מנהיגות דרושה בזמן חרום כמו גם להחלטות קשות, לא פופולריות, מרחיקות ראות. התאור "משכמו ומעלה" תואם במיוחד, משל לאדם שבקומתו, או ליתר דיוק במעשיו ובגישתו, הוא יוצא דופן מן הכלל. כך לדוגמה, אחד המאפיינים של מפקדים בצה"ל הוא שהם צועדים צעד אחד קדימה כשכל השאר נשארים עומדים או נסוגים צעד אחד לאחור. בקרב מנהיגים לא צריך לבקש מתנדבים, הם יוזמים ועוזרים ויוצאים לפעולה טרם מישהו יבקש.
חבר סיני מזה ארבעים שנה (שתמיד חשדנו שהוא מרגל בכיר של סין האדומה) אמר "רק שני עמים יודעים להתמודד עם בעיות כמו זו שניצבת בפנינו עתה (התפרצות מגיפת נגיף הקורונה): סין וישראל". הוא חזר ואמר זאת, מהסגר בו הוא נתון, והביע הערכה עמוקה, נושנה, אמיתית וכנה לעם היהודי.
הרבה המשותף לנו, ובעיקר המשפחה וחשיבות חינוך. מכאן אנחנו מתפלגים לשניים: הם מעצמת על המונה 1.4 מילארד אנשים. מספרנו כה זעום שכלל היהודים בעולם שווה למספר התושבים בעיר בה התפרצה המגיפה (או שוחרר הנגיף לאוויר העולם). הם עושים דברים בכוח, שכן זו התרבות הסינית. אנחנו משתמשים במוח, שכן עזרים אחרים אין לנו, וכך פשוט אין לנו ברירה אלא ליזום ולאלתר, כאמור "הראש היהודי ממציא לנו
פטנטים".
"סמוך על סמוך", "דיה לצרה בשעתה", ו"הכל יהיה בסדר" הן לא רק סיסמאות ריקות מתוכן. הן מתארות בדיוק רב את גישתנו לחיים. בעוד שכושר אילתור הוא מצרך נדיר (וכך עולה קרנם של טייסים ישראלים), מערכת כמדינה או צבא לא יכולה להתנהל כך. ולמדינת ישראל דווקא בשעה זו דרושה מנהיגות ולא נהנתנות, איוולות הגובלת בטפשות פושעת וגישה רווחת של משרד החוץ.
נגיף הקורונה (COVID-19) מבית היוצר או בית היצוא הסיני הכניע מעצמה של 1.4 מיליארד אנשים. איש לא יוצא מביתו. חוקים לשעת חרום נכנסו לתוקף. המדינה צריכה לתת מענה (שרותים חיוניים, תשתיות וכיו"ב) לכלל התושבים, מהמבוגר והחלש בהם (דבר שאנחנו נכשלנו בו במלחמת לבנון השנייה, למרות שהיה לנו פיקוד עורף מתפקד-לכאורה), בה בשעה שהיא מנסה למצוא מענה לנגיף שעד כה ממשיך להכות בה קשות. לא היה דבר כזה בזמנים מודרנים, שמדינה כמו סין תסתגר. שום דבר אינו כתמול שלשום. יום חדש הפציע (יצא, בקע, פרץ), והאתמול הפך לחלום, בדיוק כפי שעבור העם היהודי, האחד בספטמבר, 1939, שינה את פני החיים לחלוטין למשך שש השנים הבאות, וגם אחרי זה העולם לא היה כפי שהיה.
כיפת ברזל
במשרד הבריאות בארץ מתמודדים עם הלא ידוע, אך בדיוק כמו ביפן, אנחנו עדיין לא מתייחסים למציאות החדשה ברצינות הראויה. ישראלים ממשיכים לטוס ולא מבינים למה כולם מתרגשים. הנגיף, כמו שלמדו הישראלים על ספינת התענוגות, לא פוסח עלינו. אין תפילין על ידינו וטוטפות בין עינינו הפועלים כדם המשוח (או מזוזות) על הדלת עת עבר הקב"ה והיכה כל בכור במצרים. אנחנו פגיעים בדיוק כמו כל בן אנוש אחר. אלא שביפן התעוררו ושינו את התנהגותם. בארץ, לעומת זאת, האנשים מרגישים שהסכנה תחלוף, הסערה תעבור מעלינו, שאנחנו מחוסנים, מוקפים בכיפת ברזל נגד אותו נגיף.
