רק מי שנחת זה עתה מן המאדים - ואני לא מכיר הרבה אנשים כאלה - או תמים להכעיס מאמין, מן הסתם, שפרסום שמות השופטים שאמורים לדון במשפטו של ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו בעת הזאת, הוא לגמרי מקרי. גם אינני זוכר מקרה שבו נשיא של בית משפט לא מינה את עצמו להיות חלק מצוות השופטים במשפט כה מרכזי בחיינו.
אינני מאשים, חלילה, את נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, בוגר ישיבה תיכונית, במניעים פוליטיים, אבל נדמה לי ש
אהרון פרקש היה צריך להבין שיש משמעות פוליטית עצומה לפרסום השמות כשבועיים לפני הבחירות - ושיהיו לא מעט גורמים אינטרסנטיים שיעשו שימוש לרעה בפרסום הזה.
הנשיא פרקש בוודאי איננו אדם שמנותק מן המציאות. הוא קורא עיתונים, ללא ספק, ואני מניח שהוא גם קיבל הודעה לבוחר. מה שבוודאי מעיד על-כך שהוא ידע שיום הקלפי בפתח. ואם בכל זאת הוא נהג כפי שהוא נהג, אז מותר לכל אדם הגון להתרעם על התמימות- לכאורה שבמעשה.
מעמדה של מערכת המשפט לא היה נפגע במאומה, לעניות דעתי, אם פרקש היה ממתין שבועיים-שלושה עד לפרסום שמות השופטים. אלא אם כן מישהו לחש על אזנו דבר או שניים. אינני מאמין שזה מה שקרה - למרות שתורת הקונספירציה מאוד אהובה עלי - אולם אין להוציא גם אפשרות זאת מכלל חשבון. יש מספיק גורמים במערכת הפוליטית שמוכנים לעשות הרבה מאוד כדי לראות בפתיחת המשפט הזה או בהחזרת השיח הציבורי לכיוון הזה. אינני מוציא מכלל אפשרות שגם לשופטים שמונו לשבת בדין היה ענייו בפרסום - ואולי גם לנשיאת בית המשפט העליון. מעורבותה האינטנסיבית בעתירות המרובות שמוגשות בעניינו של בנימין נתניהו הפכה אותה זה מכבר לשחקן פעיל מאוד.
כך-או-כך, פרשנים מלומדים כבר פצחו בדיון אם ההרכב טוב לבנימין נתניהו או רע לו. כלומר, מה היא מידת יכולתם של השופטים שמונו להתנתק משטיפת המוח השיטתית שכל הציבור בישראל עבר בשנים האחרונות. פרופ'
רות גביזון סבורה שזה ממש בלתי אפשרי - ושסיכוייו של נתניהו להשיג לעצמו משפט הוגן כמעט ואינם קיימים.
ועוד שאלה שיש לה משמעות רבה: האם אלה שופטים שאמונים על זכויות יסוד של האזרח או שהם מן הסוג שסבור שחזקת החפות היא, מבחינתם, מטבע שחוק ושיש לראות בכתב האישום מעין מסמך קדוש. פגשתי בעבר גם שופטים כאלה. למעשה, גם היום יש לא מעט אנשים שסבורים שעל נתניהו להוכיח את חפותו בבית המשפט - ולא להפך.
מכל מקום, כדי למנוע לזות שפתיים ודיונים קדחתניים באולפני החדשות שנועדו, לטעמי, לטשטש כמה נושאים באמת חשובים לשיח הציבורי היה מקום לנהוג ביתר רגישות. לכשעצמי, הייתי רוצה לדעת, למשל, איזו סוג של ממשלה מתעתד
בני גנץ להקים (אם וכאשר...), מי יהיו שותפיו, או האם הוא מתכוון לאמץ את תוכניתו של נשיא ארצות הברית
דונלד טראמפ על כל חלקיה, או רק את החלקים שעליהם דיברו במסיבת העיתונאים המשותפת אבו מאזן ו
אהוד אולמרט.
ואגב, אני מניח שגם היועץ המשפטי לממשלה
אביחי מנדלבליט מאוד שמח על עיתוי פרסום שמות השופטים. הוא יודע שהמשפט לא ייפתח, אם בכלל, גם בעוד חודשים רבים - אבל עצם הפרסום חילץ אותו מכמה וכמה "תקלות" - הגדרה אהובה על גורמים בפרקליטות המדינה - שנקשרו בשמו בעת האחרונה.
בין כה ובין כה, כבר הרבה שנים אינני מאמין במקריות. כאשר דברים קורים, מישהו רצה שהם יקרו. וכמו במשפטי רצח, להבדיל, כל חקירה מתחילה בחיפוש אחר המניע. אז כמו כל חוקר מתחיל, גם אני חיפשתי אחר הגורם שמרוויח מן הפרסום הזה - ובעניין זה אין לי כל ספק. קודם כל, כאמור, היועץ המשפטי לממשלה. אבל לא רק הוא נהנה מן העיתוי של הפרסום.
כל מחנה השמאל ליקק את שפתיו. אג'נדה של ממש אין לו - וגם להצביע על מחדלים בדרך שבה התנהל ראש הממשלה בעשור האחרון הוא אינו יכול - אז האפשרות לחזור ולהתעסק במשפט המטרלל הזה הייתה מבחינתו מעין דרך מילוט למחוזות שבהם הפייק ניוז שולט.
לגמרי לא במפתיע התפרסם בעצם הימים הללו מכתבה של קבוצת פרופסורים, שאת שמם של רבים מהם אני מכיר מהצטרפותם לעצומות דומות בעבר, הקורא לנשיא המדינה ראובן ריבלין שלא להטיל על בנימין נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה בגלל כתב האישום התלוי ועומד נגדו. זאת היא, ללא ספק, קריאה חצופה השמה ללעג ולקלס את שיטת המשפט הנוהגת במקומותינו. ניחוח של בולשביזם מתנשא נודף מן המכתב. על ראש הממשלה להוכיח את חפותו בבית המשפט, קבעה פרופ'
רבקה כרמי בראיון עימה. פגשתי בעמדותיה אלה גם בעבר. היא אף פעם לא הצטיירה בעיניי כמי שאמונה על זכויות יסוד של האזרח. ראיתי כיצד היא נהגה ביד רמה במי שסטה מהדרך שאותה היא מצאה לאמץ.
אין לי ספק שהחונטה הפסבדו-אינטלקטואלית הזאת חוששת למעמדה. פה ושם היא גם משלבת ידיים עם בוגרים של מערכת הביטחון כדי להגן, בעיניי, על אינטרסים זרים לעתידה של ישראל.
