב בניסיון לסייע לעיתונים מקומיים. הקרן הודיעה לאחרונה, כי היא תכפיל את השקעותיה בעיתונים כאלו, והתחייבה להשקיע בחמש השנים הקרובות 300 מיליון דולר בעיתונות חוקרת. אולם מסביר הפוסט, מאמצים אלו מתנפצים אל מול התעקשותן של קרנות הגידור לקצץ בהוצאות ובמיוחד בצד המערכתי.