מגדילים לעשות עובדי משרד החוץ. הם יודעים טוב יותר מכולם. הם יוצאים בפומבי נגד החלטות שר ומשרד הבריאות. להזכירנו, תחום המומחיות איך להתנהל בשעת חרום מול סוכן ביולוגי (נגיף) הוא של משרד הבריאות, לא של פקידים (גם בדרגת שגרירים או מנכ"לים בהווה או בעבר) היושבים להם במשרד החוץ. אפילו את תחום אחרויותם כנראה אין הם מבינים כהלכה: ארצות במזרח הרחוק מבינות היטב שצריך לנקוט אמצעי זהירות - דוגמאת הסגר לשבועיים. ראו פלא: מדינה אחר מדינה סרבה לאפשר לספינת התענוגות לעגון בנמליה ולהוריד את האנשים, ולאחר שקמבודיה עשתה זאת, התברר שאחד הנוסעים חשף המונים לנגיף.
נהפוך הוא, אין פה משחקי נקמה, כי אם התפעלות על צורת ההתנהלות בארץ. היהודים חכמים, צריך ללמוד מישראל. ישראל גם דואגת לאחר (לפחות בתאוריה), גם אם אלו אינם אזרחיה ואינם יהודים. לדוגמה, העובדים הזרים בישראל קיבלו אישור להשאר מעבר למה שמותר. אך דברים מיותרים - כמו תיירות נכנסת או משלוחים של מוצרי צריכה מיותרים מסין - אינם הכרחיים בזמן זה. אחזור לחברנו הסיני (אותו רב מרגלים) שאמר לגבי החיים בסין בארבעת השבועות האחרונים: "אנחנו במלחמה" סין במלחמה, ומשרד החוץ חושב שהחיים ממשיכים כהרגלם. צאו, צאו לכם החוצה והסתכלו סביב. יותר מדי זמן הנכם מסוגרים בבנין משרד החוץ.
איני שוכח לפני שנים את איוולות משרד החוץ. המשרד ערך כנס על כשלי ההסברה ב...תל אביב במקום בירושלים הבירה. מדוע שם? כיוון שהמשרד החליט בחוכמתו הרבה שהדיפלומטים הזרים לא יעלו לירושלים. באותה תקופה הדיפלומטים הזרים, ברמות הבכירות ביותר, היו מגיעים מדי יום רביעי למלון אמבסדור ב"מזרח ירושלים" (בירתה של פלשתין) להרצאות/מפגשים של ארגון ישראלי-פלשתיני. הם אפילו הסתכנו בנסיעה על "כביש האפרטהייד" (הוא כביש מספר אחת מת"א לירושלים) בכדי להגיע. כשלא מנסים, ודאי שאיש לא יגיע.
אני זוכר מעמד במשרד החוץ עם היועצים הבכירים ביותר של השר והסרוב להחשף למה שקורה בשטח. "שילחו את צוערי משרד החוץ שאיש אינו מכיר לאותם פגשים במלון אמבסדור במזרח ירושלים. הם יחשפו לכל השקרים המופצים מירושלים הבירה לכל קצוות תבל (לדוגמה "ישראל הורסת 24,000 בתים של פלשתינים מדי שנה"). ילמדו שם כי ממזרח ירושלים יוצאים דברי בלע ודבר האויב ממזרח ירושלים". הלא ממשרד החוץ למלון אמבסדור ניתן להגיע ברכב, במונית או באוטובוס (האופציה האחרונה לא תהיה לכבוד אנשי משרד החוץ). אך כשלא נאה ולא יאה גם לא יוצא. אחריות - אין. וכך הדרדר מצבה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית (דווקא עליה אמון משרד החוץ), אז מה!
בחוד החנית
במקום להאחז בהחלטות משרד הבריאות, להבין שהן הושמו להגן על הכלל ולהציג אותן כפי שדיפלומטים מנוסים אמורים לדעת איך לעשות, בארץ חלם של כל-אחד-יודע-יותר-טוב-מכולם, משרד החוץ נוזף בפומבי בשר הבריאות ובמשרדו: "איך הם (כמו גם משרד הפנים) העזו לפעול בניגוד להמלצותינו"! נעלבו העובדים הבכירים, ויצאו לתקשורת להביע את מורת רוחם. במדינה מתוקנת עובדים ביחד, ובמדינת ישראל בשעת חרום כולנו מתאחדים. נראה שמשרד החוץ לא מבין את סכנת השעה, את העולם החדש בו אנו נמצאים.
משרד החוץ דואג שמא ישראל תהיה הראשונה לפעול ולדעתם הדבר יתנקם בנו. אכן ואכן, אותו משרד החוץ כל כך דאג ליחסים עם טורקיה שמדינת ישראל לא הכירה בשואה הארמנית בתור שואה. להזכירנו מדוע דבר זה כה משמעותי: בשעת הדיונים על תוכנית "הפתרון הסופי", היה מי שהיה שחשב שלא ניתן להוציאה לפועל בשל תגובת העולם. היטלר הסיר כל חשש באומרו: "העולם התעלם מהארמנים וכך אנחנו מחוסנים שכן לא תהיה תגובה", וכך יצאה אל הפועל אותה תוכנית נפלאה של השמדת העם היהודי.
אין המדובר על הקרבת יחסים עם מדינות (לדוגמה עם תאילנד) או הפסקת סחר או יחסים מיוחדים (חוזים צבאיים עם סינגפור ימשיכו בלי כל קשר להחלטות ולהמלצות משרד הבריאות או משרד הפנים). נהפוך הוא, דווקא בשעת צרה וצוקה המאיימת על העולם כולו, עלינו להתאחד ולפעול ביחד, כל מדינה לפי שיקוליה. כיון שישראל תמיד בחוד החנית, הן מבחינת מחקר והן מבחינת מענה, ישראל משמשת מושא לחיקוי ולהערצה, למעט אצל משרד החוץ.
שם, באותו בניין שן שנהב, חסינים מכל כל. הם מבינים יותר טוב מכולם, מכל שאר המשרדים הממשלתיים. הם זכאים לפי דעתם לתוספת סיכון ממש כמו סוכני המוסד. הם מתנהגים כמו ילדים (או כמו היועץ המשפטי ל
ממשלה) אם חס וחלילה יעז מי לפעול שלא לפי תכתיביהם, יהיו אלו לא הגיוניים שיהיו. כשיוצאים שגרירים ומנכ"לים לשעבר נגד עמדת הממשלה (כפי שקרה בעת כהונתו של נתניהו וליברמן), זה מותר וראוי, מלשון "נכה בישראל בזירה הבינלאומית כי היא עושה דברים נפשעים".
העיקר שבמשרד החוץ טוענים שהם ורק הם יודעים איך להלחם בתנועת החרם. הם עושים עבודה כה טובה, שהתנועה התפשטה והתחזקה, התעצמה והתרחבה, עד שהיא הצליחה להרעיל את דעת הקהל הבינלאומית ולגרום לאנטישמיות להתפרץ אחרי כמעט שמונה עשורים בהם היא הייתה בשליטה, רדומה חלקית. נכשלתם מול נגיף אחד, ועתה אתם חוזרים על אותה טעות בנוגע לנגיף אחר.
תוספת סיכון
עוד יגיע היום ותגידו תודה למשרד הבריאות ולמשרד הפנים ולמל"ל. אך איש לא מצפה לתודה מכם. מנהיגות, דוגמה ואחריות לא ניתן למצוא במשרד החוץ הישראלי, והתגובה בפרהסיה נגד החלטות המשרדים הממונים גורמת לנו נזק אדיר. אתם מלבים את האש במקום להקטינה, ולכם בודאי לא אכפת, הלא אתם דורשים "תוספת סיכון" (גם אם הוא נגרם על ידכם) ומשביתים את העבודה בזמנים הקשים והקריטיים ביותר למדינת ישראל (כפי שראינו מספר פעמים בעשור האחרון).
טוב שלפחות בעולם עדיין יודעים להפריד בין פוליטיקה המתחזה לדיפלומטיה לבין מעשים וראש בריא. בעולם עדיין מעריצים את ישראל ואת הישראלים. וישועה לא הגיעה ולא תגיע ממשרד החוץ, אותו יש לבודד ולהקטין, ממש כמו גידול שגדל לממדים לא בריאים ביותר, או ממש כמו אותם חוזרים ממדינות במזרח הרחוק. 14 ימים של חשבון נפש.
